רגעים של השבוע - פרשת חיי שרה

א. בידוע שעשיו שונא ליעקב

חודש חלף מהשבת ושמחת תורה, בה אירעה הטרגדיה הקשה ביישובים ליד עזה - ועדיין השאלות נשאלות, איך, מדוע ולמה?

'אם תרצה מבט חסידי חכם, הקשב להרצאתו של המשפיע והסופר החשוב הרב מאניס פרידמן', אמר לי השבוע ידיד. הקשבתי והוקסמתי, והנה תמצית מדבריו לפי הבנתי:

"מי שתקף אותנו, תקף אותנו דווקא בשמחת תורה, כמו לפני 50 שנה - ביום כיפור. הם תקפו עם שצם ביום הקדוש ורוקד עם התורה בשמחת תורה. אמנם לצערנו לא כל העם הזה בפועל צם, ולא כל העם הזה רוקד עם התורה - אבל כך הם ימ"ש רואים אותנו. ואת העם הזה הם תוקפים. לא את הדמוקרטים והליברלים ובעלי הדעות השונות והמשונות - ולא כי אין כאלה, אלא כי זה לא משנה להם שיש כאלה. בעבורם, אנחנו, כולנו - העם שצם ביום כיפור והעם שרוקד עם התורה!

וגם אלה בעולם הגדול, שרוצים לשמוע מאיתנו, מהי התגובה היהודית שלנו, מצפים לשמוע עם שצם ורוקד עם התורה. הם לא רוצים לשמוע תשובה של הליברלים הדמוקרטים, דעות כפרניות ופרוגרסיביות, כאלה של אוהבי החיות או שטויות אחרות - את זה יש להם בשפע משלהם, והם יודעים מצוין כמה החברה האלה שווים. הם רוצים לשמוע את העם הזה, שצועד למעלה מ-3,000 שנה מהר סיני ועד היום, עם החכמה העתיקה, עם חוקי ה' הברורים והנצחיים. עם שלא מתבלבל, ואומר לכל העולם - כה דבר ה', ואנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר. את העם הזה יש מי שתוקף, את העם הזה יש גם מי שרוצה לשמוע!".

ואני רק נשארתי עם השאלה: מה אני עושה בקשר לזה. האם אני באמת ממלא את תפקידי ולומד באמת את דבר ה', כדי לתקן עולם במלכות ש-די?!

ב. עם לבדד ישכון

לא הרי השלוחים מכל העולם שיצאו השבוע להשתתף בכינוס השלוחים, כמו שלוחי רוסיה. האחרונים צריכים לעשות דרך ארוכה, לפעמים גם עם תחנת ביניים בשתי מדינות, עד שמגיעים ליעד הנכסף. ואלו שגרים בערי השדה, עליהם תחילה להגיע לעיר הבירה, מי בטיסה, ומי ברכבת ומכאן - ממוסקבה, ממשיכים כאמור את המסלול המפותל עד ארה"ב.

אחד מהם הוא הרב מיכאל אוישי, רב ושליח העיר קאלוגה. ובשעות ששהה כאן והגיע להתפלל עמנו מנחה וערבית, שוחחנו על דא ועל הא, ובעיקר על הקורה עם אחינו בני ישראל בארץ הקודש.

'תראה' אמרתי לו, 'אין ספק שהמצב בישראל בשנה שחלפה, יש לו חלק מכריע בטרגדיה. אחד המחבלים שנתפס אמר בחקירתו, כי ההפגנות בישראל עודדו אותם לצאת נגד היהודים. הם ראו את ההפגנות על הרפורמה - בעד ונגד - והיו בטוחים שישראל מתפרקת. שהיא לא תעמוד בשום התקפה, לא יהיה מי שייגן, מי שיילחם חזרה. העם מפורק, זהו".

'אתה יודע מדוע חשבו כך?' שואל אותי הרב אוישי, ובעצמו מיד עונה מכיוון מעניין וחכם: "הם חשבו כך, כי הם עצמם כאלה. הסורים, האיראנים, הערבים - הפגנות כאלה זה סימן אצלם להתפרקות מוחלטת של השלטון, של סוף המדינה. הם לא מבינים ערכי חופש מחשבה, דמוקרטיה, ובטח לא את הראש היהודי. אני שומע וקורא עכשיו איך הם ממש המומים לראות קיבוצניק לבן, אתיופי שחור ואחד עם כיפה ופאות יושבים באותו טנק. זה לא נראה להם הגיוני בשום צורה".

