אם יש משהו שלמדנו בשבועות האחרונים זה שכשיש בעיה היא לא נפתרת מעצמה, היא רק מחריפה ומתעצמת.
זה מה שקרה לי עם הברז של האמבטיה.
הסימנים הראשונים החלו לפני שנה בערך, אולי יותר, אולי הרבה יותר, כשאשתי התריעה שהברז בחדר הרחצה מטפטף וכל הזמן נוזלים ממנו מים.
"אז מה רצית שייצא ממנו, קולה?" שאלתי. היא לא צחקה מהבדיחה העתיקה.
"אנחנו מבזבזים ככה מים, צריך לטפל בזה", היא אמרה.
"בסך הכול קצת טפטופים", הרגעתי, "זאת הדרך של הברז לשחרר לחץ, עם הזמן הם ייפסקו לבד".
במפתיע, עם הזמן הטפטופים הפכו למטחים. זאת אומרת הברז התחיל להשפריץ סילוני מים שכיסו אזורים נרחבים בחדר האמבטיה, בעיקר את השטיחון הקטן שעל הרצפה, אבל אני טענתי שזה התפקיד שלו, לספוג מים, לכן הכנסתי אותו לכוננות ספיגה והעדפתי לטאטא את הבעיה מתחת לשטיח. אשתי מצידה הצביעה על כך שהמים יוצאים מכל מיני פינות בברז שלא ידענו על קיומן וחייבים לעשות משהו. "זה נכון", הסכמתי חלקית, "אבל חלק מהמים עדיין יוצאים מהפייה של הברז וזה מה שחשוב. בואי נהיה אופטימיים ונסתכל על חצי הכוס המלאה".
אומנם נאלצתי להודות שכדי למלא חצי כוס צריך לעמוד המון זמן ליד הברז, בגלל הדליפות שהורידו את לחץ המים, אבל זה עדיין היה בגדר הסביר, לא משהו שצריך להבעיר בגללו את כל המזרח התיכון. מה עוד שאם המזרח התיכון יבער לא נצליח לכבות אותו בגלל שיעברו איזה שעתיים עד שנצליח למלא דלי, בשל ההשפרצות.
אום שחסר לו בורג
ואז, בוקר אחד באתי לצחצח שיניים, פתחתי את הברז ומצאתי את עצמי עומד בפני שוקת שבורה. זאת אומרת השוקת הייתה בסדר, אבל הידית של הברז נשארה בידי. וכל זה בזמן שהמים משפריצים לכל עבר ומאיימים להטביע את העולם, ממש סכנה מיידית. זאת אומרת לא מהידית, כי היא כבר נשברה. גם אשתי הייתה על סף שבירה.
"תעשה משהו", היא לחשה, "תחליף אותו כבר".
"לא כדאי", הסברתי בתבונה המדינית המאפיינת אותי, "אם נחליף אותו יבוא מישהו יותר גרוע. לא עדיף להשתמש פשוט בכיור של המטבח?"
היא הסתכלה בי במבט של "זה או אני או הברז", מה שאילץ אותי לגייס כוחות (בעיקר כוחות מילואים) וללכת לקנות ברז חדש.
וכאן בדיוק הכשל. כי לקנות ברז זה לא כל כך קשה, אפילו להרכיב אותו אני יודע בתיאוריה. הבעיה היא שזה אף פעם לא יוצא לי כמו שצריך. תמיד כשאני מנסה להרכיב משהו אני עובד עליו שעות, מזיע, מסתבך, רץ הלוך ושוב בין חוברת ההוראות לסרטוני הסברה ביוטיוב שמיועדים לאינפנטילים כמוני, ובכל זאת לא מצליח להבין מה צריך לעשות ולמה. בסוף תמיד יוצא לי עקום, סתום, קטום, רופף, דולף ומטפטף. ואז אין ברירה אלא להזמין אינסטלטור, שמעיף מבט קצר בברז, מבט ארוך בי, שולף מפתח שוודי, נותן חצי סיבוב לאיזה אום ולוקח 300 שקל. תמיד הבעיה היא באום, אבל עם האום אי אפשר לעשות מאום כי או"ם הוא דבר שחסר לו בורג.
לכן אני מעדיף לא להתעסק עם ברזים, כי לא משנה כמה אני אעבוד עליו, בסוף זה הוא שישים לי ברז.
