בכי זך וטהור

לצערי הרב השתתפתי בהלווייתו של קרוב משפחתי ידידיה אליהו הי"ד במוצש"ק האחרון בהר הרצל.

המונים-המונים התקבצו מארבע כנפות הארץ. היה שם לב שבור, לבבות שבורים, אך מלאי אומץ ורוממות; ליבות שבורים על נשמה גדולה שבזמן קצר נגעה בכל כך הרבה אנשים, נשמה שואפת ומתגברת המחזקת את כל הסובבים אותה בדברי תורה, אמונה, שירה וניגון, נשמה מאירה מאוד המרוממת את כל סביבותיה.

הלבבות השבורים היו מלאי צימאון ושקיקה לאור הגדול הזה שנחסר מן העולם, "אין שלם מלב שבור". פתאום שמנו לב איזה אור הפסדנו, איזה אור הסתלק מן העולם. הלוויה נמשכה ולא נגמרה מתוך רצון לאחוז באור הזה ולהתעלות עימו. השבר הוליד הרגשה של טוהר ואצילות שחש כל מי שעמד שם - כמיהה לשלמות, כמיהה לגאולה וישועה, כמיהה לבית המקדש, כמיהה למלכות ישראל השלמה שתדרוך בעוז בארצנו הקדושה בגבורה ובבהירות כימות דוד המלך.

בימים אלו מרגיש כל בית ישראל כמשפחה אחת גדולה, מלא אהבה ואחווה. הנופלים אינם למשפחתם בלבד אלא למשפחת בית ישראל, הגוי כולו.

רוח גדולה של עוז וגבורת מלחמה פרצה מעומק הנשמות, מנשמת כלל ישראל החוגר כוחו למחוץ את אויביו האכזריים, למחוץ את הרשע, ולהקים בא"י ממלכה של טוב וחסד, יושר וצדק, ממלכה ששם שמים במרכזה - "ממלכת כהנים וגוי קדוש". דווקא השבר של שמחת תורה זרק אותנו כאחת, פתח את אוצר נשמתנו החבויה והתגלה שהיא מלאת אהבת ישראל, גבורה עזה ואמונה גדולה בייעודנו האלוקי בארץ ישראל.

הבכי והצער בהלוויה של ידידיה אליהו הי"ד היה כולו זך וטהור מעומק הנשמות, הבכי המזוקק הזה שפך מים טהורים על כל העומדים שם. הבכי הזה מזכך כיום את כל בית ישראל. הוא מזכיר לנו שעדיין לא הגענו לשלמות של "וכתתו חרבותם לאיתים" משום שהדרך להגיע לכך רצופה במלחמות, "בעל מלחמות – מצמיח ישועות".

הצימאון לא-ל חי ריחף בחלל בהלוויה, רצון לשלמות בלתי מושגת כעת, רצון לטוב ללא חסרונות ונפגעים, רצון להתעלות יחד עם עליית נשמה של ידידיה אליהו הי"ד שהרי מתכפל כוחו של הנפטר בשעת הלווייתו כפי שלימד אליהו הנביא את תלמידו אלישע. אין ספק שאנו בשלב חדש של גאולתנו, בעיצומו של אירוע תנכ"י היסטורי שמוציא את כוחה של האומה לפועל, שמשנה את כולנו, שמעורר לבטא בגאון את שם ה' האצור בנשמתנו.

עתה הגיע הזמן לומר את האמת הפשוטה המורגשת בכל לב: אוהבים אנו משום שהוויה אחת אנו ונשמתנו. כולנו כולנו ענפים של ישות נצחית אחת, של "נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם". בנפילת כל חייל אנו מרגישים שנאכל חצי בשרנו אך הצער השורף הזה גם מרומם ומזכך, מעורר נחישות וודאות בצדקת דרכנו, בשליחות האלוקית שלנו, במשימה שלנו כעם לקדש שם שמים ולבנות מדינה של אמונה טוב ויושר.

מדינה שהאור הפנימי שלה יתפשט על פני כל העמים והתרבויות, מדינה אלוקית שתחשוף בפני כל העמים את התכלית האמיתית שלשמה נברא העולם. האירועים המזעזעים בשמחת תורה הקפיצו אותנו לשלב הבא בגאולה ובישועה. נשמתו הטהורה של ידידיה אליהו פשוט האירה ורוממה בהסתלקותה. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים ויעמוד לגורלו לקץ הימין.

בדמע וברוממות