"מי שיאמר לך שאצלנו היהודים 'שונאים מי שלא כמונו' - כנראה לא יודע מה הולך אצל עמים אחרים, ודתות אחרות, ועל הבדלים הרבה יותר קטנים מאשר ההבדל בין אשכנזים לספרדים למשל. מה שקורה בין השיעים לסונים לא צריך להזכיר, והוא רק דוגמה מה קורה בתוך עמים שונים, ובין קבוצות שונות שלא הסכימו אחת לשנייה".

"קשה להם מאוד להבין, לדוגמה, איך זה שחב"דניק יכול להיכנס להתפלל מנחה בסאטמאר, או ליטאי יכול להתפלל מעריב בבית כנסת ספרדי. הם נדהמים לשמוע, שכל הרבנים מכל הזרמים האורתודוכסיים, נבחנים בעצם על אותו חומר בדיוק על-מנת לקבל סמיכה לרבנות. ולא פעם אפשר לראות שהבוחן במבחן והנבחן נראים שונים לגמרי, בלבוש ובדעות - למה? כי אצלם אין את זה. אם מתווכחים על משהו, השני ממש נמחק. הם לא יכולים לערוך מיסות או להתפלל יחד. לא מכירים בנישואין אחד של השני, ואם אחד משנה דעתו ודרכו, הוא צריך לעבור תהליך ארוך...".

אני מקשיב ומסכם לעצמי, שאכן, רק כאשר רואים את העמים האחרים, מבינים עד כמה התורה הקדושה, ובכלל הטבע היהודי, הפך אותנו לאומה באמת קסומה ומיוחדת במינה. אשרינו!

ג. בדרכי אבותינו

"אם יש תמונה שממש מרגשת, זו התמונה הזו" - כתבה לי ולא הוסיפה מילה. אכן, התמונה מדברת בעד עצמה: חסידים קוטפים פירות בשדות.

בעקבות המצב בדרום, חסרות המון ידיים עובדות, ועשרות חסידים הגיעו השבוע לעוטף עזה, לתת יד לחקלאים בקטיפת פירות בפרדסים הרבים.

הגברת ששלחה לי את התמונה, היא אחת, שעד לתקופה זו ראתה את עצמה רחוקה מאוד מיהודים חרדים, ואת דעותיה הקשות אודות אנשים כמוהם וכמוני - שמעתי ממנה כשנקלעה לפני מספר שנים למוסקבה.
"אני מזהה ביניהם מבני משפחתי" עניתי לה, והוספתי לספר שהם חסידי 'קארלין' והגיעו בשליחות רבם, שהורה לחסידיו להתנדב במה שאפשר, כחלק ממערך העשייה שלהם בתקופת המלחמה למען הציבור הכללי - פעילות שמגלה את עם ישראל בגדולתו.

"מי הם חסידי קארלין ואיך הם משפחה שלך?" היא התעניינה. קוצר הזמן לא אפשר לי להאריך בשיחה, אך סיפרתי לה בקצרה על שורשי משפחתנו: "היום, כ"ג במרחשון, חל יום היארצייט ה-70 של סבי-זקני החסיד ר' משה-שלום ע"ה שור. והנה לך קצת היסטוריה עליו, המשקף במעט את האווירה בה חי והתחנך: הוריו היו: ר' שמואל שור - יליד ירושלים ומראשוני היקבנים יצרני היין בירושלים העתיקה, ומרת רייזל ילידת צפת. ההורים סבלו ל"ע מצער גידול בנים נורא, ומשלושה-עשר הילדים שנולדו להם נותרו בחיים שלושה בלבד. אך מן האמונה התמימה לא סרו ולוּ כמלוא הנימה, ותדיר הצדיקו עליהם את הדין.

ר' שמואל היה חסיד נלהב של רבי ישראל מסטולין, האדמו"ר השישי בשושלת צדיקי קארלין, ויצא למסע ארוך מירושלים העתיקה דאז לפני כ-140 שנה, לעיר סטולין הסמוכה לעיר קארלין שבבלרוס, כשמסלול הנסיעה מתחיל מנמל יפו בהפלגה בים, ואחריה דרך קשה וארוכה ביבשה בתנאי הימים ההם.

מיד כאשר הגיעה הידיעה לחצר הקודש כי רבי שמואל ממשמש לבוא, אמר הרבי לחסידים: "מגיע אלינו ידיד נאמן, חסיד נלהב"; ולגבאי הורה הרבי, לאפשר לחסיד הירושלמי להיכנס אליו בכל עת שיחפוץ. בכל משך זמן שהותו בסטולין, לא הזכיר ר' שמואל אפילו לא ברמז את מצבו ואת צער גידול בניו, וכל מעייניו הופנו רק לשאוב עוד ועוד רוחניות מבארו של רבו הגדול. רבי שמואל חזר לירושלים מלא וגדוש בתורה וחסידות וחיות דקדושה, ובכוחה של אותה נסיעה עלה ונתעלה במעלות החסידות כדרך חסידי קארלין.

חלפו-עברו כשלוש שנים, ושוב חפץ רבי שמואל לעלות לרגל אל רבו, ובכדי לקבל את רשות אשתו, סיכם איתה להוציא הבטחה מהרבי שלא יוסיפו לדאבה עוד, והיא באמונתה התמימה בקב"ה ובשלוחו הרבי, הסכימה בכל לב לנסיעתו. ואכן מאותו היום פסקו צרותיהם, והמזל החל להאיר להם פנים. שלושת בניהם, בהם סבי הרה"ח ר' משה שלום ז"ל, שעתה מלאו, כאמור, 70 שנה לפטירתו, נותרו בחיים, ומהם הסתעפה משפחת שור הענפה, שמונה כיום אלפי-אלפי צאצאים כן ירבו.

תמונת השבוע: עבד אברהם אנוכי

הבוקר, הגעתי בשעה מוקדמת לתחנת הרכבת, יחד עם בני שיחי'. זה עתה נפרדנו לשלום, ובמבטי אני מלווה את עלייתו לקרון הרכבת שייצא בדקות הקרובות אל היעד - העיר ניז'ני-נובגורד.

מזה כחודש לא ראינו את בננו היקר, שכן גם בשבתות, כמו רוב חבריו לספסל הלימודים, הוא שוהה בישיבה. השבת היה אמור סוף-סוף להגיע הביתה לחופשה קצרה, אך לפני מספר ימים טלפן וביקש רשות לנסוע לשבת לאחת הערים כאן ברוסיה.

אברהם אבינו קורא לעבדו אליעזר, לצאת ולחפש אשה לבנו יצחק. ואברהם משביע אותו: "אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר 'אנכי' יושב בקרבו". נשאלת כאן השאלה: מדוע היה אברהם צריך לומר 'אנכי יושב בקרבו'? הרי זה מובן וידוע שהוא גר בכנען. אומר על כך ה'חתם סופר', שאברהם מלמד את אליעזר, שהדבר הכי חשוב לברר כאשר מחפשים שידוך הוא על המידות! אם אלו אנשים שקודם כל אכפת להם מ'אנוכי' - מעצמם, הם דואגים רק עבורם ולנוחיותם - אליהם אל תתקרב!

השבת - שבת מברכים כסלו, שבת של כינוס השלוחים העולמי, אליו מגיעים רוב שלוחי הרבי מכל העולם, לשהות קרוב לרבי למשך ארבעה-חמישה ימים, וחוזרים למקום שליחותם כשהם מלאים בכוחות וברכות. מטבע הדברים, ישנן קהילות שחסרונו של הרב מקשה על בני הקהילה, והשליח יעשה הכל למען תהיה להם שבת מסודרת ומאורגנת, של תפילות וסעודות. אי לכך, בין השאר יפנה ויחפש מי שיכול למלא את מקומו לשבת זו. לקרוא בתורה, לגשת לעמוד, לשיר, להתפלל ולעשות מעט מתוך התפקידים הרבים שנושא השליח יום-יום, שבת וחג, על כתפו ולבו.

רב בארה"ב בשם ארתור שניאור ביקר ברוסיה לפני 33 שנים, וכשחזר הביתה מיהר לפגוש את הרבי בחלוקת הדולרים ביום ראשון. הוא מסר לרבי דרישת-שלום, וסיפר איך פגש במוסקבה ילד בן 6, וכששאלו מאיפה הוא, ענה הילד אני כאן בשליחות הרבי! והוא המשיך ואמר לרבי: "מה שאתם עושים ברוסיה זה נסים ונפלאות, הרוח החדשה שמפעמת אצל יהודי רוסיה, היא המורשה שלכם". הרבי חייך, אבל כדרכו הקדושה, הוא לא הסתפק בכך וענה לו: "שהקב"ה יעזור ותרצו פעמיים כך בחוץ לארץ".

בני לא יהיה לבד בע"ה, יחד איתו ישבות גם תלמיד נוסף מהישיבה הת' יהודה-לייב, בנו של ידידי החשוב הרב דוד רוזנצוויג, ראש מכון סמיכה בישיבה גדולה. ביניהם הם מחלקים את התפקידים לשבת, מי בעל-קורא ומי בעל-תפילה. שאר התלמידים גם הם ברובם בטיסות או נסיעות ארוכות, ויעשו הכל כדי להביא נחת לרבי, המוכיח כמה התואר 'שליח' תואם גם אותם, בוויתור על שבת נוחה בבית, כדי לעזור לקהילות הזקוקות להם במיוחד בשבת כזו.