נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן לא מסתיר את דרישתו מראש הממשלה בנימין נתניהו להפסקת אש תחומה בזמן של בין יממה לשלושה ימים. הסיבות נעות בין "עניינים הומניטריים" לבין רצון לקדם שחרור של חטופים מצד חמאס בתמורה להפוגה כזו. דובר המועצה לביטחון לאומי בבית הלבן ג'ון קירבי אמר השבוע כי בשיחה שקיימו ביום שני דנו ביידן ונתניהו באפשרות לבצע "הפוגות טקטיות" בלחימה בעזה. בה בעת מגבירים בממשל את הלחץ על ישראל להפחית את עוצמת התקיפות האוויריות בעזה, כדי להקטין את מספר האזרחים ברצועה שנפגעים מהן. הלחץ מופעל מצד כל דרגי השלטון, והובע גם בפגישות שקיים כאן ראש ה־CIA, ויליאם ברנס, עם ראש הממשלה ושר הביטחון.
מתנגדים להפוגה הומניטרית
האמריקנים הגבירו מאוד את מעורבותם מאז תחילת הלחימה. הנשיא ביידן בביקורו השתתף בדיון עם קבינט המלחמה, וגם מזכיר המדינה בלינקן היה נוכח בו לפחות פעמיים. האמריקנים גם מיהרו לאשר את מינוי השגריר החדש ג'ק לו, שנכנס רשמית לתפקידו השבוע, ולשלוח אותו לישראל כדי שישמש גם גורם מקשר קבוע שיושב בישראל ומעביר את המסרים של הממשל. המעורבות הזו כוללת גם הזזת שתי נושאות מטוסים וצוללת גרעינית לאזור המזרח התיכון, וכמובן סיוע באמצעי לחימה ומילוי המחסנים הצבאיים של ישראל לצד אישור סיוע ענק נוסף במיליארדי דולרים.
בצד המדיני האמריקנים נותנים גב למתקפה הישראלית, אם כי רפה יותר מאשר בתחילת המערכה, ואף פועלים למניעת גינויה במוסדות הבין־לאומיים.
אלא שהמצב הזה עלול ליצור - וייתכן שכבר כעת יוצר - נקודות חיכוך. בשלב הנוכחי ישראל אינה מוכנה לשמוע על הפסקת אש. ראש הממשלה נתניהו, שר הביטחון גלנט והשר בני גנץ תמימי דעים בהתנגדותם למה שזכה לכינוי 'הפוגה הומניטרית'. "רוצים הומניטרי?", שאל השבוע השר גלנט וענה, "לא יהיה שום דבר הומניטרי לפני שהחטופים יחזרו". אמירותיו משקפות את הלך הרוח של הקבינט וגם של צה"ל. האמריקנים עסוקים בסוגיות שהן מעבר למלחמה ודואגים גם לרווחת אזרחי עזה, ואילו ישראל עסוקה עד צוואר במלחמה עצמה. ובכל זאת היא מאפשרת העברת ציוד הומניטרי, ויותר מ־75 משאיות נכנסות מדי יום לדרום עזה. נוסף על כך היא גם יוצרת מסדרונות הומניטריים כמעט בכל יום במשך כמה שעות, שבמסגרתם יכולים האזרחים המעוניינים להימלט מצפון הרצועה לדרומה לעשות זאת בחסות צה"ל. אגב, יותר מפעם אחת, כוחות הצבא שלנו סופגים אש ממחבלי חמאס ומסכנים את חייהם בזמן שהם מאבטחים מסדרונות הומניטריים שכאלה.
גורמים ישראלים אומרים שהזמן לדיון על 'הפוגות הומניטריות' עוד יגיע, אבל בשלב הנוכחי אין היתכנות לשום נצירת אש. הם מציינים כי יש ממילא שעות, כמו בזמן פתיחת המסדרון ההומניטרי, שישראל לא פועלת בהן באופן מסיבי, ומדגישים כי ישראל עומדת בכל מה שעליה לעשות מהצד ההומניטרי - על פי דיני המלחמה הבין־לאומיים - בניגוד לטענות שונות ומשונות העולות נגדה. מכאן נובעת השאלה אם בעתיד הקרוב אנחנו צפויים להיות עדים לעימות בין המנהיגות הישראלית לאמריקנית סביב סוגיית הפסקת אש תחומה בזמן, ועד כמה בעצם הסיוע האמריקני העצום הוא גורם משפיע בסופו של דבר על מהלכיה של ישראל הן בזירה המדינית והן בזירה הצבאית.
