שחר אחותי, אשתו של קצין בסיירת גולני, כותבת: "את יודעת שדוד מאיר ממש ניסה לחשוב על בחורים כדי להכיר לך מישהו?" אמרה מישהי לחברה שלי על רס"ן דוד מאיר לוחם סיירת מטכ"ל שנהרג בקרבות הגבורה בקיבוץ בארי.
"עליי? אבל אנחנו בכלל לא מכירים" התפלאה חברתי. "נכון אבל הוא שמע עליך וממש ניסה".
דרישת שלום מחממת את הלב מאדם שחברה שלי כבר לעולם לא תכיר אבל יש לה עכשיו הכרת תודה כלפיו.
תמיד כשאני שואלת את בעלי אם יש לו רעיונות לחברות שלי (32) הוא אומר שכל החברים שלו כבר נשואים. אחד המשפטים שהכי שנאתי לשמוע כרווקה. ואז יוצא שהולכים למעיין ופוגשים שם חבר מהצבא שבחיים לא שמעתי את שמו ומסתבר שהוא היה עם בעלי בקורס אלוהים יודע מה. ואני כמובן לא מבזבזת זמן - "הבחור שדיברת אתו עכשיו נשוי?" לרוב התשובה שקבלת היא שהוא נשוי באושר פלוס שלושה. אבל קורה שבעלי אומר לי על החבר ההוא מהקורס שוואלה הוא רווק. אחלה בחור.
וזה תמיד מתסכל לחשוב כמה בחורים בעלי מכיר ממסגרות שונות בצבא אבל ברגע האמת כשחושבים על שידוכים הוא בכלל לא זוכר את קיומם.
עם ישראל צריך עכשיו זכויות. מכל הסוגים והגדלים. אז לכל מי שבמילואים והזמן מאפשר לו- תכתבו לכם את כל השמות של הבחורים הפנויים שלידכם. ואם אתם יחד בשמירה של שלוש שעות אז גם תבררו יותר לעומק מה הוא מחפש (טיפ: רוב האנשים יודעים יותר מה הם לא מחפשים. נגיד שאלה כמו 'מה ביאס אותך בבנות שיצאת איתן?' לרוב תניב תשובה ארוכה ומפורטת יותר) ואם הוא לא משתף פעולה תכתבו שם וגיל. אולי עוד שנה. ואם יושבים כמה חבר'ה בחדר אז תעלו שמות ביחד. תחשבו.
על כולם. דתיים לפעמים חושבים שכל החילונים מכירים במסיבות. חילוני יכול לחשוב שהוא לא מכיר בכלל דתיות. אבל החיים מפתיעים ויש לנו כל כך הרבה מעגלים שאנחנו לא תמיד מודעים אליהם.
תכתבו ואם רלוונטי תציעו כבר עכשיו או עוד שבועיים או עוד כמה זמן שייקח האירוע הזה שאנחנו נמצאים בתוכו.
ובעזרת השם אולי אחרי כל החיים שנגדעו והבתים שנהרסו יצא מכל הדבר הזה כמה בתים חדשים בישראל.