התחלה// לפני חמישים שנה. נולד בתל אביב, הבכור מחמישה אחים ואחיות. כשהיה בן שלוש עברה משפחתו לבני ברק.
אבא// הרב יוסף אוטמזגין (78), רב שכונה באלעד וראש כולל. "התכונה שאבא נטע בנו היא אמונה כדרך חיים. אין מצב שאתה נתקל באתגר סתם, אלא הקב"ה שם אותך דווקא שם. גם עכשיו, בפעם הראשונה שחזרתי הביתה מהעבודה בזק"א בעוטף, ביקשתי: אבא, תברך אותי. והוא אמר לי: תמשיכו לעשות את מה שאתם מחויבים לעשות. הוא לימד אותנו מסירות לעם ישראל".
אמא// דינה (72), משווקת דירות. "מאמא ינקנו נתינה בלי גבולות. אמא היא בעלת יוזמה, מעורבות והובלה חברתית. יש לה רגישות לכל אדם. ואם הבית שלי הוא בית פתוח שמארח בלי סוף - את זה למדתי ממנה".
סקרן// בילדותו למד בישיבת 'משך חוכמה' ולאחר מכן בישיבת 'אור ישראל' בפתח תקווה. "הייתה לי הרבה סקרנות. אהבתי לנגן, לצייר ולכתוב. הייתי בולע ספרים. אבא עודד אותי לכתוב וכתבתי המון, החל מחידושים בלימוד ועד שירים וחרוזים. היו לי מחברות מלאות".
מתגייס// "הייתי בחור ישיבה, אבל כשבגרתי ולא לגמרי ישבתי ולמדתי, העזתי לשאול את אבא שלי מה דעתו שאתגייס. אבא ענה: אם אתה לא אברך בכולל - למה אתה חושב שאתה פטור מצבא?! אבא הוא איש אמת, ואני בטוח שהוא אמר את זה גם כי סמך עליי והאמין שאני בשל להתמודד עם האתגרים שהצבא מעמיד בפני בחור ישיבה חרדי".
שלוש שניות// בגיל 24 התגייס לנח"ל. "התגייסתי יחד עם צעירים בני 18. הייתי מורה חייל בבתי ספר ובחופשים הייתי עושה אבטחת יישובים. השירות עיצב בי את ערך שלוש השניות. כשאתה מתגייס ואומרים לך 'שלוש שניות זוז', או 'שלוש שניות קום', זה מושג צבאי שמלמד אותך איך בפרק זמן קטן אפשר לעשות פעולה שלמה".
עורף כחזית// לאחר שנתיים בשירות השתחרר ושובץ להדרכה בבה"ד 16 במילואים. "באותן שנים פעילות פיקוד העורף הייתה בעיקר בחילוץ נעדרים בקריסות בניינים וכדומה. רק בהמשך התחדד התפקיד החשוב של העורף במלחמה, והאחריות והפעילות התעצמו".
באנו למילואים// "תחום ההתמחות העיקרי שלי הוא תורת הטיפול בחללים בעורף. כל מה שקשור לטיפול ברמת המדינה באסון שיש בו חללים מרובים והצבא לוקח על זה אחריות". בהמשך הועבר מבסיס ההדרכה ליחידת החילוץ וההצלה הארצית של פיקוד העורף. הוא עושה בממוצע 60 ימי מילואים בשנה, וכהערכה על פועלו זכה בשנה שעברה באות הרמטכ"ל.
נהג אמבולנס// במקביל, בשנת 2004, פנה ללימודי משפטים במחזור הראשון במסלול לציבור החרדי בקריית אונו. "באותן שנים עשיתי קורס חובשים, קורס נהגי אמבולנס ומדריך עזרה ראשונה. מאוד עניין אותי התחום הזה של ההצלה".
התאונה// בשנה השלישית ללימודים עבר תאונת דרכים קשה, "נסעתי באופנוע ורכב פגע בי והעיף אותי". הוא נפצע קשה והיה מורדם ומונשם במשך שבועיים. תהליך השיקום היה מייגע ונמשך שנה וחצי. "אני זוכר המון כאב ובעיקר מאמץ ונחישות לעמוד על הרגליים".
