'וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה ... וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן'. הפרשה פותחת במותה של שרה ומסתיימת במותו של אברהם. ואומר רש"י כי נסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק לפי שעל ידי בשורת העקידה, שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט פרחה נשמתה ממנה ומתה. ע"כ. ודומה כי על אחת כמה וכמה שהייתה פורחת נשמתה, לו הייתה העקדה נשלמת במיתתו של יצחק. כך או כך זו העת בה נתבקשה לישיבה של מעלה בתום 127 שנה.
אך תמוה שהתורה פותחת ב'ויהיו חיי שרה' ומיד מספרת על מותה, 'וַתָּמָת שָׂרָה'. אמנם, צדיקים במותם נקראים חיים, ובנוסף, אומר המדרש הגדול, הכתוב אומר: 'וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה'. ללמדך שכל יום ויום שקול כנגד הכל.
שהייתה בת מאה כבת עשרים בכוח, ובת עשרים כבת שבע בצניעות ובטהרה. והייתה בת שבע כבת עשרים בדעת. ובת עשרים כבת מאה בצדקות. כולן, כל שנותיה שווין לטובה. נפלא, אך בכל זאת, הרי התורה כאמור פותחת בחיי שרה ומיד ללא כל סיפור 127 שנות חייה מסיימת ב'וַתָּמָת שָׂרָה'.
יתר על כן, תמוהה היא לכאורה גם אריכות הדברים בסיפור רכישת אחוזת הקבר. אמנם זו 'עסקת הנדל"ן' הראשונה שנערכה על ידי אבותינו בארץ ישראל, אך האריכות מצריכה העמקה, שהרי דרך התורה לקצר.
באשר לאריכות הפסוקים, אומר הרב דב מאיר רובמן זצ"ל ראש ישיבת 'תפארת ישראל' בחיפה, בה למד אמו"ר ע"ה עם עלותו ארצה, שבאריכות הדברים ביקשה התורה ללמדנו שדרך-ארץ קדמה לתורה, וכפי שאומר הגר"א באגרתו, 'מסכת דרך-ארץ קדמה לתורה', ועל פי מסכת זו, דרך-ארץ נובע ממידות טובות והכרה לכבד את הזולת ואפילו הוא גוי, כי חביב אדם שנברא בצלם. ומוסיף ואומר שבלי מאור התורה אי אפשר לבוא למדרגת מידות טובות באמת. מאור התורה הוא זה שמעצים את המידות הטובות ומביאן לאמיתיותן.
אברהם-אבינו, הגם שהובטחה לו כל הארץ, והגם שזה עתה קם מעל מתו, ולמרות שמתו עדיין מוטל לפניו וטרם הובא לקבורה, גם במצב כזה פונה הוא בנימוס לבני חת. זאת למרות שבמעמדו הרם, ודאי יכול היה לפנות ישירות לעפרון בן צוחר, בעל הקרקע, שהרי בני חת מכירים בגדולתו של אברהם כ'נשיא אלוקים בקרבם'.
בנוסף, בענוותנותו, למרות הבטחת ה', פונה הוא כ'גר ותושב', כאילו 'אין לי זכות כי איני אלא גר בארץ'... אברהם למרות מעמדו, מחפש שתדלנים להפגישו עם עפרון בן צוחר. ומוסיף אברהם ואומר: 'בכסף מלא יתננה לי', היינו, גם אם אשלם לעפרון הון תועפות, אחשיב זאת לו כמתנה. וכך על זו הדרך נמשך כל השיח עם בני חת ועם עפרון. ואין כאן המקום להאריך.
אך לענ"ד לא רק מסכת דרך-ארץ ביקש אברהם ללמדנו, אלא גם מסכת דרך ארץ-ישראל. מטבע לשון שטבע בשעתו ידידי ר' שמואל עמנואל ע"ה. לא ב'עסקת נדל"ן' גרידא עסקינן. ודאי אברהם אבינו ידע גם ידע את האמור בגשר-החיים חלק ב יג, כי האדמה היא 'אם כל חי' שמעולם ועד עולם ממנה לוקח ונוצר האדם, ממנה הוא ניזון ומתפרנס ומתכלכל 'כאם' המניקה והמזינה את פרי בטנה, וכי אליה שבים וחוזרים כל היצורים, עד ביאת גואל צדק. בה נזרעים כל זרעי הצמחים ואליה חוזר כל חי. ואולם, ביקש אברהם לקנות אחוזת קבר בארץ-ישראל, כי אחוזה לשון אחיזה היא, אחיזה ממשית ראשונה בארץ ישראל. אחיזה שמאחוזת קבר תהפוך ברבות הימים לאחוזת עולמים. אחוזה עולמית לעם-ישראל בארץ-ישראל, נחלת העם שיבנה מיצחק אשר בו יקרא זרע לאברהם ושרה. זהו אותו יצחק עליו נאמר 'וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה', וזהו אותו יצחק שעליו זה עתה אמר המלאך: 'אל תשלח ידך אל הנער'.
