מה שהיה לא יהיה

היום לפני 85 שנה, ב־9 בנובמבר 1938 (ט"ז במרחשוון תרצ"ט), התרחש הפוגרום הגדול שבישר את בוא השואה – זה שהגרמנים ברשעותם קראו לו "ליל הבדולח", כלעג על זגוגיות הקריסטל המנופצות של בתי הכנסת שנבזזו ונשרפו באותו לילה נורא.

השלטון הנאצי היה זה שיזם, עודד ודחף את אזרחי גרמניה לבצע את הפרעות ביהודים בשטחי הרייך (גרמניה, אוסטריה וצ'כיה). במשך יותר מיממה התנפלו הגרמנים על שכניהם היהודים, רצחו, היכו, שדדו, שרפו, השפילו. בין 1,400 ל־2,500 יהודים נרצחו, כמעט כל בתי הכנסת נשרפו, בתי העלמין חוללו, אלפי חנויות של יהודים הוצתו. המשטרה סייעה לפורעים, הכבאים עמדו מהצד והתערבו רק כשהאש איימה על בתים של גרמנים, האקדמיה הגיבה בשתיקה אינטלקטואלית רועמת. הנאצים הטילו את האחריות על היהודים, וביעילות גרמנית מזוויעה דרשו מהם לתקן את הנזקים האדירים, וגם חייבו את הקהילות היהודיות בתשלום מיליארד רייכסמארק כפיצוי על הנזק הכלכלי שנגרם לגרמניה בגלל, איך לא, היהודים.

מה עשה העולם? הזדעזע, והמשיך בשגרת יומו. רק 40 יום לפני כן מעצמות המערב חתמו עם היטלר על הסכם מינכן, שבו הן התירו לו להשתלט על צ'כוסלובקיה המסכנה ובלבד שלא יגרור את האנושות לעוד מלחמה עולמית שתגרום לעליית מחירי התה בלונדון. כשראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברליין חזר ממינכן, הוא נופף בהסכם החתום והכריז באוזני הקהל הנלהב שבא לקבל את פניו: "הבאתי שלום לדורנו".

אז העולם המשיך כרגיל, כי יהודים טבוחים זה באמת קצת לא אסתטי, אבל לא משהו שצריך להפר בגללו את השלום העולמי.

עשרה חודשים אחר כך פרצה מלחמת העולם השנייה.

איך זה נגמר כולם יודעים

יש לי תחושה עמומה, שלא לומר איומה, שגם אז ישבו אנשים ברחבי העולם, קראו בעיתון על הזוועות של הנאצים ואמרו לעצמם שזה נורא שרוצחים ככה, אבל מי היה יכול לצפות את זה?

כלומר נכון שמאז שהנאצים עלו לשלטון הם פגעו, שרפו, החרימו, בזזו וחוקקו חוקים שאסרו על היהודים להיות אזרחים, פקידים, מורים, עורכי דין, רופאים, סטודנטים ובאופן כללי לנשום בגרמניה. ונכון שפה ושם כמה נודניקים משיחיים הזהירו שאת הנאצים צריך לחסל בהקדם לפני שהם יחסלו את כולנו. ונכון שהיטלר אמר שהיהודים הם עכברושים מזוהמים שצריך לבער מהעולם, מה שעורר תהיות מסוימות לגבי מידת מחויבותו של המנהיג הגרמני המכובד לכללי הפוליטיקלי קורקט ולשלום העולמי בדורנו.

אבל מי היה יכול לשער שהוא באמת מתכוון למה שהוא אומר?

ומי היה יכול להעלות בדעתו שהגרמנים, האומה התרבותית, הנאורה, המתקדמת, דווקא הם יתנפלו על שכניהם משכבר הימים בברבריות שלא אירעה לפני כן בגרמניה מעולם? זאת אומרת אירעה, אבל מי היה יכול לשער שזה יארע שוב, ועוד במאה העשרים?

ובכל מקרה, אמרו לעצמם האנשים ברחבי העולם, לכל מטבע יש שני צדדים. האם ליהודים אין חלק באשמה שהובילה לפוגרום הנורא? האם אפשר להתעלם ממצוקתם של הגרמנים האומללים? האם לא צריך להקשיב לטענה (השקולה!) שהיהודים אשמים במצבה של גרמניה? והאזרחים הגרמנים הפשוטים הרי בסך הכול רוצים לחיות בשקט, הם בלתי מעורבים, ואם הם מעורבים זה רק בגלל שהיטלר מערב אותם. אז שיסתדרו היהודים עם היטלר ויעזבו את העולם בשקט, אמרו לעצמם האנשים ולקחו עוד שלוק מהקפה לפני שיתקרר לגמרי.

