'אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ'.
כשלשה שבועות חלפו מאז הפוגרום הנורא בעוטף גוש קטיף בשבת שמחת תורה, בו המילים 'כצאן לטבח, להרוג ולאבד ולמכה ולחרפה' קיבלו שוב מימד כה מציאותי. ועתה אנו בעיצומה של המלחמה לגדוע את הרוע מעל ומתחת פני האדמה תוך השבת ההרתעה, והשבת כבודו של עם-ישראל ויוצרו.
היכולת שלנו כיום להשיב מלחמה שערה היא בעיקר המבדילה את פוגרום תרפ"ד מפוגרומים אחרים שאירעו לעמנו במהלך ההיסטוריה. ביום שלישי השבוע מלאו 85 שנה מאז פוגרום 'ליל הבדולח'. באותו יום רע ונמהר נשרפו ונחרבו באירופה למעלה מ- 1600 בתי-כנסיות. חנויות ודירות ללא ספור נבזזו ונשרפו, יהודים רבים התאבדו ואלפים נאסרו על-ידי הנאצים ונשלחו למחנות הריכוז דכאו ובוכנוולד.
סיפר אמו"ר ר' אשר וסרטייל זצ"ל: 'ראיתי להבות בוקעות עד לב השמים... שמעתי את מצהלות הגויים באותו לילה וצעקותיהם - 'בית הכנסת של היהודים עולה בלהבות'. כשהגעתי לבית הכנסת שלנו, [בדרמשטט שבגרמניה] מצאתי שם למעלה ממניין יהודים מפוחדים. אבי הי"ד אמר לי שהנאצים בפנים הורסים ושוברים הכל. אמרתי להיכנס ולהציל את הטלית והתפילין שלי, אך כשהגעתי לדלת, יצא איש אס.אס. במדים וגרזן מונף בידו וצעק עליי: 'אם לא תסתלק מיד, אשבור לך את הראש'.... נמלטתי על נפשי ורצתי לחבר להניח תפילין. ומספר פרופ' מאיר שוורץ ע"ה, אף הוציאו את אמי ממיטת חוליה בבי"ח כדי שתחתום על העברת כל נכסיה למפלגה הנאצית... היה זה פוגרום איום כ'פתיח' לשואת אירופה, בה עונו ונרצחו שישה מיליון מבני עמנו.
הנסתרות לה' אלוקינו, אך חובת התבוננות בחשבון האלוקי מוטלת גם מוטלת עלינו. כי אם על חסדי ה' נאמר 'מִי חָכָם וְיִשְׁמָר אֵלֶּה וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵי ה'', שנתבונן ונראה את יד ה' וחסדו עלינו, ודאי שכן הוא ביחס למכות ה' שאף הן בגדר חסד שבדין, להשיבנו אליו.
175 שנה לפני השואה, וכ- 250 שנה לפני פוגרום שמחת-תורה, תשפ"ד, זעק רבי יהונתן אייבישיץ זצ"ל מפני סכנת בוא פוגרומים שכאלה וכאילו נזרקה בו נבואה. שימש הוא בין היתר כרבה של פרג, מץ שבצרפת, וכרב הקהילה המאוחדת של הערים אלטונה, המבורג וונדסבק שבגרמניה. חיבר ספרי הלכה חשובים כמו 'הכרתי והפלתי' על השולחן-ערוך יורה-דעה, 'אורים ותומים' על חושן-משפט ועוד.
בספרו 'תפארת יהונתן' – מביא הוא את דברי הנביא ישעיה 'ברֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ' שבהפטרת נח. מהו אותו רגע קטן? ומדוע כפל המילים 'ושב' האמור בפרשת ניצבים בפסוק: וְשָׁב ה' אֱלֹקיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹקיךָ שָׁמָּה'? עונה רבי יהונתן: זהו עניין חבלו של משיח שיהיה סמוך לגאולה, עד שרבים מחכמי-ישראל אמרו: ייתי ולא אחמיניה. [שיבוא המשיח ולא אראנו בתקופת בואו] כי השכינה ירדה עם עם-ישראל לגלות, כ'אם על בנים' על מנת לשמרו.
אך לעת הגאולה, פעם אחת לא תשוב השכינה איתנו, כי מקודם תשוב השכינה לארץ-ישראל, ורק אח"כ נשוב אנחנו לארץ-ישראל. כי צריך הרבה דברים להכין בא"י קודם לקיבוץ הגלויות, ואי אפשר אם השכינה לא תהיה במקומה [היינו בא"י]. ואם כן, כשאנו בגולה, וה' אינו בקרבנו, יהיו עלינו צרות ומצוקות, כי אין כאן, בגולה, מגן. זהו 'ברגע קטן עזבתיך', וזהו שכתוב פעמיים 'ושב' - כי מתחילה ישוב ה' לארץ-ישראל, ורק אחר כך יגיע שלב [קיבוץ גלויות] 'וקבצך', ולא יהיה זה בפעם אחת. עד כאן באשר לשואה שהחלה בפוגרום ליל-הבדולח.
ובספרו 'יערות דבש' בסוף דרוש ה, דרוש ארוך לימי הרחמים והסליחות, כתב: "... כבר אמרתי כי בימים אלו [ימי חודש אלול] היה ענין בלק ובלעם, כי מלחמות סיחון ועוג היו באלול כמבואר במדרש [ילקוט שמעוני ח"א]... ובאמת אצלינו בעוונותינו הרבים קרה עצת בלעם. שהרי בלעם אמר לבלק בספר במדבר [כד, יד]: 'לְכָה אִיעָצְךָ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים'. והיינו, אחרית יום-טוב שהוא שמחת-תורה, שאז בעוונותינו הרבים השטן שולט ונעשית כמעט עצת בלעם..., שיש בו תערובות אנשים ונשים בחורים ובתולות ירקדו כאילים ושעירים, ושועלים ירקדו שם, ונעשית בעוונותינו הרבים, פרצה גדולה.
