נראה כי רוח של פטריוטיות החלה מנשבת בימים אלו, לפחות באופן סמלי, גם במסדרונות הגבוהים, אלה שנקטו עד כה מדיניות ליברלית של סובלנות אין קץ כלפי האויב מבפנים. מאז אירועי הטבח בדרום, התבטאויות מסיתות שבעבר לא היו זוכות אפילו לציוץ מצד גורמי אכיפה או משמעת, מקבלות התייחסות וטיפול. קשה לומר שכל התגובות מספקות, אולם בהשוואה לשתיקה הכוללת שהייתה נהוגה עד כה, מדובר בשינוי מרענן.
המקרה הטרי בהקשר זה אירע במכללה האקדמית לחינוך קיי בבאר שבע. במכללה בחרו בתגובה מרתיעה והודיעו למרצה חברת סגל על פיטוריה לצמיתות, לאחר שימוע שנערך לה כחוק. המרצה, שמלמדת בתוכנית לחינוך הגיל הרך, פרסמה התבטאויות קשות מאז תחילת הלחימה, וגם לפניה, נגד חיילי צה"ל.
בין התבטאויותיה של המרצה נכתב: "הרשיתם לילדים לשרת בצבא כיבוש מזעזע, מתנחלים פושעים... כל יום הרגו, דרסו, הרסו, כל יום. ילדים פלשתינים נרצחו". בפוסט אחר היא כתבה: "אבא ואמא, אתם שולחים ילדיכם לשרת בצבא שמשמש בייביסיטר למתנחבלים הפושעים. הם יהיו שותפים לפשעים של המתנחבלים". על פעולות קודמות של חיילי צה"ל בעזה כתבה, תוך שהיא מצדיקה את הטרור: "כל טבח הביא לחיזוק ההתנגדות הפלשתינית", ועוד.
הנהלת המכללה מטפלת בימים אלה בתלונות נוספות נגד פוסטים של סטודנטים או חברי סגל במכללה, שמגדפים את חיילי צה"ל ומהללים את הטבח הנפשע של חמאס. תחת מגמה זו הופסקו לימודיה של סטודנטית במכללה לצמיתות.
הנהלת המכללה פרסמה תגובה לפיה "אנו מגנים בתוקף ובחומרה רבה כל התבטאות מסוג זה ומביעים את תמיכתנו המלאה בפעולות צה"ל הבאות להגן על ביטחונה ושלומה של מדינת ישראל. נמשיך לנקוט יד קשה ואפס סובלנות כלפי סטודנטים וחברי סגל שיפרסמו דברי בלע שכאלה, ונפעל על פי הדין והחוק המקובלים".
הפרופסור מתבקשת לפטר את עצמה
מוקדם יותר השבוע התפרסם מקרה נוסף, שזכה אומנם להד תקשורתי אולם ממד ההרתעה שבו מינורי יותר. המדובר הוא בנדירה שלהוב־קיבורקיאן, תושבת מזרח ירושלים ופרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית בירושלים. מחקריה, החוסים תחת הפקולטות קרימינולוגיה, עבודה סוציאלית ומשפטים, הקפידו להתגדר כל השנים באכזריותו של "הכיבוש" הישראלי כלפי נשים וילדים פלשתינים בווריאציות כאלה ואחרות. היא גם מזוהה עם ארגוני שמאל קיצוני כמו 'שוברים שתיקה', 'גישה' והקרן החדשה לישראל.
לאורך עשרות שנות עבודתה מימנה האוניברסיטה את מחקרי הבלע שלה בלי להניד עפעף. אלא שבימים האחרונים משהו בכל זאת נע בגלגלי ההכרה של המערכת. השבוע פורסם מכתבו של נשיא האוניברסיטה העברית, פרופ' אשר כהן, אל המרצה הוותיקה, שבו הוא נוזף בה חמורות בעקבות היותה חתומה על עצומה הקובעת כי "ישראל מבצעת השמדת עם בעזה". העצומה גם טוענת כי ישראל כובשת בפלשתין זה 75 שנה, טענה "שהלכה למעשה מנסה לשמוט את הבסיס לזכות הקיום של מדינת ישראל", תוקף הנשיא. לאחר שהוא טורח בהמשך להתפלמס היסטורית ומשפטית עם טענותיה של שלהוב־קיבורקיאן נגד ישראל, מסכם פרופ' כהן כי "אנו מצטערים ומתביישים על כך שהאוניברסיטה העברית כוללת בתוכה חברת סגל כמוך. לאור תחושותייך, אנו סבורים כי מן הראוי שתשקלי לעזוב את משרתך באוניברסיטה העברית בירושלים".