זק"א// לאחר שארגון זק"א נוסד בירושלים, הקים אוטמזגין סניף של זק"א באזור המרכז. תוך כדי פעילות בארגון הוא ייסד היחידות המיוחדות של ארגון זק"א, הכוללות את היחידה לאיתור נעדרים, יחידת הצוללים, יחידת כלבי חיפוש והצלה, יחידת ג'יפים, יחידת כלי שיט והיחידה לשעת חירום, ופיקד עליהן. "בכל אחת מהיחידות האלה זיהיתי את הצורך בשטח והכשרתי את המתנדבים לכל צרה שלא תבוא".
שמחת תורה// בבוקר החג, בשעה שבע, כשהתארגן לצאת לבית הכנסת, קיבל טלפון בהול מפיקוד העורף שעליו להתייצב מיידית בצו 8. "הייתה הבנה שאנחנו במלחמה וגייסו את כולם. הבנתי שאין מקום להשתהות. לבשתי מדים ויצאתי לדרך".
הידיעה// במהלך היום החלו לזרום ידיעות על חומרת האירוע. "לקראת הערב מתקשר אליי רב צבאי ומספר שהוא נמצא באזור המסיבה ברעים וספר לפחות 120 גופות. שאלתי אותו מי מטפל בפינוי והוא ענה שבינתיים יש בשטח היתקלויות עם מחבלים וייקח זמן עד שיפנו את הגופות".
המשימה// "הבנתי שאנחנו במרוץ נגד הזמן. התקשרתי למפקד שלי, אל"מ גולן ואך, ואמרתי לו שזאת המשימה שלנו. כשהגענו לשם הבנו את גודל הקטסטרופה. פניתי למח"ט שאחראי על הגזרה וביקשתי ממנו לבצע במיידי מבצע לאיסוף הגופות. המח"ט הסביר שזה בעייתי כי הם עדיין בלחימה ויש מידע שבשעה ארבע וחצי בבוקר החמאס מתכוון להפגיז את האזור. עניתי: תן לי את המשימה ונעשה את זה הכי מהיר ומקצועי שאפשר".
נרתמים// לצורך ביצוע המשימה שלף אוטמזגין גם את כובעו השני כמפקד היחידות המיוחדות בזק"א. "הייתי הגורם המתאם בין הצבא לזק"א. אחרי זמן קצר כבר התייצבו 15 אמבולנסים ומשאיות של זק"א. כל הזמן הזה היה כוח צבאי שהגן עלינו. כן, היה פחד, אבל יש משימה ואנחנו מתמקדים רק בה. אחרי תדריך קצר שנתתי המתנדבים התחילו לעבוד במרץ".
מפנים// "החבר'ה שלנו עבדו. בין לבין אני עובר בין הצוותים, נותן טפיחה על השכם ומניע אותם לעשייה מהירה ככל האפשר. עם שחר, בשעה 3:59, ניגשתי למח"ט ואמרתי: המפקד, סיימנו את המשימה. הוא חיבק אותי בהתרגשות ואמר: מה שעשיתם פה זה נס. ברמה צבאית זה משהו שהיה לוקח לנו שלושה ימים, ואתם עשיתם את זה בארבע שעות".
ליישובי העוטף// עם סיום פינוי הגופות מהמסיבה מחלחלת ההבנה כי המשימה רק בתחילתה. "ראינו שברכבים לאורך הדרך היו המון גופות של צעירים שניסו לברוח, חלקם שרופים. היינו צריכים לסרוק רכב רכב. את המשימה הזאת כבר עשינו למחרת".
ניצחנו// "יש לי שלושה ניצחונות עיקריים במלחמה הזאת: הפינוי משטח המסיבה, מבארי ומכפר עזה. כי במקומות האלה האתגר היה טיפול בעשרות ומאות גופות, ועשינו את זה בזמן כמעט לא מציאותי ותחת אש הפצמ"רים והיתקלויות עם מחבלים. היינו מאות מתנדבים בחלוקה לעשרות משימות, כשכולם מבינים את גודל האירוע ויודעים שיש חשיבות גדולה מאוד לזמן, למהירות, לחדות. ברוך ה' עמדנו במשימה".
צועקים למה// אוטמזגין, שעבר מבית לבית, מתאר בכאב את גודל הזוועה. "המראות היו לא קלים. הדשא בכה, המשחקים של הילדים בכו, הקירות צעקו: למה? אפילו היה נראה שהעצים מרכינים ראש כלפי מטה. אי אפשר לעכל בכלל מה שהיה שם. אם היינו נכנסים לכל סיפור היינו מתרסקים, ולכן השתדלנו להתייחס למשימות ולא למראות". גם כיום, חודש אחר כך, ממשיכים מתנדבי זק"א בניסיונות איתור שאריות חיים ואיסוף דם לקבורה.
