האלוף במיל' יצחק בריק, מי שהתריע מפני המחדלים שהביאו למלחמה הנוכחית, התארח באולפן ערוץ 7 וניתח את מהלכי המלחמה עד כה.
"אני מרוצה, אבל גם מודאג", פותח בריק. "אני רוצה לומר שבהחלט בשלושת השבועות מאז שחטפנו את המכה הקשה בעוטף עזה, היה צה"ל צריך להתארגן ליכולת להתמודד עם החמאס והג'יהאד בתוך עזה. שלושה שבועות בלבד, כי אלופי הפיקוד הקודמים רידדו את התוכניות שהיו לפניהם".
בריק מסביר את כוונתו. "היתה תקופה שפיקוד הדרום היה ממוקד במטרה הנכונה וזה קרה כשאייל זמיר, שכיום משמש בתפקיד מנכ"ל משרד הביטחון, היה אלוף הפיקוד. הוא בנה תוכנית שהיתה תפורה מכל הכיוונים עם אמצעים מיוחדים שצירים להתעסק בפירי מנהרות, עם חיילים שמתאמנים ומתרגלים הכל. אלא שאלופי הפיקוד שבאו אחריו החליטו שמלחמה כזו, כנראה, לא תהיה. כי לדעתם החמאס מורתע ואין טעם להיכנס לרצועת עזה. הם רידדו את התוכניות ואת האימונים להפעלת האמצעים המיוחדים - שחלקם נעלמו. זה המצב שצה"ל היה בו ערב ההתקפה על עוטף עזה".
הוא מבקש להודות בטעות ואומר כי לשמחתו - הערכתו שהמחלוקות הפנימיות יפגעו במוטיבציה להתגייס למילואים בזמן מלחמה - התבדו. "בשלושת השבועות שחלפו גייסו מאות אלפי לוחמים, ואני מודה שטעיתי בנושא הזה. אנחנו רואים מוטיבציה אדירה, רוח לחימה, אמונה בצדקת הדרך שמלווה את האנשים, אהבת המולדת, ערך השירות, ההבנה שאין לנו מדינה אחרת, הנתינה למדינה ולקיחת הסיכון בשביל המשפחה והחברה כולה. עם ישראל התאחד אחרי שנה של כאוס - וזה חוסן אדיר".
"אני הערכתי שהמוטיבציה לשירות קרבי תרד עוד - אחרי שירדה בשנים האחרונות ב-15%. כל הסימנים הראו שבמצב הכאוטי שהיה לנו - לא נקבל את כל העוצמה שאני רואה עכשיו. לכן, אני שמח שטעיתי בעניין הזה", מוסיף בריק.
לצד המוטיבציה הגבוהה הוא מזהה גם היערכות נכונה. "רואים שהצבא מצליח לשפר את ההצטיידות ולאמן בצורה מסיבית את כל היחידות שלא התאמנו שנים. תוך כדי התהליך גם מחשב מסלול מחדש. אני לא מכיר את התוכניות החדשות - אבל אמרתי גם לראש הממשלה - שאסור לנו ללכת עם הראש הקיר. כלומר, לא להכניס את הצבא לעומק עזה, בלי לעשות זאת עם הרבה שכל. היה צריך בשלב הראשון לחנוק אותם ולכתר אותם ואת זה הצבא עשה. עכשיו צריך להמשיך הפצצות עומק ולגרום שלא יגיע דלק והם יצאו מהמנהרות וייחלשו ואז נכה אותם. לא להכניס המון כוחות פנימה אלא להכות בנקודות התורפה".
"היו מדינאים ובכירים ביטחוניים שאמרו שצריך לקחת בחשבון שיהיו אבדות כבדות. למה בכלל אומרים אבדות כבדות? למה נכנסו לשיח הזה? בואו נכתוש אותם, נחליש אותם, לא ניתן להם דלק והם יירקבו במנהרות", הוסיף.
בריק מציין כי "ראש הממשלה נתניהו קיבל את המלצתי. הוא הבין את התפיסה של הכיתור והמשך הכתישות של חיל האוויר והחנק שיכול להחליש אותם ומכות כירורגיות היכן שצריך. אנחנו נצטרך להמשיך עם זה חודשים ושנים ולהגיד לעולם - תקבלו את הפליטים אחרי תהיה בעיה - ואם רוצים להעביר סיוע הומניטרי נבדוק אותו לעומק. רק בתהליך ארוך טווח כזה נצליח".
השאלות שלא נשאלו לפני הכניסה לעזה
האלוף (במיל.) בריק מציב בפני המערכת המדינית והצבאית מספר שאלות - שלדעתו לא ניתנה עליהן הדעת במערכה הנוכחית.
"השאלה הראשונה היא מה ההישג הנדרש. התשובה צריכה לצאת מתוך הנחה שמתחת לעזה יש 500 ק"מ של מנהרות - עיר שלמה עם אלפי פירים - שצה"ל לא יכול להתמודד איתם. השאלה היא איך מנצחים מבלי להגיע לכולם - כי זו משימה בלתי אפשרית".
