הכל לא בשליטה

ליל שבת לקראת 21:30, מסיימים סעודת שבת. לפתע צרורות ירי ארוכים נשמעים מקרוב קרוב. הלב קופץ, רצים לנעול מיד דלתות וחלונות.

לרגע עוברת בראש המחשבה, הנה הם עולים עלינו. הנה זה מתחיל. מסתבר אחרי כמה דקות שערביי הכפר קבלאן הצמוד אלינו ירו עשרות כדורים לעבר בתי היישוב. שמשות וטרינות וחלונות נופצו.

לא רוצה לדמיין מה היה קורה אם ילד קטן היה משחק באותן מרפסות. זהו פיגוע ירי שלישי בחודש וחצי האחרון לעבר היישוב שלי. בטלגרם של הכפר, צהלות שמחה ועידוד ושבח מכל הכפר למחבלים היורים.

הצבא והשב"כ לא ידעו למנוע את האירוע הזה, וגם לא מרתיעים עכשיו את הכפר הנאצי קבלאן, מלבצע את הירי הבא, ומי יודע מה עוד הם מתכננים. איך אני יודעת שאין הרתעה?

כי אף בית בכפר לא נהרס אף חנות לא נאטמה אף ענישה קולקטיבית אגרסיבית וכואבת לא התבצעה ובעצם אף אחד לא שילם אף מחיר קשה שיגרום להם לחשוב פעמיים לפני הפיגוע הבא.

המערכת המדינית והצבאית לא שינו דיסקט, עדיין מרדימים את עצמם עם טענות הזויות של "השבכ יודע מה קורה בכפרים" ו"אין להם נשק" ו"הכל בשליטה".

הכל לא בשליטה. כמו ערב הטבח בעזה, אותן כתובות בענק על הקיר, אותם התארגנויות של האויב ברשתות החברתית בגלוי, אותה שאננות מצד מערכת הביטחון, אותה שחצנות מתועבת ולא מחוברת למציאות, אלוקים אדירים, מה עוד צריך שיקרה כדי שנתעורר?!? אנא שתפו. אולי מישהו יתעורר!!!