אף שבמכתב מציינת ההנהלה כי ההתבטאויות קרובות מאוד לעבירות של הסתה והמרדה, מותירה ההנהלה את ההחלטה על המשך העסקתה של שלהוב־קיבורקיאן בידיה. בדוברות האוניברסיטה הסבירו כי על פי תקנון האוניברסיטה הדברים אינם עולים לכדי הסתה לטרור או גזענות, ולכן אין בהם עילה מספקת לפיטורים. אי לכך, הם מצפים שם כי שלהוב־קיבורקיאן תבחר לעשות את הצעד בעצמה.
גילויי ההסתה והתמיכה בחמאס החלו מיד לאחר הטבח. באוניברסיטת חיפה, שבה שיעור גבוה של סטודנטים מהמגזר הערבי, מיהרו לנקוט אמצעי אכיפה כבר ביום הראשון ללחימה. רקטור האוניברסיטה, פרופ' גור אלרואי, הודיע לארבעה סטודנטים ערבים על השעייתם הזמנית מהלימודים נוכח התבטאויות התמיכה באירועי הטבח שפרסמו ברשתות החברתיות. "לאור התבטאותך ברשתות החברתיות ותמיכתך במתקפת הטרור על יושבי עוטף עזה ורצח חפים מפשע, הנך מושעה מלימודיך באוניברסיטת חיפה עד לבדיקת הנושא", נמסר לסטודנטים המסיתים.
ההסתה הערבית הפרו־חמאסית מתרחשת לא רק בין כותלי האוניברסיטאות, בכיתות ובחדרי הסגל, אלא במגוון תחומי עיסוק שבהם ניתן למצוא את ערביי ישראל. גם מערכת הבריאות, המוצפת בעובדים ערבים בכל שדרות התפקידים, נאלצה להתמודד עם גילויי הסתה בתוכה. ד"ר עבד סמארה, מנהל היחידה לטיפול נמרץ לב בבית חולים השרון, הושעה מעבודתו לאור פרסומים בחשבון הפייסבוק שלו המצביעים על תמיכתו בחמאס. רופא קרדיולוגיה תושב חברון שעובד בבית החולים הדסה עין כרם הושעה לפני כשבועיים לאחר שהביע תמיכה בטרור. הרופא הביע תמיכה בפוסט שפורסם בעמוד פייסבוק ובו נכתב כי "מוחמד דף הוא הנציג הלגיטימי היחיד של העם הפלשתיני". בד בבד עם השעייתו הודיע בית החולים למנהל האזרחי על הקפאת אישור הכניסה שלו לישראל.
שחקניות ערביות, המוכרות לישראלים רבים מסדרות פופולריות על המסך הקטן, חשפו את פניהן האמיתיות לאחר הטבח בביטויי תמיכה גלויים בחמאס. כך למשל השחקנית מונא חוא, זוכת פרס אופיר ששיחקה בסדרה הפופולרית 'פאודה', התכתבה עם בת כיתתה בבית הספר 'בן צבי' למשחק, שם הכחישה את זוועות הטבח: "הם לא אנסו ולא ערפו. אין הוכחות שזה מה שהיה, זאת פרופגנדה כדי שהעולם יזדהה איתכם". חוא, המשמשת שחקנית פעילה ומבוקשת בישראל, נבהלה כנראה מהחשיפה, ומיהרה להכחיש את הדברים בטענה כי דבריה כמובן הוצאו מהקשרם.
