הרב יובל שרלו, ראש ישיבת אורות שאול, קובע כי בימים אלה רכישת תוצרת ישראלית היא חובה מוסרית והלכתית ברורה.
הרב מציין בפתח דבריו כי "באופן עקרוני יש מחלוקת מבורכת גם בין כלכלנים וגם מבחינה תורנית בשאלת המדיניות הכלכלית, יבוא מול ייצוא, רמת חיים, מכסים וכו'. זו מחלוקת מבורכת ונכונה, אבל אנחנו לא במצב הזה. אנחנו במצב שבו יש מצוות תורה בפסוקים מפורשים 'וכי ימוך אחיך', 'וחי אחיך עימך'. אנחנו מצווים לתת פרנסה למי שניתק חוט פרנסתם במובן האישי והמשפחתי".
"זה עניין אנושי מוסרי והלכתי, וגם אמונה עמוקה שחוסן לאומי לא קשור רק לצבא וחיילים, אלא גם ליכולת העמידה של העורף. לכן העולם התורני כולו קורא היום לכולם להעדיף העסקה ורכישה וכל מה שניתן לעשות דרך אנשים בישראל, ועל אחת כמה וכמה מי שנאלצו לגלות מבתיהם ומנותקי פרנסה. זה היסוד בדברי הרמב"ם על שמונה המעלות של מתן צדקה".
על השיקולים המדיניים שיתכן וגם הם כרוכים בסוגיה הכלכלית, כלומר הצורך לשמר קשרים כלכליים עם מדינות ידידותיות לנו על מנת לחזק את הקשר המדיני עימן, אומר הרב שרלו כי אמנם "תמיד צריך לשכלל שיכלול מערכתי, אבל זה נכון גם לגבי הלחימה מול מעמדנו הבינלאומי, אבל בשעת לחימה אנחנו אומרים לעצמנו שכרגע אנחנו מקטינים את המשקל של כל המערכות שמסביב, גם אם הן יתנו לנו נקודות זכות בעולם ואולי אפילו תועלת מסוימת ומתמקדים בלחימה הצבאית, בדיוק אותו דבר צריך לנהוג זמנית בלחימה הכלכלית. זו הנקודה המרכזית בכל סוגיה רוחנית, תמיד יש שיקולים לכאן ולכאן ואף על פי כן יש מצבים שבהם שימים בצד ומכבים שיקולים מערכתיים וקודם כל דואגים לאנשים לטווח הקצר, ולאחר מכן נשוב לדיון והשאלה על מדיניות כלכלית נכונה".
הרב שרלו מציין סוגיה דומה שגם בה מערך השיקולים דומה: "הרי מה אנחנו אומרים לבנותינו שהולכות לשירות הלאומי בימים רגילים. אנחנו אומרים להן שלאמיתו של דבר חוסן ביטחוני ולאומי לא נעשה רק בצבא. הצבא הוא אמנם נקודה יסודית ומרכזית, אבל החוסן הלאומי והעמידה קשורים להרבה סוגיות רוחניות כלכליות וחברתיות. כשאנחנו מטמיעים את ההכרה הזו יהיה נכון להגיד שאנחנו במערכה על נפש האומה במישורים הקיומיים הפשוטים ביותר ולכן אנחנו מוותרים על ההקלות שאני יכול לקבל בקניה במקומות חוץ ולהעדיף תוצאת הארץ, ובעיקר לאלה שמקור פרנסתם נגדע".
מדבריו של הרב עולה הדרגה ברורה של עדיפות, תוצרת הארץ תהיה עדיפה, מעליה העדפה של מי שמטה לחמם נשבר ומעליה העדפה של מי שפונה מביתו ובשל כך מטה לחמו נשבר. "אין לי את הכלים לדרג", אומר הרב שרלו המוסיף כי מדובר במהלך ששכרו בצידו שכן "כשתהיה לנו חקלאות מהארץ תהיה פרנסה רבה יותר והמחירים ירדו, אבל לא זה תחום מומחיותי. אני רק אומר את הקריאה התורנית הלכתית שאותה יש לתרגם לזירות המעשיות".
על כל דבריו אלה של הרב שרלו אנחנו שואלים שאלה נוספת בדבר העדפת תוצרת של יהודי על פני ישראלי שאינו יהודי, והרב שרלו מגדיר את השאלה כמורכבת. לכאורה, אומר הרב, פשוט שההעדפה היא של יהודי שכן נאמר 'וחי אחיך עימך', כלומר העדף קודם את אחיך, אך יש לשקול זאת עם שאלה מערכתית כוללת יותר:
"מה אנחנו רוצים שיתרחש על ערבים אזרחי ישראל, האם אנחנו רוצים לזרוק אותם מכל מקום, האם הלכתית ומוסרית אנחנו לא מופקדים גם על חייהם שלהם. הרי מהרגע שבו הם חלק מאזרחי ישראל אנחנו מופקדים גם עליהם. מעבר לכך, מערכת הרפואה רוויה באנשים שמרפאים אותנו מהעולם הערבי וכך גם מערכות שלמות נוספות. זו שאלה גדולה ולכן אני לא אומר דברים נגד, לכן גם ראינו שגדולי הרבנים החרדיים חתמו על כרוזים שלא לפגוע בפרנסת הערבים ולא בעובדים השונים. אני לא מדבר על פעולת נגד אלא על העדפה חיובית למי שמשלם את המחיר וניתק מקור לחמו. זה הדבר שצריך לעשות ולא להיכנס למאבקי נגד ולפיטורי עובדים ערבים, מה שיהיה לא נכון, לא מוסרי, לא הלכתי ולא חכם".
"מדובר בהליכה עם סדרי עדיפויות. כמו שכאשר אנחנו אומרים שעניי עירך קודמים אנחנו לא אומרים שלא לתת לעניי עיר אחרת. זה אומר שיש לנו סדר קדימויות".