1.
הפעם אין לנו ברירה, אנחנו חייבים לנצח. לא ניצחון סמלי, לא ניצחון חלקי, לא עוד סבב קצת יותר משמעותי. ישראל לא יכולה להסתפק בפחות מניצחון מוחץ, חד־משמעי. כדברי דוד המלך: "ארדוף אויביי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם".
כן, עד כלותם. עד המחבל האחרון. כי אם לא נשמיד אותם עד הסוף – הלך עלינו. כי אם אחרי הטבח הנורא והזוועתי הזה שהעזתים ביצעו בנו בשמיני עצרת שחל בשבת לא נמחה את זכר עמלק החמאסי מתחת השמיים – זה יהיה הסוף של ההרתעה שלנו. ובלי הרתעת אויביה, אין למדינת ישראל תקומה. "כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש, על עמך יערימו סוד, אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא ייזכר שם ישראל עוד". כל זב ומצורע ירגיש בטוח לתקוף אותנו.
תראו את הח'ותים האלה מתימן. מה להם ולנו? אין לנו שום סכסוך איתם, מעולם לא היה לנו עימות איתם, והנה הם מרשים לעצמם לתקוף אותנו ממרחק של מאות קילומטרים. ברוך ה' עד כה כל השיגורים שלהם יורטו. ובעזרת ה' עוד יגיע זמנם לחטוף את מה שמגיע להם. אבל כדי שנוכל לחסוך מעצמנו מראש את ההתגרויות האלה, חובה עלינו להפוך את עזה למשל ולשנינה. שהערבים יזכרו את מה שעשינו למדינת חמאסטן כמו שהם זוכרים את הנכבה של 48' ואת המפלה של 67'.
לכן גם הדרך לשחרר את אחינו ואחיותינו החטופים היא רק בפעולות צבאיות ולא בעסקה בנוסח "כולם תמורת כולם". כי חמאס לעולם לא יסכים לעסקה כזאת בלי שהיא תכלול גם הפסקת אש ארוכת־טווח בערבות בין־לאומית. אם נסכים לכך, התוצאה תהיה סבב נוסף ללא הכרעה ברורה, שיתפרש כניצחון אדיר של חמאס ותבוסה ישראלית מהדהדת. המחיר הכבד ששילמנו על התבוסה של עסקת שליט יהיה נמוך לעומת המחיר שנשלם חלילה על כל סיום אחר למערכה שאינו תבוסה מוחלטת לחמאס, כזו שאחריה נוכל לומר כדבורה הנביאה "כן יאבדו כל אויביך ה'".
2.
גם כדי שנוכל להקים מעפר את יישובי מערב הנגב המוכים, החרבים והנטושים מתושביהם, אין לנו ברירה אלא להשיג ניצחון מוחץ. תושבי מערב הנגב לא ישובו לבתיהם ולא יוכלו לשקם את יישוביהם בלי שידעו בוודאות שחייהם וחיי ילדיהם כבר לא עומדים בסכנה. לא בסכנת טבח ופלישה, וגם לא בסכנת חיים תחת אזעקות צבע אדום, רקטות ופצצות מרגמה. מה שהיה שוב לא יהיה. עזה חייבת לרדת מהפרק כאיום על מדינת ישראל בכלל ועל יישובי הדרום בפרט. אחרי המחיר הנורא ששילמנו ביום הטבח, ונוכח המחיר שמשלמים כעת חיילינו הלוחמים בעזה – כל חבר ממשלה וכל בכיר ביטחוני שיסתפק בפחות מניצחון מוחץ אינו ראוי לתפקידו.
וכדי שהניצחון יהיה מלא, לא נוכל להסתפק בהשמדת חמאס בעזה. משל קולע ששמעתי השבוע בשמה של אם שהתברכה בילדים רבים המשיל את המלחמה בטרור האסלאמי לביעור כינים מראשיהם של ילדים. אם השארת כינה אחת – בעוד זמן לא רב כל ההישגים שלך ירדו לטמיון. הם יתרבו מחדש. לכן אחרי עזה חייב להגיע התור של ח'אן יונס ורפיח. צה"ל חייב להשתלט על חבל עזה כולו, לחסל את כל המחבלים ולהשמיד את כל אמצעי הלחימה ואמצעי הייצור. והשטח הזה חייב להישאר בשליטה ישראלית, כי בכל מציאות אחרת מכונת הטרור הזאת תשתקם ותצמח מחדש.
3.
בממשל האמריקני וגם בין הישראלים יש מי ששוגים באשליה כאילו הפתרון העתידי לעזה הוא להשיב אליה את שלטון הנבל הקשיש אבו־מאזן והרשות הטרוריסטית והמושחתת שלו. זו טעות כפולה ומכופלת. ראשית, משום שאבו־מאזן בן ה־88, אפילו אם היה חזק ושוחר שלום, לא ישרוד עוד זמן רב בתפקיד הראיס. ואף אחד לא יכול להבטיח מי יהיה יורשו ולאן יפנה. שנית, משום שחמאס כבר הדיח פעם אחת את אבו־מאזן מהשלטון בעזה, ואין סיבה שלא יעשה זאת שוב. גם ביהודה ושומרון חמאס היה משתלט מזמן, אלמלא נוכחות צה"ל שמונעת את זה ממנו ופוגעת בשיטתיות בכוחו הצבאי. בקרב על דעת הקהל הפלשתינית, אבו־מאזן כבר מזמן הפסיד לחמאס. בגלל זה הוא דואג למנוע קיומן של בחירות דמוקרטיות באזורי יהודה ושומרון. ולבסוף, אבו־מאזן עצמו לא שונה בהרבה מחמאס, וערביי יהודה ושומרון הם מסוכנים וצמאי דם לא פחות מערביי עזה.