והיהודים שמחוץ לגרמניה? יש לי תחושה עגומה שגם הם הזדעזעו, אבל אמרו לעצמם שזה לא באמת נוגע להם. אליהם הגרמנים לא יגיעו. ואם יגיעו, מה כבר יוכלו לעשות להם? הרי איש אינו מעלה בדעתו שעמים נורמטיביים כמו הצרפתים, או הנורבגים, שלא לדבר על ההולנדים החביבים, ישתפו פעולה עם הנאצים.

ובכל מקרה, אמרו לעצמם היהודים, מה שהיה כבר לא יהיה. עכשיו, אחרי שכולם ראו מי הם הנאצים, עכשיו העולם יתעורר. וגם אנחנו נפקח את העיניים. לא ניתן לנאצים להוליך אותנו שולל יותר.

כולנו יודעים מה באמת קרה אחר כך.

אל האופק בעיניים עצומות

אני מוצא את עצמי חושב על זה בכל פעם שאני שומע מישהו שאומר שמה שהיה כבר לא יהיה כי זהו, גמרנו להיות הפראיירים של חמאס. ראינו שאין דבר כזה "בלתי מעורבים", ומעכשיו כל מי שנמצא בעזה הוא בן מוות. אלא אם כן בלינקן יגיד שהוא עצוב בגלל ילדי עזה, ואז נסכן את חיילינו ולא נפציץ את המפקדה הראשית של חמאס בשיפא, כי נו, יש שם בלתי מעורבים.

אבל מה שהיה לא יהיה. אחרי המלחמה, אם יירו עלינו מעזה ירייה אחת – אחת! – או בלוני תבערה, או טיל, שלא לדבר על אלפי טילים, אנחנו ניכנס בהם בכל הכוח. כי אנחנו החלפנו דיסקט, אנחנו גמרנו להיות פראיירים. הנה, תראו איך אנחנו ממגרים את חיזבאללה ומראים לו מה זה להתחיל איתנו. זאת אומרת אנחנו לא מראים, כי ביידן לא מרשה.

אבל את עזה אנחנו לא ניתן יותר לעולם לאף אחד על מגש של כסף. ראינו מה עשו הסכמי אוסלו וההתנתקות, למדנו היטב שהרשות הפלשתינית המושחתת לא יכולה וגם לא רוצה להעניק לנו ביטחון – היא מעודדת פיגועים, היא משלמת קצבאות נדיבות לרוצחי יהודים, היא מצדיקה את הטבח שנעשה בנגב ומתגאה שגם אנשי פת"ח השתתפו בו בחדווה. לכן הממשלה החליטה להעביר לה מאות מיליוני שקלים כפעולת תגמול הולמת, ומאחורי הקלעים נרקמת תוכנית למסור לה את עזה על מגש של כסף. הרבה כסף.

כן, נכון שאבו־מאזן הוא מכחיש שואה. ונכון שהוא אומר כל הזמן שהיהודים מטמאים את אדמת פלסטין הקדושה ושגם היטלר דיבר ככה אבל די, אבו־מאזן הוא לא היטלר. קודם כול כי היטלר היה אוסטרי ואבו־מאזן בכלל ערבי. ואבו־מאזן נפגש עם בלינקן והיטלר לא, אז זה סימן מובהק שהם בכלל לא אותו הדבר. מה עוד שלהיטלר היה שפם ולאבו־מאזן אין, זאת אומרת יש לו אבל זה לא אותו שפם. כלומר זה לא אותו דבר. חוץ מזה אבו־מאזן לא באמת מתכוון למה שהוא אומר, והוא בכלל זקן וקצת פוזל והערבים בלתי מעורבים ומה אתם רוצים, לחיות כל החיים על חרבנו ולריב עם כל העולם?

מה שכן, למדנו לא להאמין לסתם דיבורים. אם מנסור עבאס אומר שהוא מזועזע מהטבח אנחנו לא מקבלים את זה כמובן מאליו, אלא מחבקים ומשבחים ומהללים אותו ואת אומץ ליבו, ומתאמצים באומץ מאומץ לא לראות, לא לשמוע ולא להכיר בכך שגם התנועה האסלאמית שהוא עומד בראשה דוגלת בהשמדת ישראל ומסייעת לחמאס.

כאלה אנחנו. אופטימיים, תמיד מחפשים זיק של תקווה, מביטים אל האופק בנחישות גדולה.

כי כשמביטים חזק חזק אל האופק, לא רואים מה נמצא ממש מתחת לאף.

לתגובות: dvirbe7@gmail.com

***