בשבוע שעבר התפרסם פוסט של פרופסור אמיר חצרוני, ובו הוא העלה רעיון שקסם לכל הקוראים – יישוב הפלשתינים באי הסמוך לקוטב הצפוני. שם לדבריו, "יוכלו להמשיך במדיניותם הברברית כרצונם מבלי להזיק לאיש".
בדבריו עימת הפרופסור את כולנו עם השוקת השבורה שאנחנו ניצבים מולה. אחרי מתקפת הרצח הזוועתית מבוקר שמחת תורה, ברור שרוב אזרחי מדינת ישראל לא מעוניינים בשכנים או תושבים שאוחזים בתפיסת העולם האיסלאמית־קיצונית שרוצה בהשמדתנו. הבעיה היא שגם אף אחד אחר לא רוצה אותם.
על אף הנהי והביקורת שמופנית כלפינו חדשות לבקרים על רקע יחסינו אל ה'פליטים' המצויים בשטחנו, מצבם כאן טוב לאין ערוך מבמדינות אחרות. בלבנון, ירדן, כווית ומדינות ערב נוספות, נמצאים פליטים פלשתינים שהם משוללי כל זכויות בסיסיות. הם אינם יכולים לבחור במה לעבוד ואף לא עם מי להתחתן, שלא לדבר על שירותי חינוך ובריאות. בקרב עמם הם חיים במשטר אפרטהייד לכל דבר ועניין. לאותן מדינות יש כמובן אינטרס לשימור נרטיב הפליטות הפלשתיני: כל עוד ימשיכו הפלשתינים לדרוש את בתיהם בחיפה, עכו וירושלים, קיים הסיכוי של מחיקת מדינת ישראל מחד גיסא, והיפרדות מאוכלוסיית הפליטים הבעייתית מרובת הפשע והאלימות מאידך גיסא. לא ברור מהו סדר העדיפות, מבחינת המדינות המארחות.
בשבוע השני למלחמה הכריז נשיא מצרים עבד אל־פתח א־סיסי, שהעם המצרי יתנגד בתוקף להגעתם של פליטים פלשתינים מרצועת עזה אל חצי האי סיני. הוא הציע באדיבות את הנגב כפתרון. הרי מי לא ירצה לארח אצלו רוצחי תינוקות וקשישים בגבולות המדינה? הפגנות נגד ישראל נערכות בתקופה זו בירדן, איראן, תימן, אלג'יריה, מרוקו, לבנון, סוריה ומדינות ערביות נוספות, אך באופן תמוה מאוד אף אחת לא מציעה לקלוט אליה את הפליטים בני עמם.
בעדויות שונות שהתפרסמו השבוע ברשתות החברתיות, מספרות לבנוניות לשעבר מה קרה למדינתן בעקבות כניסתם של פלשתינים אסלאמיסטים לגזרה. באחת מהן, ברידג'ט גבריאל עיתונאית בין־לאומית, מספרת שלבנון הייתה מדינה עם רוב נוצרי שהתגאתה ברב התרבותיות שלה, שהפכה אותה ל'פריז של המזרח התיכון'. זה נגמר לדבריה כשהמדינה קיבלה גל של פליטים פלשתינים שלא חלקו איתם את אותם הערכים, אלא רק רצו להשתמש באדמה שלהם להשמדת מדינת ישראל.
מאותו הרגע התחילו לרדוף את האוכלוסייה הנוצרית עד מוות. שבע שנים מחייה גרה ברידג'ט במקלט ללא חשמל ומים. כל יציאה למילוי מאגרי המים הייתה כרוכה בסכנה לירי צלפים. לדבריה החלום היה לברוח לישראל, כי שם הם ידעו שלא יאונה להם כל רע.
אז אם אף מדינה לא רוצה לקלוט את הפליטים הפלשתינים (ובצדק), יואילו וישתקו כאשר מדינת ישראל מחרפת את נפשה ואת מיטב בניה ועושה את העבודה השחורה.
את סרטון ההסברה הנרגש שלה סיימה גבריאל במה שאנחנו צריכים לזכור – כל כך הרבה אנשים עוד הולכים למות בגלל חמאס, חיזבאללה, איראן וכל המוסלמים הרדיקלים שרוצים לרצוח. מה שמתחיל בישראל לא נגמר בישראל. זו מלחמה בין ברבריות לציוויליזציה, בין טוב לרע. או שאנחנו מנצחים או שהם. כפי שכבר אמרו אחרים: TheWestIsNext.
הכותבת היא דוברת תנועת רגבים
***