ידע אברהם שהגם שטרם התממשה הבטחת ה' 'כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם', לא הרהר אחר מידותיו של הקב"ה, והאמין כי זאת תהיה גם תהיה נחלת עם ישראל. אומר האבן עזרא, נזכרת זאת פרשת קניין האחוזה, להודיע מעלת ארץ-ישראל על כל הארצות, לחיים ולמתים. מאחוזת קבר זו בה גם אני אקבר, אומר אברהם, עוד יצמחו חיים, חיי עם קדוש, חיי עם הנצח. ולכן פותחת הפרשה ב'ויהיו חיי שרה'. רגבי אדמת הקודש של מערת המכפלה בחברון, ואבותינו ואימהותינו הקבורים בה, הם הם המהווים ציון לחיותו הנצחית של עם ישראל.
לא זו אף זו, כדברי חז"ל זהו אחד משלשה מקומות שאין אומות העולם יכולים להונות את ישראל, לומר: גזולים הם: מערת המכפלה, מקום בית המקדש ומקום קבורתו של יוסף. [ב"ר עט, ז]. וראוי לדייק במילים. את הגויים, הגויים יוכלו גם יוכלו להונות, באו"ם, בכל מיני במות שקר בינלאומיות וכלי תשקורת לסוגיהן בהן FAKE NEWS שהרי הוא לחם חוקם, ואין הם חשודים ב'אהבת ישראל' יתירה. אבל אם ישראל חזקים ואיתנים הם באמונתם כאבותיהם, אברהם, יצחק ויעקב, או אז לא יוכלו להונות את עם ישראל ולטעון 'גזולה היא בידכם'. בזכות ההבטחה לאברהם אבינו 'כי לך אתן את הארץ הזאת', בזכות אמונתו שלא הרהר, ובזכות אמונת זרעו אחריו עד עולם. כעוצמת אמונתנו בצדקת דרכנו, כן תעצים אחיזתנו בארץ ישראל ולא יוכלו להונות אותנו , לא אחרים ולא אנו את עצמנו...
ומעשה אבות סימן לבנים. רק השבוע ראינו בחיזוק אחיזתנו בארצנו, בהתעקשות משפחת בואיר היקרה לקבור את יקיריהם בישוב אביתר. כך גם עשתה לפני כחצי שנה טרם לכתה, האישה הדגולה, אילת דיין ז"ל, בת חברי חיים שחם יבל"ט, מהישוב ברוכין , כאשר בתקופת מחלתה רכשה קרקע בין הישובים וחלמה וביקשה להיקבר בה, וכך בזכות רב הישוב הרב מאיר הילביץ ובני המשפחה והישוב, תוך מספר שעות, עם צאת השבת, קודש באחוזת שדה זו בית עלמין. אחוזת קבר, שהפכה לאחוזת עולמים.
במותה הקימה את ישוב ארץ החיים. מעשהו של אברהם אבינו היה לא רק סימן נפלא לבניו ובנותיו, אלא סימן שהפך לחיזוק אחיזתנו בחבלי מולדת באור מיוחד שהחל ביהודי הראשון, באברהם אבינו, וכנבואת הנביא עמוס: 'וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם אָמַר ה' אלוקיך'. דייק תרגום יונתן, וַאֲקַיְמִינוּן עַל אַרְעֲהוֹן וְלָא יְטַלְטְלוּן עוֹד מֵעַל אַרְעֲהוֹן, אקיים אותם על אדמתם ולא יטולטלו מעל אדמתם.
בית-עלמין נהוג לקדשו בתפילה וכיום אף בשירה המרגשת של 'אנא בכח', אָנָּא בְּכֹחַ גְּדֻלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה... שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת. תפילה אשר כה מתאימה לימינו אלה, בהם עוטפים רגבי אדמתנו את הטובים שבבנינו, השם יקום דמם, שנפלו במלחמה כשדמם זועק מן האדמה: 'הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם, וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ'. העם והאדמה חד המה. אחוזות קבריהם מחזקות את אחיזתנו בארץ אחוזתנו בחינת 'ויהיו חיי שרה'... כי כמו במותה כן הם במותם, ציוו לנו את החיים.
הכותב הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל