סמ"ר עדי ליאון, מניל"י, לוחם בגדוד צבר מחטיבת גבעתי שנפל בקרבות נגד חמאס בצפון רצועת עזה, השאיר מכתב מצמרר לבני משפחתו שכתב סמוך לכניסת הכוחות לעזה. איש לא ביקש ממנו לכתוב אותו - אבל הוא חש צורך להתכונן לגרוע מכל ולהותיר מזכרת ממנו לקרוביו.
"לא האמנתי שאני אצטרך לכתוב דבר כזה בחיים. ניסיתי לדחות ולדחות אבל הודיעו לנו שמחר נכנסים לעזה ויש מצב שלא נחזור ויש לי כמה דברים שאני חייב שתדעו לפני שזה נגמר", כותב ליאון ז"ל, רק בן 20 במותו, במכתבו האחרון.
"אבא ואמא היקרים, למרות שאני לא מראה לכם הרבה אהבה ולא מקדיש לכם הרבה זמן, תדעו שאני מעריך אתכם כל כך. תמיד דאגתם שיהיה לנו הכל ולא יחסר כלום ועבדתם קשה מאוד בשביל זה. חינכתם אותנו בצורה מדהימה".
"בסופו של דבר המשפחה זה הכל. אתם תמיד קיבלתם אותי כמו שאני. אתם כל עולמי", הוא מוסיף וכותב גם פניה אישית לשתי אחיותיו.
בהמשך מציין הלוחם: "אני לא יכול לכתוב לכולם כי באמת יצא לי להכיר המון אנשים במהלך חיי, אבל בכל זאת חשוב לי לומר לכם תודה על כל הרגעים והחוויות שנתתם לי. משפחת ליאון ומשפחת פרלברג, תמיד הרגשתי בבית איתכם. האווירה הביתית והחמה, הנתינה, ההומור. תמיד היתה לי תחושה שיש בי קצת מכל אחד ואחת מכם. תודה לכם על הכל. באמת אני אוהב אתכם ומצטער על כל ארוחה משפחתית או אירוע שלא הגעתי, כי אני יודע שפספסתי חוויות ואנשים מדהימים".
"לחברים ולחברות הטובים, באמת שיש לנו כל כך הרבה חוויות יחד שאני לא יכול בכלל להתחיל לפרט. תודה שתמיד הייתם שם בשבילי ובניתם לי ילדות מדהימה. מקווה שתחגגו כמו שתכננו שנעשה כשאני אחזור ושתספרו לילדים שלכם על כל הרגעים והחוויות שגם אני הייתי שותף להם".
את מכתבו הוא מסכם בהצהרה על כך שהוא שלם עם היציאה לקרב - למרות הסיכון הרב. "אני יוצא למלחמה הזאת בידיעה שאני לא בטוח חוזר, אבל אני מאמין בלב שלם במה שאני עושה. אין לנו ארץ אחרת ועכשיו תורי להגן עליה ולנקום את נקמתם של כל האזרחים והחיילים, התינוקות, הזקנים ובכל הנשים שהיו פשוט חסרי אונים מול התופת של חמאס. זה החינוך שנתנו לי הורי, בזה אני מאמין. מקווה שתזכרו אותי".
במשפחתו של עדי ז"ל חשים שהמלים האחרונות שכתב על המלחמה - הן הצוואה שלו למדינה ולעם - להמשיך בדרך באמונה שלמה ולהשיג את מטרות הלחימה.