הבקשה// רגע מרגש באופן מיוחד היה עשרה ימים לאחר פרוץ המלחמה. "קיבלתי בקשה מיוחדת מילד מקיבוץ נחל עוז, אריאל זהר, שכל המשפחה שלו נרצחה ואמור היה לחגוג בר מצווה בעוד שבועיים. כל מה שהוא רצה זה את התפילין של אבא שלו שנרצח. מאוד התרגשתי והיה לי ברור שאני עושה את זה. הגעתי לש"ג של היישוב ואמרו לי: השטח עוד לא נקי ממחבלים ואין סיכוי שיאשרו כניסה. ביקשתי לדבר עם המח"ט, ואני מתחנן ובוכה לו שאני לא אזוז מכאן עד שיאשר לי לעשות את המשימה. הוא בדק וחזר אליי: יש לך שש דקות לביצוע".
התפילין בידינו// "יצאנו לדרך. יחד עם חיילים שמאבטחים את הכניסה אנחנו מגיעים לבית תחת אש, מוצאים את התפילין ואני צועק: הנה התפילין. התפילין בידינו! בדרך החוצה, כשהגענו למקום מבטחים, פשוט התפרקתי בבכי. ילד יהודי שכל מה שהוא רוצה אלו התפילין. זה נגע לי בנימי הנפש. אם ברגע האמת מה שמעניין את הנוער אלו השורשים שלו - אז יש לנו תקומה".
נצח ישראל// משם נסע אוטמזגין למסור את התפילין לידי אריאל, ואז התבררה עובדה מרגשת אפילו יותר - שהתפילין הללו שרדו את השואה: "הסבא משתף שהתפילין האלה ניצחו את השואה, ואריאל הוא דור רביעי שיקבל אותם. סיפרתי למשפחה כמה שהמשימה הזאת הייתה מסוכנת, אבל הייתי נחוש לעשות אותה כי היא משקפת את המהות של העם שלנו. הסבא נעמד, הצדיע לי ואמר: ההורים שלי נרצחו לי מול העיניים כשהייתי בן 13, ואני הקמתי בישראל משפחה. גם אתה, אריאל, יהיו לך נכדים בישראל. הרגע הזה היה רגע חותך ומזוקק".
חסד של אמת// במשך החודש האחרון עשו מתנדבי זק"א לילות כימים בפינוי מאות גופות מרחבי העוטף ונחשפו למראות שאפילו הם, שמורגלים בזירות קשות, הזדעזעו מהם: "כל אדם יכול להתרסק מול המראות המחרידים הללו, אבל היכולת שלנו להיקרא אנשי מקצוע היא להגיע לאירוע מהסוג הזה ולהתמקד במשימה ולא במראות. מה שעומד לנו מול העיניים הוא האחריות להביא את האנשים האלה לקבר ישראל".
*** מורשת קרב ***
כבוד אחרון// "כשאתה מכין את מתנדבי זק"א במשך שנים לאירועי ייחוס והם מבינים את המשמעות האדירה של מה שהם עושים, אז בזמן אמת הם יתפקדו במקצועיות. נכון שפה מדובר באירוע קיצון, אבל הם הודרכו שכל אחד יטפל בגופה אחת וכשיסיים יטפל בעוד אחת. כך מנטלית המתנדב לא מתמודד עם מאות גופות אלא עם אחת ועוד אחת".
נשברים// "אם למישהו היה תוך כדי עבודה רגע של קושי או מחנק, הוא יכול היה לצאת. תמיד הייתה אפשרות להסיג לאחור את מי שהרגיש קושי, ובהחלט היו כאלה. זה טבעי ומובן לגמרי. השתדלתי להביא מאות מתנדבים כדי לחלק את העומס על מספר גדול יותר של מתנדבים".
מצדיע// "כשאני מביט על מתנדבי זק"א, כמפקד שתִכלל את המשימות שלהם בעוטף, אני יכול לומר שהם התגלו כאנשי מקצוע לעילא ולעילא. הם היו עם סכין בין השיניים, ולמרות אין־סוף אתגרים ביטחוניים, מקצועיים ואישיים הם הבינו את גודל המשימה וביצעו אותה במסירות עצומה".
לתגובות: [email protected]
***