בעמדת ערוץ 7 עם חברי קיבוץ בארי שוחחנו עם שרון שגב שביתה נשרף כליל ומשפחתה שרדה בנס את הטבח המזעזע בשמחת תורה.
למרות הרצון לשאוף קדימה - גם חודש לאחר היום הקשה - הזיכרונות אינם מרפים ממנה. "הקולות שלהם חוזרים לי בלילה. הם צעקו לנו ודרשו שנפתח והתעקשו על הדלת. גם הריח של השריפה לא יוצא לי מהאף. יש סיטואציות שאני ממש מריחה את הריח של הבית השרוף שלי".
"הסיפור שלי הוא שדי מהר הם הבעירו לנו את הבית. הם פשוט ניסו לשרוף אותנו. כשכמעט נחנקנו למוות, הבן שלי קפץ מהחלון של הממ"ד ופתח לנו פתח אוויר. חששתי כשהוא קפץ. כבר נפרדתי ממנו. הוא התחבא כמה שעות ליד גופה בשיחים והם לא ראו אותו. רק כשהוא שמע עברית וראה חיילים שלנו - הוא קפץ עליהם והביא אותם לחלון שלנו כשהוא חשב שבטח אנחנו כבר לא חיים. כשראיתי את החייל שהגיע אלינו - עוד לא הבחנתי בבן שלי. וצרחתי לו מהחלון 'הבן שלי' והוא אמר: 'הוא הביא אותנו לפה'", היא משחזרת. "הם התבייתו על הבתים שלנו בשכונת הכרם. הם ידעו הכל ותכננו הכל. יש לנו מרפסות למעלה ומי שקפץ מהעשן או מהחנק הם ירו בו מלמעלה. היו לנו הרבה ניסים. השכנים שלי לא הצליחו לשרוד".
היא מודה שלא חשבה שתצא בחיים: "אני אימא ומאוד הישרדותית אבל כבר לא היו לי כוחות. היתה סוג של פרידה לפני שבני קפץ ורק הזכרתי להם כמה אני אוהבת אותם".
אחר כך הגיע הניסיון הראשוני להבין מה התרחש: "כבר בהתכנסות הראשונה חיפשתי מי הגיע ומי לא. טלפון כבר לא היה לי, אבל התחילו שמועות, וזה אובדן על אובדן. צריך לעכל את מה שעברנו ואת האובדן של החברים. הילדים שלי נאלצו להתמודד גם עם הטראומה שעברנו וגם עם האובדן של החברים הכי טובים שלהם".
מאז מתקפת חמאס שרון שגב ומשפחתה ורבים מבני קיבוץ בארי נמצאים בים המלח: "ב-30 הימים שאנחנו כאן מאוד עוטפים ומחבקים אותי. הקושי יוצא דווקא בלילה. במהלך היום הילדים עם חברים ויש את הכוח של הקהילה. יש המון עיסוקים של ביורוקרטיה כי נשרף לי כל הבית ויש המון עשייה. בלילה הקולות והמראות חוזרים ואני לא ישנה".
במענה לשאלת ילדיה לגבי חזרה לבארי אומרת: "הם שואלים ואני עונה - יהיה לנו בית. הבן שלי מדבר היום רק על לחזור לבארי - למרות מה שעבר. לדעתו 'את בארי לא נוטשים'. אני במקום אחר והבנות שלי במקום אחר. בסוף ההחלטות הן של בעלי ושלי. אני אומרת לבן שלי, כמו שהפסיכולוגים ייעצו, שאנחנו חיים כרגע יום ביומו ועוד לא מסתכלים קדימה כי אי אפשר לדעת מה יהיה ומדגישה שאיפה שלא נהיה - נקים לנו בית חדש".