רק שהפעם לא הייתה לי ברירה. הברז כבר היה שבור לגמרי, הבית מלא בנכדים צמאים, האבות שלהם מגויסים בגזרות השונות ואין בבית גבר שייקח אחריות. זאת אומרת יש אותי, אבל אני, כבר הבנתם, גם כשאני נמצא אין גבר בבית. כך שעמדו בפניי שתי אפשרויות: או ללכת לקנות ברז, או לבקש מצה"ל לגייס אותי. צה"ל לא שיתף פעולה. הלכתי לקנות ברז.
למה רוזטות זזות
ההתקנה דווקא זרמה יפה. לקחתי מפתח שוודי (כן, גם לי יש, ואני לא גובה על זה 300 שקל) ופירקתי את הברז הישן כמו שצה"ל מפרק את חמאס. כשצונאמי אדיר התפרץ עליי מהקיר נזכרתי שבעצם קודם צריך לסגור את הברז הראשי (לזה התכוונתי כשאמרתי שההתקנה זרמה יפה. במובן הזרימה, זאת אומרת).
רצתי למטה, סגרתי את הברז הראשי וחזרתי. המים המשיכו לשצוף. גם השכנים. "שרייבר, השיבר!" הם צעקו לי. התברר שסגרתי את הברז הראשי שלהם. התנצלתי, ירדתי, פתחתי, סגרתי, חזרתי. גרפתי את המים אל מתחת לשטיח, הוצאתי את הברז החדש מהאריזה, הרכבתי אותו על הצינורות בקיר ובעזרת המפתח השוודי סובבתי את האו"ם, זאת אומרת את האום (האו"ם ממילא מסובב לגמרי), ואחר כך עוד אום. יצא עקום. פירקתי את הברז, הרכבתי מחדש ושוב סובבתי את האומים, הפעם במקביל כדי שהברז יהיה ישר. יצא עקום. פירקתי, הרכבתי, סובבתי. יצא ישר. אפילו האומים הצדיעו, לקיים את מה שנאמר "שבחוהו כל האומים".
ירדתי למטה, פתחתי את השיבר ועליתי חזרה. הברז טפטף בעזוז, בדיוק כמו שהברז הישן עשה. לקחתי את השוודי ונתתי לאום הימני חצי סיבוב ברגש, כמו שהאינסטלטור תמיד עושה תמורת 300 שקל לדקה. בתגובה יצא ממנו סילון מים בקצב של 300 קוב לשנייה. זאת אומרת מהברז, לא מהאינסטלטור. ומה שהכי גרוע זה שהנכדים שלי עמדו בצד ולא אמרו שום דבר, אבל העיניים שלהם אמרו "אם אבא היה פה הוא היה מסדר את זה בשנייה". ככה זה, הילדים שלי לא קיבלו את הגנים שלי, ברוך ה'.
רצתי למטה, סגרתי את השיבר, חזרתי. גרפתי את המים למסדרון (השטיח כבר היה מפורר לגמרי). נתתי עם השוודי חצי סיבוב לאום השמאלי (השוודים מאוד חזקים בכל מה שנוגע לשמאל) וניסיתי להבין למה הברז ממשיך להשפריץ. אחרי בחינה קצרה הגעתי למסקנה המתבקשת: כי הוא שונא אותי. וחוץ מזה התברר שתוך כדי סיבוב האומים גם הרוזטות זזו, מה שגרם עכשיו למים להשפריץ ישירות מהקיר בלי לעבור בצינורות המקובלים. אם כי עדיין לא הצלחתי להבין איך זה קרה, למה המים דולפים ומה זה בכלל רוזטות.
יצאתי מהבית והלכתי לקנות טפלון, שזה בעצם סוג של חוט ניילון ששמים על האומים כדי למנוע טפטופים, רק לא קוראים לזה ניילון כי על טפלון אפשר לקחת יותר כסף. חזרתי הביתה, ליפפתי את הטפלון סביב האום והוא נקרע לי ביד. הטפלון, לא האום. חתכתי עוד רצועה וליפפתי. שוב נקרע. רק אחרי שליפפתי בערך 200 קילו של טפלון הדליפה סוף סוף נעצרה, אבל רק אם הברז הראשי למטה נשאר סגור (כי למה שניילון יעצור זרימה).
ואז, רגע לפני שנשברתי והזמנתי את האינסטלטור, עלתה במוחי הברקה של דוסים: נטלה. הרי הנטלה ממילא עומדת על הכיור, למה שלא נשים אותה מתחת לברז כדי לקלוט את המים הדולפים?
ומאז הנטלה מתמלאת מדי שתי דקות, הברז דולף והבעיה בעינה עומדת וכנראה לא תיפתר מעצמה, וגם לא מעצמי. מה שכן, לפחות היא לא תחריף, כי אני די בטוח שהברז מורתע.
לתגובות: dvirbe7@gmail.com
***