"השאלה השנייה היא כמה זמן אנחנו צריכים להיות בתוך עזה על מנת להשיג את המטרה שהגדרנו. ההנחה צריכה להיות שהזמן לא עובד לטובתנו וככל שנהיה יותר בפנים יהיו יותר אבידות, העולם ילחץ יותר שנצא והכלכלה לא תחזיק".
"השאלה השלישית והחשובה מכולן היא איך נתמודד עם דגל הניצחון שיניפו החמאס והג'יהאד, כי גם אחרי שנצא ונחסל אלפי מחבלים עדיין יישארו עשרות אלפים ומאות פירים. והם יגידו שצה"ל נסוג והם נשארו. אני לא בטוח שחשבנו על התשובה".
לדעתו, "אם אין לנו תשובות לכל השאלות ששאלנו - צריך לחשוב איך לפעול נכון - כדי שנוכל להגיד ניצחנו באמת וכל העולם לא יבוא ויאמר 'הובסתם, יצאתם והם ממשיכים לחיות'".
"להתמודד בכוחות עצמנו, אסור לסמוך על ניסים"
בריק מדגיש שישראל זכתה בנס גדול כשחיזבאללה לא פתח בחזית צפונית במקביל לחמאס. "אם חיזבאללה היה פועל ב-7 באוקטובר במקביל לחמאס - לא היינו פה היום. בזמן שחמאס פרץ לעוטף עזה - גם חיזבאללה היה יכול להעביר את הגבול 10,000 אנשי קומנדו מאומנים היטב - והם היו נכנסים בקלות כי היה קורה בדיוק מה שקרה בגבול עזה. הם היו שוטפים את הגליל, כובשים מחנות צה"ל שבהם צריך לגייס אוגדות, הם היו נכנסים לתוך היישובים, תופסים צמתים מרכזיים".
"חמור מכך, הם לא היו יורים קסאמים של 40 ק"ג כמו חמאס, אלא מתוך מאגר של 150 אלף טילים ורקטות שחלקם מדוייקים ומשקלים מאות קילוגרמים. מדובר על סדר גודל של 3,000 טילים ורקטות מדי יום לעבר מדינת ישראל על מרכזי אוכלוסייה, תשתיות מים וחשמל, מטרות אסטרטגיות ובסיסי חיל האוויר. זאת אומרת, היינו מתעוררים ליום שחור שאי אפשר לצאת ממנו. לא היינו יכולים בכלל להתגייס", הוא מוסיף.
כל זה לא קרה בסופו של דבר. "זה היה נס של ממש. הצלחנו לגייס את הצבא לצפון, הצלחנו לשכנע את ביידן שיביא נושאות מטוסים. היום אם תתפתח מלחמה אזורית, אנחנו כבר לא לבד. יש לנו באזור צי ענק של מטוסים אמריקנים שיהיו לטובתנו. העניין הוא שלא נוכל לבנות על נסים כאלה בעתיד. אנחנו צריכים להיות חזקים כל הזמן - כדי שנוכל להתמודד עם כל מצב בעצמנו - ולא להסתמך על הניסים שקרו לנו".
כיצד מתכוננים למצב כזה? "צריך לעשות שינוי משמעותי בצה"ל. פעם היה ברור שבכל רגע נתון צריכה להיות אוגדה אחת מגוייסת ומוכנה למלחמה והיה סבב כזה בין האוגדות. זה לא קיים כי כולם קיצצו וחסכו. יש לנו מאות טנקים שעומדים למכירה או לגריטה, יש צוותים שנמצאים בבית ואין להם טנקים והם לא מתגייסים, צריך לארגן אותם מחדש ולהכין אוגדה למצב חירום שתיתן מענה תמידי. אנחנו צריכים להכין את עצמנו להתמודדות מול טילים כי מטוסים לבד לא מסוגלים לעשות זאת. אנחנו זקוקים לחיל טילים שבזמנו קידם אביגדור ליברמן וצריך להמשיך לקדם כיום. אנחנו נותרנו בעבר. היינו שאננים ונרדמנו".
"ב-20 השנים האחרונות יצאנו מתוך הנחה שהשלום פרץ", ממשיך בריק. "יש לנו שלום עם מצרים וירדן והסורים לא רלוונטיים. ואז, תפיסת הביטחון של חמישה רמטכ"לים אמרה שלא צריך להחזיק צבא גדול - אלא צבא קטן, טכנולוגי וקטלני. התבססנו בעיקר על חיל האוויר, שחקנו את היכולת של צבא היבשה, ביחס הפוך לאיום ההולך וגובר על ישראל. זה הביא אותנו למצב שנרדמנו בשמירה. וכך, אם תפרוץ מלחמה קיומית כמו היום, בלי עזרה של ארה"ב לא נוכל להסתדר. אפשר להביא למצב שנוכל להתמודד עם זה בעצמנו".