רות פינס־פלדמן, עמיתת מחקר במכון משגב לביטחון לאומי ואסטרטגיה ציונית ודוקטורנטית בבית הספר למדע המדינה, יחסים בין־לאומיים וממשל באוניברסיטת תל אביב, מעריכה שלפי שעה התועלת שמביאים האמריקנים לישראל עולה על המחיר שהיא צריכה לשלם. "כל הסיוע שארצות הברית מעניקה לנו בשלב זה הוא קודם כול מסייע לנו אבל הוא גם חלק מאינטרס אמריקני ראשון במעלה", מסבירה פינס־פלדמן.
"אנחנו כרגע נמצאים בחוד החנית בעבורם במזרח התיכון. אנחנו נמצאים במצב שמאזן הכוחות הבין־לאומיים משתנה ואנחנו בעצם באיזשהו מאבק בין כמה מעצמות שרוצות שליטה במזרח התיכון. כשארצות הברית מסייעת, שולחת את כל הכוחות ונמצאת בצורה מאוד משמעותית פה באזור, זה למעשה לבוא ולבסס את נוכחותם ולהבהיר שהם המעצמה המרכזית שאחראית לשמירת האיזון במזרח התיכון, ולכן לא כדאי גם להתעסק עם ישראל. לדעתי זה גם מאותת למדינות הערביות המתונות הנוספות שארצות הברית רוצה לגייס אותן לאותו ציר בריתות קיים עם ישראל".
אנחנו שומעים מהאמריקנים, בעיקר מהנשיא ביידן, דרישה גוברת ל"הפוגות הומניטריות". זה מחיר כבד מבחינת ישראל?
"כרגע ארצות הברית מנסה למזער כמה שניתן את הפגיעה בחיי האזרחים הפלשתינים, משום שיש לה עוד אינטרסים באזור ושיקולים שחורגים מעניינה של ישראל. אנחנו צריכים להבין שייתכן שנידרש, כמו שראש הממשלה אמר, להפסקות הומניטריות קצרות על מנת לאפשר הכנסת סיוע וגם מעבר של אזרחים שנמצאים בצפון הרצועה לדרום. זה משרת אותנו, כי זה מגביר את מרחב התמרון של צה"ל בתוך הרצועה. ישראל לא מתכוונת הרי לפגוע בבלתי מעורבים", היא מציינת.
"אנחנו לא נוכל להעמיק את הפעילות שלנו בעזה בלי שנאפשר תנועה של אזרחים דרומה, ולהבנתי זה מה שהאמריקנים מבקשים. אני מניחה שמאזנים את האינטרסים מול המטרה שמשותפת לנו ולהם: מיטוט חמאס".
האם ישראל מושפעת באופן כלשהו בניהול הלחימה שלה מדרישות אמריקניות שעלולות להגביל אותה?
"הרבה דובר באחרונה בשאלה אם ישראל צריכה להיכנס לברית הגנה עם ארצות הברית. בפועל אנחנו במצב כזה בלי שקיימת ברית חתומה. מבחינה אסטרטגית אנחנו במצב הטוב ביותר מול האמריקנים, כי אנחנו מקבלים יותר ממה שאנחנו משלמים. עם זאת, נכון לנו לעמוד איתן מול דרישות אמריקניות להגביל אותנו, אבל כרגע גם מה שהם אומרים מוגדר מבחינתם כעצות שאפשר לתת בין החברים הכי טובים ולא כדרישות שמגבילות את הלחימה".
ייתכן שנגיע למצב שבו עמדות שונות לגבי ניהול הלחימה יובילו לעימות שיפגע בתמיכה האמריקנית?
