חודש לאסון, לראות את הטוב.
חודש עבר מאז כולנו כבר לא אותו דבר. לפעמים, כאשר החיים מגיעים אל פי התהום, מחפשים להיאחז בדברים הפשוטים: במשפחה, בזריחה, בבכי של תינוק, או בצחוקם של ילדים.
אולי זה מנגנון ההדחקה או פשוט המוות שאופף אותנו בכל פינה, מה שבטוח הוא שזה מנחם, יש נחמה בפשטות.
ונגב שלי כמו הנגב שלנו, אשקר אם אומר שצפויים לו חיים קלים, אני בטוח שמישהי מתישהו תשבור את לבו, אני בטוח שהוא ידע אכזבות, כמו לכולנו בעצם, הרגעים בהם יחפש להיאחז בפשטות. אני גם בטוח שנגב שלי כמו הנגב שלנו יפול ויקום.
לפעמים יחבטו בו, לפעמים יהלמו בו, אבל נגב שלי כמו הנגב שלנו, ילמד שהחיים חזקים מהכל, שהחיים חייבים להימשך, שבמילה משבר מסתתרת המילה מבשר כי ממשברים צומחים. שאת הפנינים לא מוצאים בחוף הים, אלא במצולות. כמו נגב שלי גם האומה שלנו והנגב שלנו ינצח למרות הכל.
לחיי אלו שאיתנו ולזכרם של אלו שאינם. אומץ לבכם וגבורתכם ישמשו לנו כמגדלור בסופה קשה זו. עם ישראל חי.