ולצד כל הבעיות שהוא מעלה יש גם הצעות לפיתרון. "לפני שנה וחצי הגעתי לאוניברסיטת רייכמן לפרופ' בועז גנור שהיה אז המנהל של המכון למחקר בתחום הטרור והצעתי לו שנקים חמישה צוותי מומחים, בחמישה תחומים, ובעצם לא נדבר רק על הבעיות אלא גם על הפתרונות. במשך שנה שלמה עבדנו עם חמישה צבאים שעסקו בתפיסת הביטחון, מוכנות העורף, מוכנות היבשה, התגוננות מפני טילים ורקטות והתרבות הארגונית של צה"ל. פרסמנו דו"ח של 80 עמודים שיש בו עובדות, פתרונות והמלצות. המסמך נשלח לכל הדרגים ואחר כך נפגשנו עם כל מקבלי ההחלטות בממשלה הקודמת והנוכחית. כולם אימצו את המסקנות והפיתרון. אז כולם מקבלים את הפתרונות - וכעת צריך להתחיל ליישם אותם".
"אמרתי לרכזי הביטחון ביו"ש: היו מוכנים להגן על היישובים"
בריק מתייחס גם לתרחישי קיצון עתידיים ביהודה ושומרון שכדאי להיערך אליהם כחלק מהסקת המסקנות מהטבח בעוטף עזה. "שלושה שבועות לפני המלחמה ודיברתי עם 50 רכזי ביטחון ביישובים במועצה אזורית שומרון. אמרתי להם - 'אתם צריכים להיות מוכנים להגן על היישובים - לא בפתרונות של כמה אקדחים - אלא עם כיתות כוננות של עשרות אנשים חמושים ברובים והרבה תחמושת ועם עמדות בנויות ברחבי היישובים. זו תהיה התמודדות עם אלפי פורעים קיצוניים שיגיעו מתוך הערים הגדולות והכפרים וינסו להיכנס לתוך היישובים. זה דבר שצריך לעשות עכשיו ולא לחכות - כי במצב הזה הצבא יהיה עסוק בדברים אחרים - ולא יוכל להגיע לכל יישוב".
"היה קשב גדול וברור לי שהיום יש מודעות יותר גבוהה ואכן מנסים לעשות את כל ההכנות למצבי קיצון. זה צריך להיות גם ביישובי הצפון וגם להקים משמר לאומי שיפעל בכל רחבי הארץ כי במצב קיצון יהיו התפרעויות גם בתוך מדינת ישראל ואנחנו צריכים להגן על עצמנו. הצבא לא יהיה במקומות האלה וצריך להבין שהמלחמה הבאה היא בעיקר בעורף - ולא רק טילים אלא גם פורעים. לזה צריך להתכונן במקביל למלחמה בעזה - כי זה משהו שיכול לקרות גם מחר", הוא מציין.
לשאלה לגבי הדילמה העומדת בפני המערכת המדינית בכל הקשור לשחרור החטופים עונה האלוף (במיל.) כי "זה אתגר קשה. אני אומר שאם עם ישראל לא יראה שהממשלה עושה הכל כדי לשחרר את החטופים, יתפתח מצב שבו צעירים יאמרו שאם כך המדינה מתייחסת לכך - למה שהם יהיו חלק מזה ויילחמו על המדינה. אסור שזה יקרה".
"לכן", הוא מדגיש, "המדינה צריכה לא רק לדבר - אלא להוכיח שהיא עושה הכל בפועל. צריך לשאוף למצב שנקבל את כל החטופים מיד ובתמורה נשלם את המחירים שהם רוצים - גם אם זה לשחרר מחבלים עם דם על הידיים. צריך לשלם את המחיר לפני שהמבצע נגמר, להכניס אותם לבורות יחד עם החברים שלהם ולחנוק אותם שם ואז להפציץ אותם בפצצות עומק ולרדוף את מי שעוד יישאר חי. עדיף לנו לשלם היום כדי להציל כמה שיותר אנשים".
לסיום נשאל בריק האם יש גם נקודות אור במצב אליו נקלעה ישראל. "מה שנותן לי אור זה המציאות שקורה היום במדינה מבחינת רוח הלחימה ואחדות העם. לפני חודשיים, כשהיינו בתוך המאבקים, המחאות והשנאה, היתה התפוררות של החוסן הלאומי. במצב ההוא שהיינו אי אפשר לנצח. אין ספק שזה חיזק את רוח הלחימה של האויב - שראה את ההתפוררות הפנימי שלנו".
"האחדות הזו שהשגנו חייבת להימשך. יש לי חשש שאחרי שהכל ייגמר, הרעל, העימותים יחזרו. אסור שזה יחזור - ועלינו לדעת לשמר את האחדות. מותר לריב ולהתווכח - אבל להיות ביחד", הוא מסכם.