"לדעתי גם ישראל וגם ארצות הברית ינסו להימנע מעימות. ביידן מאבד תמיכה משמעותית מהאגפים היותר פרוגרסיביים במפלגתו, והוא לוקח בחשבון את אותם קולות, אך בשלב הנוכחי הוא לא נכנע ללחצים הללו. ברור שהם ילכו ויתגברו", היא מסבירה. "כרגע, כשביידן מסתכל על התמונה הכוללת, הוא מבין שזה לא זמן להגביל את פעילות ישראל למיטוט חמאס. ההערכה היא שתינתן רוח גבית תוך שהאמריקנים ימליצו לנו איך להגיע למטרה, ואנחנו נצטרך לשקול אם לקבל או לדחות את ההמלצות. בשלב הזה אנחנו לא על מסלול התנגשות, כי גם האמריקנים מעוניינים בהכרעת חמאס ובמניעת התדרדרות המצב לעימות אזורי. אנחנו נמצאים בנקודה הנכונה לנו ביותר".
מצפים לשליטה פלשתינית בעזה ביום שאחרי
אלדד שביט, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי שמילא תפקידים בכירים באגף המודיעין בצה"ל ושימש ראש חטיבת המחקר במשרד ראש הממשלה, מסביר כי הפער העיקרי בין הצדדים כפי שהוא מוצג החוצה עוסק באותן 'הפוגות הומניטריות'. למעשה לדעתו מדובר דווקא בסוגיה שישראל יכולה להסכים לה מבלי לאבד כוח במלחמה נגד חמאס. על המעורבות האמריקנית הוא אומר כי "יש הרבה מאוד סיוע אמריקני בכל מיני היבטים. יש סיוע באמצעי לחימה, בהרתעה של חיזבאללה ואיראן, בניהול שיח מדיני עם כל מיני גורמים באזור בהקשר של החטופים וכמובן יש גם שיח סביב ניהול המערכה. האמריקנים מעורבים עמוקות בראייה האסטרטגית ובניהול המערכה - אף שטקטית הם לא מתערבים בכך בשטח".
כשאתה אומר שהם מעורבים בניהול המערכה ולא מבחינה טקטית - יש מי שעלולים לומר שאין זה נכון לאפשר מעורבות כזו.
"ברמה העקרונית, גם בעבר ישראל לקחה בחשבון את הדעות, העמדות והאינטרסים של ארצות הברית בגיבוש המדיניות שלה, וגם עכשיו היא עושה את זה. אנחנו רואים זאת גם בעניין ההומניטרי, עם הלחץ שהתחיל בנושא מהרגע הראשון, משום שהאמריקנים רואים בזה מרחב תמרון חשוב. גם בישראל הבינו שהכנסת סיוע הומניטרי לרצועה - אף שאין עדיין מענה לנושא החטופים - הוא גם אינטרס ישראלי", הוא אומר. "עכשיו מדברים על 'הפוגות הומניטריות' או 'הפוגות טקטיות'. האמריקנים רוצים את זה כדי להגדיל את האפשרויות בנושא החטופים, וזה הגיוני. אני לא חושב שהאמריקנים מתערבים לנו בתכנונים הצבאיים. לדעתי השיח בין ישראל לארצות הברית על ההפסקות הטקטיות לא מוצה, ובסוף ישראל תסכים לדבר הזה, כי הוא ייתן יתרונות בזירה המדינית ויאפשר למערכת המדינית לתת עוד מרחב למערכת הצבאית לפעול".
ואין חשש שיגיע הרגע שבו ישראל תרצה להעמיק עוד את הלחימה משום שלא השיגה את מטרתה, והנשיא האמריקני יגיד 'עד כאן'?