שחקנית אחרת זכתה ליד קשה יותר מצידה של הפרקליטות, שכבר הגישה נגדה כתב אישום ודורשת את המשך מעצרה. מדובר במאיסה עבד אלהאדי, תושבת נצרת, ששיחקה בין השאר בסדרה 'מתים לרגע'. ביום מתקפת הטרור הרצחנית פרסמה עבד אלהאדי שני "סטוריז" מסיתים בחשבון האינסטגרם שלה, המונה יותר מ־27 אלף עוקבים ורמת החשיפה שלו גבוהה. פרסומים אלה כללו תמונות התומכות במעשי הזוועה שביצע ארגון חמאס בדרום, משבחות את המעשים שביצעו המחבלים ומביעות הזדהות עם ארגון חמאס. זמן קצר לאחר הפצת הפרסומים, היא שלחה לחברותיה בקבוצת ווטסאפ הודעות שבח והזדהות עם ארגון חמאס, בעקבות מעשי הזוועה שביצע בדרום.
בפרקליטות סבורים כי בנסיבות הקונקרטיות נשקפת מעבד אלהאדי רמת מסוכנות גבוהה וישנה אפשרות ממשית שפרסומיה יביאו לעשיית מעשי טרור, בשל השפעתה הנרחבת ברשתות. משכך ערערה השבוע הפרקליטות לבית משפט השלום בנצרת, בדרישה למעצרה של השחקנית עד תום ההליכים נגדה. בו בזמן פנה שר הפנים משה ארבל בצעד חריג למנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה בבקשה לבחון את שלילת אזרחותה של עבד אלהאדי.
ארבעים כתבי אישום
במשטרה ובפרקליטות מתהדרים בנתונים של פעולות האכיפה בימי המלחמה. במשטרה מדווחים כי מתחילת הלחימה נבדקו וטופלו 295 פרסומים של עידוד אלימות, הסתה, תמיכה והזדהות עם ארגוני טרור. מתוכם נפתחו 134 תיקי חקירה, לאחר שעלה כי מהפרסומים עולה חשד להסתה ותמיכה בארגון טרור. 120 חשודים נעצרו, והוגשו 18 כתבי אישום בהליך מזורז נגד מסיתים לאלימות וטרור. בפרקליטות מספרים על לא פחות מארבעים כתבי אישום שהוגשו בשבועות האחרונים. לשם השוואה, משנת 2018 עד 2022 הוגשו בסך הכול 88 כתבי אישום לפי חוק המאבק בטרור.
אלא שכאמור, וכפי שגם ניתן ללמוד מהנתון ההשוואתי שהציגה בפנינו הפרקליטות, האכיפה של עבירות ההסתה לטרור הייתה רדומה למדי עד היום, בעוד ההסתה עצמה שגשגה ופרחה בחסות דת הפוליטיקלי קורקט. אפילו פרופ' נדירה שלהוב־קיבורקיאן עצמה, שנגדה יצא כעת נשיא האוניברסיטה בשצף אקדמי שקול, חסתה בצל החופש האקדמי בשנים עברו, עם אותן התבטאויות אנטי־ישראליות. בהרצאה שנשאה בניו יורק בשנת 2019, קבעה כי "ישראל מבצעת ניסויים בנשק על ילדים פלשתינים" ו"המרחבים הפלשתיניים הם מעבדות לתעשיית הביטחון בישראל". הדברים הוצגו כחלק ממחקרה האקדמי, והיא אף הוצגה כמרצה באוניברסיטה העברית. אלא שבפעם ההיא, ההסתה לא צרמה במיוחד להנהלת האוניברסיטה דאז, שהסתפקה בתגובה המתנערת מאחריות: "הדעות שהושמעו על ידי פרופסור נדירה שלהוב־קיבורקיאן לא מייצגות ולא מבטאות בשום צורה או אופן את האוניברסיטה העברית ולא את הנהלת האוניברסיטה, אלה הן דעותיה האישיות שמבטאות אך ורק את עצמה".
