30 יום אחרי שנפל בקרב נגד מחבלי חמאס על קיבוץ בארי במהלך מתקפת חמאס הגיעו אתמול בני משפחתו של רס"ן (במיל') דוד מאיר, לוחם בסיירת מטכ"ל, לקברו. אחד הצלמים הנציח את בנו התינוק, שקד, מחייך לעבר תמונתו על הקבר.
אחיו, צוריאל, סיפר עד כמה החיוך של התינוק היתום, כל כך התאים לדוד ז"ל. "קשה לומר אבל זה טבעי, דוד היה אדם שהחיוך מרוח לו על הפרצוף כל החיים", אמר בראיון לכאן רשת ב'.
הוא הוסיף, "גם ברגעים הכי קשים של טירונות יחידה ומסלולים מפרכים, כל הזמן אמרו שהא חייך וחי בשמחה. ביום שנפל הוא הגיע ליחידה עם חיוך על הפנים של 'באתי לתת עבודה'. כשחילצו אותו אחרי שדימם במשך שעה הוא חייך למי שחילץ אותו, ואחרי המוות מי שצפה בגופה שלו אמר שהוא היה עם חיוך קטן".
האח סיפר עוד כיצד הזדרז דוד לצאת ולהגן על מי שנזקקו לעזרתו. "דוד היה מוכן להתמסר לדבר הזה. הוא לא יכול היה לעמוד מנגד. לפני שהם נכנסו לבארי הם התמהמהו ליד כפר עזה והוא אמר 'אני חייב להיכנס, אנשים נהרגים שם, אני לא מסוגל לחכות'".
על מותו של אחיו גילה במהלך שירות מילואים אליו גויס בעצמו. "אחותי התקשרה ואמרה שדוד נפצע קשה מאוד וצריך לחפש אותו בבתי חולים. אבא שלי יצא לאזור ואסף אותי בדרך. אחרי שעה של התברברות הגיעה קצינה לבשר לנו".
צוריאל ודוד היו קרובים מאוד. "הייתי פעם הדמות שלו של טיולים וגלישת צוקים, אופנועים וטרקטורונים. טיילנו בארץ, אהבנו אותה. הוא חי חיים של ילד מתוק, ספורטאי, חייכן, ילד של חברים. לאט לאט כשהוא גדל זה קצת התחלף, בגיל 25-24 הוא הפך לאדם מאוד מעוצב, השירות ביחידה גידל אותו. הוא הפך לחבר קרוב ואפילו לדמות לחיקוי בהרבה מובנים, איש משפחה, דוד שמפנק את האחיינים שלו ובן זוג אוהב".
"בהספד שלו אמרתי 'לכאוב עד אין קץ, לגדול עד בלי די'. אנחנו משפחה שמכירה את הדבר הזה, לפני 16 שנה נרצח בן הדוד שלנו אחיקם עמיחי, חייל שלדג שהיה בטיול בסוף שבוע. אנחנו יודעים שכאב יכול לגדל ממש ולהצמיח חיים", סיכם.