הזמרת הישראלית שרהל'ה שרון סיפרה על הפתרון המיוחד שאולתר לתקלה הטכנית באורגן רגע לפני תחילת מופע.
בהופעה שהתקיימה במלון גינוסר גילתה שרון תקלה מוזרה. "רגע לפני שהתחלנו גיליתי שהכפתור של האורגן שלי לא נלחץ וכך בעצם אני לא יכולה לנגן", שחזרה.
מי שנחלץ לעזרה הוא נגן הקלרינט בלהקה, ישי מאיר, שהציע לנעוץ קיסם וכך לגרום לכפתור להישאר לחוץ עד הסוף – מה שבאמת קרה והציל את ההופעה.
סיפור מיוחד נוסף היה בהופעה באוהלו, אל מול מפוני כפר גלעדי. בקהל היה גם אהרון ולנסי, מי שהיה ראש המועצה האזורית גליל עליון במשך שנים רבות וחבר הקיבוץ כפר גלעדי.
"רמזו לי שהוא חוגג 60 שנות נישואים עם אשתו", סיפרה שרון. "קראתי להם לשיר את 'בקיץ הזה תלבשי לבן' ואז אהרון עצר ואמר: 'אתם רואים את הבחורה הזו', כשהוא מצביע עליי. 'ב-1982 אני ביקשתי ממנה להופיע במקלטים בגליל העליון לילדי הגנים. זה היה לפני 40 שנה'".
"באותו רגע נעמד אחד הנגנים בלהקה שלי ואמר שהוא, כשהיה ילד קטן, היה במקלט ב-1982 כשהופעתי שם. הוא קרא לבת שלו, חיבק אותה ואמר שעכשיו אני מופיעה גם בפניה. מצד שני אני אומרת שזו סגירת מעגל ואני את שלי עשיתי. אבל מצד שני אני לא מסוגלת שלא לחשוב איך עברו 40 שנה ואני עדיין צריכה לשיר בפני משפחות בזמן מלחמה".
לסיום, שרון ניסתה לשלוח מסר קטן של אופטימיות. "בהופעות שלי אני מחבקת ומתחבקת עם כל מי שבא לשיר איתי. האהבה מנצחת. בסופו של דבר ללב שלנו יש שני חדרים – אחד בוכה ואחד מחייך. כשאני רואה את האנשים שאני שרה איתם, כשהם עצובים – אז אני מחייכת אליהם ואני משמחת אותם ומרקידה אותם. זו זכותי וחובתי".
מאז פרוץ המלחמה שרהל'ה שרון לא עוצרת. היא מופיעה כמעט מדי ערב בפני קהל אחר מהצפון ומהדרום.
היא מופיעה בכל ערב עם הלהקה שלה, שמורכבת כמעט כולה מנגנים מעמק הירדן, מהנגן ישי מאיר מכפר תבור ועוד נגנים מעמק יזרעאל ומנימי פירסטנברג ויאיר ושגיא, שבהתנדבות מסייעים בהגברה והתאורה. כולם יחד שמו לעצמם למטרה – לשפר, אפילו במעט, את מצב הרוח של המשפחות שנאלצו לעזוב את בתיהם. ועם השירים – מגיעים גם סיפורים יוצאי דופן.