גם ברשות הפלשתינית ילדים מתחנכים על שנאת ישראל ועל שאיפה למחיקתה. אותו מחבל מתועב מעזה, שהוקלט מספר בהתלהבות למשפחתו איך רצח עשרה יהודים וידיו מגואלות בדמם, דומה לגמרי לרוצחים מרמאללה שנופפו בחדווה בידיהם המגואלות בדמם של שני חיילי צה"ל שבוצע בהם לינץ'. הרבה לפני הטבח השיטתי בבתי יישובי העוטף נטבחה משפחת פוגל בביתה שבאיתמר, כשהמחבלים המרצחים שבים על עקבותיהם כדי לשחוט תינוקת שנותרה בחיים. אלה הם שכנינו, זו דתם, זו תרבותם וזה אופיים. הם יכולים להיות פועלים זולים, יעילים וידידותיים, ולמחרת להתגלות כרוצחים סדיסטיים וצמאי דם שקמים על מעסיקיהם ומיטיביהם ורוצחים אותם בעינויים. כדי שנוכל להתקיים בסביבה הזאת, עלינו לוודא שהם יהיו גם מורתעים וחסרי מוטיבציה וגם חסרי אמצעים ויכולת.
4.
יש מסקנה מרכזית מאוד שעלינו ללמוד מהכשל המודיעיני הנורא, מהקונספציה שקרסה, מהידיעה שהכתה בנו שסיפור מחדל יום הכיפורים חזר על עצמו אחרי 50 שנה, כאילו לא למדנו כלום. המסקנה היא שאסור לנו לסמוך על יכולתנו לקרוא את כוונתו של האויב. אם יש לאויב יכולת לתקוף אותנו, אם יש לו האמצעים לכך, אסור בתכלית האיסור לסמוך על כך שאין לו כוונה לעשות את זה. בוודאי לא כשמדובר באויב כמו חמאס או חיזבאללה או איראן, שמצהיר בגלוי על כוונתו לחסל אותנו. לאויב כזה אסור לאפשר לצבור עוצמה צבאית. על האמירה קלת הדעת שאין לנו בעיה עם רקטות של חיזבאללה שסופן להחליד ללא שימוש, אנו משלמים כעת בריתוק רבבות חיילים לחזית הצפון ובהתגרויות חצופות שעולות בדם, והלוואי שלא נזדקק לשלם מחיר כבד יותר.
מהתוכנית האופטימית וקלת הדעת של הסכמי אוסלו על משטרה פלשתינית חמושה בנשק קל בלבד, הגענו למצב שבו העזתים חמושים במקלעים כבדים, ברקטות ארוכות טווח, בנשק נ"ט חדשני וקטלני ובמטעני נפץ רבי עוצמה. ברוך ה' אין להם עדיין טנקים ומטוסים וספינות טילים, אבל יש להם רחפנים וכטב"מים וקומנדו ימי. לאורך 16.5 השנים מאז עליית חמאס, ממשלות ישראל וראשי הממסד הביטחוני שגו כאשר לא מנעו מהארגון האסלאמי הקיצוני לבנות את כוחו הצבאי. במקום לברוח מעזה תוך הריסת חבל התיישבות שהוא פאר הציונות, היה עלינו לכבוש את עזה וח'אן יונס כשם שכבשנו במבצע חומת מגן את שכם, רמאללה ובית לחם. הוויתור על מבצע דומה בחבל עזה הוא בכייה לדורות, שאת מחירה הנורא אנו משלמים כעת.
5.
עם ישראל ברובו המכריע מבין את גודל השעה ואת ההכרח לשים בצד את חילוקי הדעות הפוליטיים והאידאולוגיים ולהתאחד במערכה מול חמאס. אבל יש מי שלא מסוגלים לכך, ובעיניהם גם כעת הקרב החשוב ביותר הוא המאבק נגד נתניהו ושרי ממשלתו. הם נאחזים בדוגמה ההיסטורית של החלפת צ'מברליין בצ'רצ'יל תוך כדי המלחמה בגרמניה כדי לטעון שגם אצלנו אפשר וצריך לפעול בדרך דומה. אלא שנתניהו אינו צ'מברליין, ובעיקר – אין לנו מועמד מתאים לתפקיד צ'רצ'יל. כל בכירי המערכת הפוליטית והצבאית בשנים האחרונות היו שותפים לאותה קונספציה שהעדיפה להתנהל מול חמאס במקלות וגזרים וסבבי לחימה. את מה שאנו נאלצים לעשות כיום – השתלטות על עזה וחיסול חמאס, איש מהם לא דרש לעשות קודם לכן. גם אין מישהו בולט שניתן לחשוב שהעברת ההגה לידיו היא שתביא לנו את הישועה.
את חשבונות העבר ואת מחיר הכישלון נגבה אחרי הניצחון. עם ישראל זקוק כעת לאחדות כאוויר לנשימה. המשך המאבק הפוליטי המכוער בתוכנו פוגע בהצלחת המערכה, וממילא המאבק הזה לא יניב תוצאות. כדאי שהרוב השפוי בכל צד של המתרס הפוליטי ידאג לקרוא לסדר את המיעוט הקיצוני הקרוב אליו. אם לא מסיבה אחרת – עשו את זה למען החיילים המחרפים את נפשם למעננו ורוצים לראות אותנו מאוחדים, כמו שהם.
לתגובות: [email protected]
****************************************************************************