כשם שישנם חוקים בעולם הטבע ובעולם החומר, כמו חוק המשיכה, האינרציה והפוטוסינתזה, כך ישנם חוקים רוחניים. אותם הרבה יותר קשה להגדיר ולראות, אך גם הם חוקים לכל דבר ועניין, והעולם פועל ותלוי גם בהם, בדיוק כפי שהוא תלוי בחוקי הפיזיקה.
אחד החוקים הללו מתייחס למלחמה של ישראל באומות העולם וקובע לנו אקסיומה ברורה מאוד בנוגע לניצחוננו במלחמה. התורה מגדירה את החוק בפרשת כי תבוא וקובעת באיזה מצב ננצח ונרתיע את העמים מסביב - "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". זה יכול להישמע כאיזו סיסמה או אמירה כללית, אך מדובר בחוק ברזל, חי וקיים, שניצחוננו גם במלחמה הזאת תלוי בו.
יש כאן נוסחה שהיא מצד אחד פשוטה מאוד, אך מהצד השני - קשה ליישום. כש"שם ה' נקרא עלינו" עמי הארץ שסביב פשוט מפחדים, מורתעים ולא מעיזים להתקרב ולהציק, אך כשהדברים אינם כן - כוח ההרתעה יורד, והתעוזה של האומות מסביב עולה וגוברת, ובדיוק כך החלה מלחמת חרבות ברזל.
ואולם כדי שהדברים יהיו ברורים, יש לפשט את הגורמים שבנוסחה, ולהסביר אותה ברמה המעשית. יש להבין: מהו אותו 'שם ה'' שצריך להיות עלינו, ומה עלינו לעשות כדי להשיגו?!
התשובה לכך טמונה בסיפור מעניין מאוד שמובא בספר 'בית יוסף'. בהלכות ארבעת המינים מחפש רבי יוסף קארו את המקור והטעם לכך שבשעת נטילת הלולב חייבים לקרב את כל ארבעת המינים ולהחזיקם צמוד זה לזה. את המקור לחובת קירוב ארבעת המינים מוצא הבית יוסף לא בש"ס או בפוסקים, כי אם בספר קבלי שכתב רבי מנחם רקנאטי, אחד מגדולי המקובלים באיטליה של לפני כ־700 שנה.
הרקאנטי כותב בספרו כי באחד מלילות חג הסוכות הוא אירח בסוכתו חסיד אחד, ובחלומו הוא ראה את החסיד כותב את שמו של הקב"ה תוך שהוא מפריד בכתיבה את האות י' הראשונה ומרחיק אותה משאר אותיות השם - ה־ו־ה. רבי מנחם הקיץ מחלומו בבהלה ולא הבין את פשרו של החלום, עד שלמחרת בבוקר הגיע זמן התפילה ונטילת הלולב ואיתו גם פתרון החלום. תוך כדי תפילת ההלל, ראה הרקאנטי את אורחו החסיד מפריד את ארבעת המינים זה מזה ומחזיק את הלולב מהצד האחד ואת האתרוג מרחוק בידו השנייה. או אז פתר רבי מנחם את חלומו והבין כי ניתוק ארבעת המינים הוא למעשה ניתוק ופגימה בשמו של הקב"ה - דבר נורא ואיום.
ומכאן אלינו ולהצבת הנתונים בנוסחה שדיברנו עליה. ידוע שארבעת המינים הם סמל לציבור הישראלי על כל גווניו, לצדיקים, בינוניים ורשעים. וכשם שהפרדת ארבעת המינים ביטאה בחלומו של הרקאנטי הפרדה ופגיעה בשמו של השם - כך גם הפרדה בציבור הישראלי מובילה לניתוק ופגימה בשמו של הקב"ה.
הפגימה בשם ה', הנובעת מהמחלוקות והשנאה שבעם ישראל, מובילה באופן ישיר לתעוזה ולאומץ של אויבינו הרשעים מסביב. הם רואים כי שמו של הקב"ה לא נקרא עלינו, כי הוא פגום ונפרד, ולכן אינם יראים וחוששים מאיתנו.
אך כאן גם נמצאת הבשורה, הפתרון והדרך לניצחון. האחדות שתגיע בין השורות בעם תוך הסרת הפירוד שמתרחש בקרבנו, היא שתשיב את שם ה' לשרות עלינו, תייצר את ההרתעה האמיתית ותנחיל את העוז והגבורה לחיילינו ללחום ולנצח את כל אויבינו סביב, כשיראו את שם ה' הנקרא עלינו, מתוך אחדותנו.
הכותב הוא רב קהילת אדרת אליהו, ראש בית המדרש 'מבקשי פניך' ודיין בבית הדין ארץ חמדה, ירושלים
***