שיר הערש האחרון של המלחין אריה לבנון ז"ל

אתמול בבוקר שמענו בצער שהמלחין אריה לבנון הלך הלילה לעולמו והוא בן 91.

ידידי יורם רותם, העורך המיתולוגי של "ארבע אחרי הצהריים" בגלי צה"ל אמר לי: "את זוכרת את שירו "שיר ערש 1969" ששרה אלכסנדרה בפסטיבל הזמר 1969 למילים של יוסי גמזו? תראי כמה הוא מתאים לימים הללו".

הימים ימי מלחמת ההתשה (1967-1970): בתעלת סואץ הפגזות כמעט מידי יום ביומו, בגזרה הירדנית - ירי מרגמות והנחת מוקשים וחדירות רצחניות ליישובי עמק בית שאן ובקעת כינרות, וגם חילופי אש מידי פעם עם הסורים בגבול ברמת הגולן. 911 חיילי צה"ל (כולל חללי הצוללת דקר) נפלו במלחמת ההתשה.

על רקע זה כתב המשורר והפזמונאי יוסי גמזו את "שיר ערש 1969" – דו שיח בין אב לבתו השואל איך אפשר לאהוב בעולם שכולו מלחמה...

אך נחזור להתחלה. העיתונאי יובל ניב, מומחה לתולדות פסטיבלי הזמר, מספר שבשנת 1969, לאחר שהתברר שהוועדה המקצועית לא מצאה אף שיר ראוי מהשירים שנשלחו ע"י הציבור הרחב , פנו עורכי הפסטיבל חנוך חסון וגיל אלדמע מ"קול ישראל" למלחינים מקצועיים שיכתבו לפסטיבל- וכך פנו מלחין אריה לבנון, שכבר זכה במקום הראשון בפסטיבל הזמר הראשון בשירו "ערב בא" (למילותיו של עודד אבישר), והוא שפנה ליוסי גמזו. כך נולד "שיר ערש 1969". הבחירה בזמרת אלכסנדרה כמבצעת השיר הייתה טבעית לאריה לבנון משום שבתקופה זאת עבדו יחד (אריה לבנון עיבד את תקליט הילדים שהוציאה "ילקוט מלא שירים" ואף הלחין כמה מהשירים).

עוד נספר שבספרו של יוסי גמזו "סימן שאתה צעיר" - מיטב להיטי יוסי גמזו (הוצאת ידיעות אחרונות, 1972) מופיע בצד השיר איור של זאב, ובו דמותו המשופמת של גמזו ובזרועותיו תינוקת. מכאן אני מסיקה שכשכתב את הדו שיח בין אב לבתו - כיוון לבתו לילך.

השיר לא זכה להצלחה בפסטיבל 1969 ("בלדה לחובש" הגיע למקום הראשון) אבל נכנס לפסקול הישראלי.

אלכסנדרה פרידמן עזבה לארה"ב בסוף שנות ה-70, המשורר יוסי גמזו הלך לעולמו בשנת 2020 והיום הלך לעולמו גם המלחין והמעבד אריה לבנון, יהי זכרו ברוך.

אני משערת שלא עלה בדעתם של היוצרים שהשיר יהיה כה אקטואלי גם כעבור 53 שנים... הלוואי שיחזור השקט במהרה לארצנו.