מאבדים כל טובה שזכו בימים נוראים כאלה, ווי היא עצת בלעם לעשות באחרית-הימים, ומר ורע עלי העניין לעשות כן בגמר של תורה, אשר התורה חוגרת שק על דבר זה... ע"כ. בשמחת-תורה נוטלים אנו בריקודים אפילו ס"ת פסול, אך כשהשמחה נטולת ס"ת, תורה חוגרת שק. אכן מלחמתה של תורה, מלחמת שמחת-תורה.
ומעניין לעניין באותו עניין, הבה ננסה לקבל תובנה בעניין מתוך אותו דו-שיח יחיד ומיוחד שבפרשתנו, של אברהם-אבינו הנושא ונותן עם בורא-עולם בניסיונו להציל את סדום, להציל את האחר, הגם שמדובר באנשים 'רָעִים וְחַטָּאִים לה' מְאֹד'. אך נקדים בדברי הרמב"ן האומר כי משפט סדום נעשה למעלת ארץ-ישראל, כי היא מכלל נחלת ה'... למעלת הארץ הזאת היה הכל, כי שם היכל ה'. [לטוב ולמוטב].
אומר אברהם: 'אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ'. וכידוע יורד הוא לארבעים, וכן הלאה. וכבר שאל הרמב"ן, הרי אם חמישים צדיקים מצילים את העיר כולה, ארבעים אמורים באופן טבעי, חשבונאי, להציל 80% וכן על זו הדרך, ומדוע אפוא ממשיך אברהם בתפילתו? מסביר הרמב"ן, שצדיקים רבים ראויים, כבטור הנדסי, להצלה של ציבור גדול בהרבה מאשר אם הם מועטים, ולא באופן יחסי למספרם. לכן מתחיל אברהם אבינו בסנגורו בחמישים ופוחת והולך.
אך נשאלת השאלה, וכי לא היו די צדיקים בעולם כדי להציל את העיר כולה, החל באברהם-אבינו עצמו, וכאז כן עתה, וד"ל? הפנה אותי לתשובה מו"ר הרב חיים דרוקמן זצ"ל ואמר כי התשובה לכך באה מטולדו שבספרד עוד לפני כתשע מאות שנים, בפרושו של האבן-עזרא, שכידוע מלבד גדלותו בתורה היה גם בלשן גדול. שואל הוא, למה נאמר ''אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר' ולא 'באזור העיר'? [ואני הק' מוסיף, מה מוסיפות המילים 'אשר בקרבה'?], ובכלל כפי שרש"י אומר, היו חמישה כרכים בסדום. וכי לצדיקים אין כוח סגולי לזכות את הכלל באשר הם. אלא שאברהם-אבינו היה כידוע אב המון גויים.
זאת בניגוד לנח שהיה אמנם איש צדיק תמים, אך הסתגר בד' אמותיו, צדיק בפרוותו, שלא ניסה להשיב את דורו בתשובה. יודע אברהם-אבינו שלא די שיהיו צדיקים באזור, יש צורך שהצדיקים יהיו בתוך העיר, מעורים בחברה, 'צַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ'. ובלשון האבן-עזרא: וטעם בתוך העיר, שהם [הצדיקים] יראים את ה' בפרהסיה. רק כך יוכלו הם לשמש דוגמה ולקרב את הרחוקים לדבר ה'.
זכינו להקים בארצנו כרכים וישובים רבים ליודעי ה' וחושבי שמו, אך רבים הם הכרכים והישובים אשר יבשו כערבה. רבים מהיראים את ה' מסתגרים בעריהם, וממעטים להסתובב בפרהסיה בתוך העיר, בכרכים של אחיהם. וכשהמצב הוא כזה, אין די בכוחם להציל את הכלל, כי אין זה נקרא 'כלל', כשיראי ה' מסוגרים בד' אמותיהם. יבורכו הגרעינים התורניים, וראש יהודי, היראים את ה' בפרהסיה בתוך העיר. ויבורכו בכפלים, יראי ה' המהלכים בפרהסיה באחדות מופלאה ובדרכי נועם כחברי קיבוץ כרם-שלום, אשר אחדות הצלתם.
דבורה הנביאה אומרת בשירתה: 'בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם בָּרֲכוּ ה''. מסביר המלבי"ם: בעת שישראל פרוע, אם מצד שפרעו מוסר, אם מצד חולשתם, עד שהוא פרוע פרעות הרבה, או אז בהתנדב עם, אם ימצא עם המתנדבים לעשות חיל, דע שאין זה ענין טבעי, אלא רק ענין א-להי, ולכן - ברכו ה', כי מידו הייתה זאת! הוי אומר, כשהיראים לדבר ה' והיראים פחות נמצאים יחדיו בתוך העיר, בתוך העם, ומתנדבים לעשות חיל, בוא תבוא ברכת ה'. גודל האחדות בעם כעומק הרוע והַבְּיַחַד יְנַצֵּחַ לכלות את הרוע, 'וּפְדוּיֵי ה' יְשׁוּבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּן נָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה'.
עו"ד שלום וסרטייל הוא יו"ר חברת הנדל"ן צפחה אינטרנשיונל.