העיתונאי הערבי־ישראלי רמי יונס כינה את חיילי צה"ל "נאצים" בפוסט שפרסם ב־2018, ובהמשך פרסם גם פוסטים של תמיכה בתנועות החרם נגד ישראל ותמיכה בפורעים פלשתינים בתקופת אירועי שומר החומות. הדבר לא מנע מתאגיד השידור הישראלי לצרף אותו לשורותיו במשרת שדרן ומגיש. תלונות שהוגשו בעניינו על ידי ארגון 'בצלמו' ותנועת 'אם תרצו', נענו על ידי ועדת האתיקה של התאגיד בכך שאין לה סמכות לדון במעשיו של יונס שקדמו להצטרפותו לתאגיד. אבל גם בעודו מכהן בתאגיד פרסם פוסטים ברוח דומה, תוך הדבקת התואר "רוצח" לצה"ל ועוד. דיון בעניינו נערך במליאת הכנסת, וכמה חברי כנסת דרשו את פיטוריו, אבל בתאגיד העדיפו להכיל את השדרן תומך הטרור. לפני פחות משנה הודיע יונס כי הוא עוזב את כיסא המגיש בתוכנית 'מהצד השני' בתאגיד.
מקרה נוסף הוא של עורכת הדין אסאלה אבו כדיר, תושבת שועפאט המחזיקה בתעודת זהות כחולה וברישיון ישראלי לעריכת דין. זו פרסמה כבר ביום הראשון למלחמה פוסט המביע אושר לרגל מתקפת חמאס: "אני מרגישה כאילו אני בחלום", כתבה והוסיפה איורי לבבות. המשטרה מיהרה לפשוט על ביתה ולעצור אותה, והיא שוחררה מאוחר יותר בבית המשפט. ראש לשכת עורכי הדין עמית בכר אמר כי הלשכה תנקוט את כל הצעדים על מנת להוביל לסילוקה ולשלילת רישיונה של אבו כדיר.
אלא שעברה הפלילי־לאומני של אבו כדיר לא התחיל מהיום. לעורכת הדין אסאלה ולבני המשפחה המתגוררים בירושלים עבר פלילי וביטחוני עשיר. היא עצמה הורשעה בתקיפת שוטרים בשנת 2011, בעת שהגיעו לעצור את אחיה בחשד לפעילות עוינת. אביה היה מחבל שישב בכלא שנים רבות, וגם אימה הורשעה בעבר לאחר שקראה לנסראללה ולחיזבאללה "להפגיז את תל אביב". כל אלה לא מנעו מהלשכה לאשר לה התמחות בשנת 2021, וחברות בלשכה.
מנכ"ל 'בצלמו' שי גליק, העוקב ומטפל במקרי הסתה נגד ישראל בשנים האחרונות, אומר כי "מצער מאוד שעד עתה האוניברסיטאות ושאר הגופים בישראל נתנו לתומכי הטרור לצמוח בתוכם. אני מקווה שההתפכחות תימשך לנצח ולא רק בתקופה הקרובה. כל מי שבוחר לחבור לאויב או לתמוך בטרור חייב להיות מנודה ומורחק מכל מוסד לימודים, לשכת עורכי הדין, ההסתדרות הרפואית וכדומה. במדינה מתוקנת מי שחובר לאויב היה עף מהמדינה. לצערנו זה לא יקרה, אבל להוקיע אותם ציבורית זה בכוחנו, וחשוב שניאבק ונוודא שזה באמת ישתנה וכל תומך אויב לא יקבל יותר שום במה ציבורית".