"שאלת המפתח היא אכן איפה ההתנגשות של השעון הישראלי והאמריקני בכל הקשור להפסקת אש. אני חושב שבשלב הנוכחי האמריקנים שותפים שלנו במטרה של הבסת חמאס, והם אומרים זאת במפורש. כמה זמן הם ייתנו לנו עד להפסקת אש? אני חושב שיש לנו עוד זמן - אבל לא בטוח שזה אורך הזמן שאנחנו מעוניינים בו. יש עליהם הרבה מאוד לחצים, ויש להם הרבה מאוד אילוצים פנימיים. גם ביידן מבין שאי אפשר לחזור לסטטוס קוו שהיה לפני הטבח, והוא אמר את זה בקולו", הוא מציין. "מנגד, יש ביקורת רבה בצד הדמוקרטי על ביידן, אבל אני לא רואה אותו כרגע ממצמץ. האמריקנים כן מדברים וימשיכו לדבר על הנושא ההומניטרי, על הצורך לקדם את שחרור החטופים, וימשיכו להביע חשש מפני הבערת השטח ביהודה ושומרון כשהם מצביעים על קיצוניים שעלולים לקחת את החוק לידיים ולבוא חשבון עם הפלשתינים וזה מפריע להם. בעצם העיסוק בסוגיות האלה, ביידן נותן מענה לדברים שלדעתו מפריעים לציבור האמריקני באופן שיאפשר את המשך מרחב התמרון של ישראל. בסך הכול יש חילוקי דעות ויש פערים בינינו לבין ארצות הברית, אבל האמריקנים נותנים לישראל את מרחב הפעולה - ושואלים שאלות במסגרת השיח הרצוף".
אתה כן מזהה פער משמעותי אחד שנוגע ליעד שעוד נראה רחוק מאיתנו - מצבה של עזה אחרי המלחמה.
"יש פער עמוק בסוגיית היום שאחרי. האמריקנים מעוניינים במשהו הרבה יותר רחב מדינית ממה שישראל מוכנה לו. הם מדברים על שליטה של הרשות הפלשתינית ועל בחינה רחבה יותר של פתרון מדיני במסגרת החזון שלהם של 'שתי מדינות לשני עמים', וגם אולי אפילו בהקשר של הרחבת נורמליזציה. האמריקנים רואים בזה הזדמנות שצריך לנצל ביום שאחרי, ולא נראה שבישראל יש מי שמסכים לו, ועל הפער הזה יצטרכו לדבר בהמשך", הוא מתריע. "ארצות הברית פחות מנהלת את השיח הזה איתנו בשלב הזה, אלא עם גורמים אזוריים ועם הפלשתינים, וזה אולי גם חלק מניהול הלחצים שמופעלים עליהם הן מתוך האזור, הן מהצד האירופי והן מהזירה הפנים־אמריקנית. כרגע אין ביטוי ללחצים שהם חשים ברמת ניהול המערכה של ישראל".
האמריקנים אכן מטפטפים את נושא היום שאחרי. לא ברור אם ישראל התכוונה להישאר בעזה באופן חלקי מבחינה צבאית, אבל ארצות הברית לא מסתירה את עמדתה. ביום רביעי, בתום פסגת מדינות ה־7G, אמר מזכיר המדינה האמריקני אנתוני בלינקן כי יש לפעול כעת כדי שהמצב ביום שאחרי המלחמה יהיה כזה שבו יונהג שלטון פלשתיני אחד, כלשונו, המשותף לשטחי הרשות ביהודה ושומרון ובעזה.
בירושלים שומעים את הדברים האלה אך אף אחד אינו מוכן להתחייב או לומר כעת מה תהיה הדרך שבה תנוהל עזה אחרי המלחמה. בשלב הנוכחי עסוקים הגורמים המדיניים בעיקר בסוגיות הקשורות לגיבוי הלחימה מחד גיסא ולשחרור החטופים מאידך גיסא. כשיגיע יומה של סוגיית השליטה בעזה, ייתכן מאוד שיתגלו מחלוקות נרחבות שיצופו מעל פני השטח - אבל נכון להיום ישראל מעדיפה ליהנות מהסיוע ומהמטרייה האמריקנית ולשמור את דעותיה בנושא על אש נמוכה, ובה בעת במערכת המדינית מקיימים דיונים גם בנושא הזה כדי לגבש עמדה בסיסית שתתעדכן לפי תוצאות המלחמה.
***