בראיון לערוץ 7 קובע יו"ר איגוד הרבש"צים, איתי הופמן, כי בעוד השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, מבין היטב את חשיבות כיתות הכוננות ותקני הרבש"צים וחימושם בציוד ואמל"ח, משרד הביטחון ממשיך להתעלם ממצוקתם הקשה של הרבש"צים וכיתות הכוננות ואינו דואג לחמש את הכיתות שתחת אחריותו.
את הדברים אומר הופמן לנוכח מה שנראה לכאורה כשתירה. בעוד המשרד לביטחון לאומי מקים על ידי שמעון לביא, הפרויקטור שהוקצה לשם כך, כ-700 כיתות כוננות ברחבי הארץ, ומחמש אותן באמצעי לחימה והגנה, מצוקת הרבש"צים עדיין לא טופלה על אף הבטחות חוזרות ונשנות.
מדבריו של הופמן עולה כי קיים הבדל קריטי בין כיתות הכוננות שבאחריות משרד הביטחון, כיתות הכוננות שבאיו"ש, בישובי עוטף עזה וישובים צמודי גדר, לעומת אלה שב"ישראל הקטנה" הנתונים לאחריותו של המשרד לביטחון לאומי.
לדברי הופמן בעוד הציבור הישראלי מעריך ומוקיר את פעילותם ופועלם של הרבש"צים וכיתות הכוננות שעמדו בלחימה ראשונית מול מחבלי החמאס, בפועל "לצערי אנחנו עדיין נאבקים על ציוד תחמושת אפודים וקסדות". הופמן מזכיר את הקיצוץ בציוד ובנשק שבעבר היה בידי כיתות הכוננות, מה שהוביל לכך שבשעת מלחמה מצאו את עצמם הרבש"צים כמעט ללא כיתות כוננות, וזאת "למרות שהתרענו וזעקנו ושבתנו".
"בני גנץ כשר ביטחון הבטיח שבתוך חודשיים מתום השביתה העניין יוסדר. הסכמנו להמתין שלושה חודשים. עברה תקופה של יותר משנה והדברים רק החמירו וכל מה שהתרענו עליו קרה. כל המערך הביטחוני קרס. כתבתי במכתב לגלנט שישראל בסכנה ביטחונית בגלל הקיצוץ בתקני הרבש"צים וכיתות הכוננות ביו"ש ובסמוכי יו"ש והגדר, וראינו מה קרה בכל ישובי העוטף. התרענו ולא קרה כלום. היום אנחנו כבר חודש בלחימה וישובים ללא אפודים קרמיים וקסדות. יוצאים להילחם עם חולצות. ברווזים. משרד הביטחון ממשיך בשלו".
הופמן מבהיר שוב ומחדד את ההבדל בין הכיתות השונות ומציין כי הרבש"צים נתונים תחת משרד הביטחון וצה"ל בעוד כיתות הכוננות שבפנים מדינת ישראל שייכות למשרד לביטחון לאומי. אז איך קורה שהמשרד לביטחון לאומי מוסיף מאות כיתות כוננות בעוד כיתות הכוננות באיו"ש והעוטף אינן מטופלות? בעיני הופמן ההבדל ברור: "ידוע לי שבן גביר הציע למשרד הביטחון להעביר נשק וציוד לכיתות הכוננות שלנו, אבל זה נעצר בגלל פוליטיקה. זה מטורף. אני יודע בוודאות שהוא הציע את העניין, אני יודע שעל שולחן הכנסת יש חוק שאמור להגדיר את כיתות הכוננות, הסמכויות, היכולת לתת מענה ביטחוני של ממש, ישבתי אישית עם גלנט ופקידי משרד הביטחון בחודשים האחרונים, התרענו שיש פגיעה בביטחון מדינת ישראל. אמרתי את זה אישית. בן גביר הבין את העניין כשר הביטחון הלאומי ואנחנו מנסים לקדם כרגע חוק תחת הביטחון הלאומי אבל יש כאן פוליטיקה".
הופמן מציין כי גם נתניהו קיבל העתק ממכתבו לשר הביטחון. "כולם התעלמו, חוץ מבן גביר", הוא אומר ומשמעות דבריו היא שדווקא כיתות הכוננות באזורים המסוכנים יותר, איו"ש, העוטף וסמוכי הגדר, הן אלה שאינן מטופלות ואינן מתוקצבות על ידי משרד הביטחון האחראי עליהן, בעוד המשרד לביטחון לאומי מתפעל, מטפל ומרחיב את היקף כיתות הכוננות והתקנים הנדרשים בישובים הנתונים תחת אחריותו, בפנים הארץ.
"אני רואה את הנשק החדש שמגיע לכיתות הכוננות בתוך הארץ, אני רואה את הציוד ומנגד אני רואה שאין לכיתות הכוננות בגבול לבנון וסוריה. אין קסדות ואפודים. נשק מגיע טיפין טיפין אבל לפחות מגיע, גם אם לא בקצב שבן גביר מעביר לכיתות הכוננות שבאחריותו".
הופמן מוסיף ומספר על מערך גיוס תרומות שהוקם בארה"ב יחד עם ארגון 'עומדים עם ישראל'. הארגון מנסה להכניס ציוד תקני ואמצעים לכיתות הכוננות, "מי שנותן את האישור הוא המשרד לביטחון לאומי שנתן את האישור אבל כשפונים למשרד הביטחון כדי לקבל את ההסכמה שלהם, הם מסרבים. ציוד שיכול להגיע לכיתות הכוננות תקוע בגלל משרד לביטחון".
"זה מחדל שנמשך כבר שנים והתפוצץ לנו בפנים לצערי ולצערי הפוליטיקה ממשיכה בדרך שהכרנו. אני קורא לשר הביטחון ולכל הגורמים הנוגעים בדבר להתעורר ולחולל את השינויים הנדרשים. כיתות הכוננות והרבש"צים צריכים להיות תחת גוף ביטחוני בעל סמכויות. מי שנלחם כעת ושומר על הישובים בגבולות הם הרבש"צים וכיתות הכוננות. הם אלה שנמצאים בשטח בישובים המאוימים ביותר בישראל".