השב"כ ממשיך לרדוף יהודים
כמעט היה ניתן לחשוב שמדובר במחבלי חמאס שפושטים חלילה על עוד יישוב יהודי, הפעם בשומרון. אבל למרבה המזל, התושבים המורגלים במחטפים מהסוג הזה זיהו נכונה את האירוע ונצרו את נשקם. פעמיים בשבוע שעבר הגיעו אנשי השב"כ וימ"ר ש"י אל בתי תושבים ביצהר שבשומרון. במקרה הראשון ביקור הפתע נערך בסלון ביתו של בעז אלברט, תושב שעמל בימים אלו סביב השעון על אימון כוחות אזרחיים להגנה על היישוב מפני מתקפת טרור. לא, הם לא באו להעניק לו זר פרחים על התגייסותו למען העורף, גם לא לתת טיפים מקצועיים. מדובר היה בלא פחות משיחת אזהרה: שלא תעז להתקרב לקו הכפרים הערביים, הורו אנשי השב"כ לאלברט, לאחר שהורידו את המסכות מהפנים וקפצו החוצה מהטנדרים הלבנים שהגיעו בהם. ביטחונם של תושבי האזור היהודים עניין אותם פחות. המטרה נותרה והייתה שמירה על השקט המדומה מול הצד הערבי. כל מי שעלול להפריע לכך – יזכה ליחס בהתאם.
הבא בתור היה אריאל דנינו, אב לארבעה ילדים קטנים, שגם הוא פועל מאז הלחימה סביב השעון בחמ"ל אזרחי שהוקם ביישוב, ומטרתו השגת מודיעין שיתריע מבעוד מועד על כל איום שמתוכנן בצד הערבי. פעילותם של דנינו וחבריו כבר הצליחה לסכל כמה יוזמות מסוכנות ומעשי הסתה, גם בשיתוף צה"ל. אבל את השב"כ ההישגים הללו לא מאוד מעניינים. מבחינתם, הסכנה הקיומית איננה מחבלי חמאס, פת"ח וג'יהאד אסלאמי שממלאים את הערים והכפרים ביהודה ושומרון, ומתגאים באימונים לקראת מתקפות טרור המוניות. הבעיה היא התושבים היהודים, אלה שהחליטו לאחר הכישלון הקטלני בעוטף עזה לעמוד על נפשם, בלי להישען בלעדית על המערכות שכשלו במבחן הקונספציה ובמבחן התוצאה.
דנינו נלקח מביתו במוצאי שבת, בשתיים אחר חצות. ההערכה הייתה כי יובא לדיון בפני שופט וישוחרר במהירות, שכן אין נגדו כל חומר מרשיע. אבל בשב"כ חשבו אחרת, והשתמשו באמצעים משלהם: בבוקרו של יום ראשון קיבל דנינו צו מעצר מינהלי, חתום בידי שר הביטחון גלנט, שמכניס אותו אל מאחורי סורג ובריח למשך ארבעת החודשים הקרובים. נזכיר כי צו מעצר מינהלי הוא כלי דרקוני, שמאפשר לשב"כ להכניס למעצר ממושך אדם ללא משפט וללא ראיות, כשלעצור אין שום דרך להגן על עצמו משפטית. המעצר עורר זעם רב, והוליד קמפיין רשת גדול של לוחמים רבים שקראו לשחרר את דנינו. הללו הסבירו כי מעצר שב"כ של יהודי תוך כדי לחימה, מהווה מבחינתם, הלוחמים, תקיעת סכין בגב.
ד"ר יהודה שלם, תושב עפרה, חבר הנהלת חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי וחבר מערכת ביטאון 'האומה', זועם גם הוא על התנהלות השב"כ בפרשה. הוא עצמו עסק בעבודת הדוקטורט שלו באופן שבו חלחלו עמדות השמאל לחברה הישראלית ולמנגנוניה, והוא רואה קשר ישיר להתרחשויות הנוכחיות.
"הייתי מוותר על השיחה הזאת", הוא מקדים, "כי זה לא הזמן לעשות חשבונות עם השב"כ איך הגענו עד הלום. אבל מכיוון שהשב"כ ממשיך בסורו – צריך לדבר.
"האילוזיה של שבת אחים גם יחד במלחמה הזאת, הולכת ונמוגה", הוא אומר בצער, "יש מי שהולך ומסיט את השיח למה שמתרחש ביהודה ושומרון, במקום לתת לנו לבכות את מתינו. השמאל מאז ומעולם רצה לדחוק אותנו מיהודה ושומרון. מה שקרה בעוטף עזה היה מבחינתם מכה, כי הם חשבו שזה יקרה רק ביהודה ושומרון. כך הם העלו את הטענות שהטבח קרה בגלל הסטת כוחות לכאורה מהעוטף ליהודה ושומרון. האמירה שמאחורי הטענות הללו היא שבעצם ליהודי יהודה ושומרון לא מגיעה הגנה, כי הם ממילא לא צריכים להיות פה. אם יקרה להם משהו, זה בגלל הבחירה שלהם לגור שם. זו אמירה שראינו אותה גם בימי אוסלו. היא גם נוראית וגובלת באנטישמיות, וגם טיפשית, מכיוון שמי שהגן על תושבי עוטף עזה היו המתיישבים בגוש קטיף, וכך תושבי אלון מורה מגינים על תל אביב".
שילוב הכוחות הלא ברור בין השמאל לשב"כ, אומר ד"ר שלם, הביא לצעדיו האחרונים נגד תושבים יהודים. "השב"כ פישל בעוטף עזה בגדול. כדי להסיט את השיח מהכישלון שלהם, הם מבקשים כעת להכות במתנחלים וכך לנקות את עצמם מהפשלה הזאת. האידאולוגיה היא שנאת מתנחלים, אבל היא משמשת כעת גם טקטיקה להסטת השיח. יש תסכול וזעם של השמאל ממה שקרה, שזה דבר שהם יצרו אותו בהתנתקות ואוסלו. דווקא הכישלון שלהם הפך קטליזטור ליצירת פרובוקציות נגד מתנחלים, ולהשארת הנושא על סדר היום".
ד"ר שלם מדגיש כי לשב"כ יש יכולות והצלחות, כפי שהיה השבוע בהשבת החטופה אורי מגידיש, "אלא שהמחלקה היהודית היא תולעת שמכלה כל חלקה טובה בתפוח הזה". הוא מזכיר כי בראשיתה יועדה המחלקה היהודית לפעול נגד חתרנות יהודית שכוונה כלפי המדינה. תחילה מיגרו שם את הקומוניסטים שפעלו מתוך ישראל בשיתוף ברית המועצות דאז, לאחר מכן נלחמו בארגונים רדיקליים אנטי ציוניים כמו 'מצפן'. "אבל ברבות השנים, כשקם 'שלום עכשיו' ואליו הצטרפו בוגרי מערכת הביטחון כמו עמר בר־לב, והם גם השתלבו בעבודה בשב"כ, האוריינטציה השתנתה. במקום להילחם בשמאל החתרני, הפכה המחלקה את המתנחלים ליעד שלה. צריך פשוט לפרק אותה".
גם הרב משה שחור, ר"מ בישיבת ההסדר בשדרות, מזועזע מפעילותו של השב"כ בימים אלו נגד יהודים. הוא עצמו נחטף לחקירת שב"כ ממושכת בעקבות הפגנה של תושבי שדרות נגד תוכנית ההתנתקות. "מזעזע שארגון בעל יכולות ואחריות ביטחונית משמעותית כל כך כמו שירות הביטחון הכללי, מצוי עמוק בתוך עיוורון וראייה מרחבית מטושטשת ואינו מבחין בפעולות האויב, אך מפעיל זרוע שתפקידה להכות ולחבוט בחלקים מתוך אזרחי מדינת ישראל", הוא אומר. "המחלקה נגד יהודים בשב"כ היא כתם מוסרי בלתי הפיך, והיא מבטאת את הטשטוש של הארגון וחוסר האבחנה בין אויב לאוהב. התוצאה באה לידי ביטוי בשמחת תורה תשפ"ד".
לדבריו, "עצם פעילותה של מחלקה אומללה זאת תוך ימי מאמץ לחימה לאומי, היא עוולה הזועקת לשמיים ותעלה לראשיה במחיר ציבורי כבד. תפקיד השב"כ לטפל באויב הערבי. כל בעיה פלילית אחרת בקרב אזרחי מדינת ישראל, צריכה להיות מטופלת על ידי משטרת ישראל".
לתגובות: [email protected]
***