בעקבות התקפות בלתי פוסקות של החמאס, מקהלת קולות מוטעית דוגלת בהעצמת הרשות הפלסטינית כפתרון מייצב. הצעה זו לא רק פגומה אלא מסוכנת.
המדיניות הידועה לשמצה של הרשות הפלסטינית של תשלום תמורת רצח עומדת כעדות ברורה לסדרי העדיפויות והנאמנות האמיתיים שלה. על ידי תגמול כספי למחבלים ובני משפחותיהם, הרשות הפלסטינית בעצם מתגמלת מעשי טרור, ומזינה מעגל אלימות שמונע כל אפשרות של שלום.
יתרה מכך, מערכת החינוך של הרשות ספוגה בשנאה והסתה. ספרי לימוד המשמשים בבתי ספר של הרשות הפלסטינית מהללים את המחבלים ואת "מות הקדושים" לטענתם , ומציגים אותם כמודל לחיקוי לצעירים פלסטינים. אבו מאזן, מנהיג הרשות הפלסטינית, הוא מכחיש שואה ידוע לשמצה. בנוסף, הכישלון העקבי של עבאס לגנות חד משמעית את התקפות החמאס מבסס את עמדתו בצד הלא נכון של ההיסטוריה.
גם אם היינו מתעלמים מהדגלים האדומים הבוהקים הללו, האירועים שלאחר נסיגת ישראל מעזה ב-2005, כשהשליטה המלאה הועברה לידי הרשות, משמשים כאות אזהרה. חוסר היכולת של הרשות לשמור על שליטה הביא להשתלטות אלימה של חמאס, והמחיש את חולשת הרש"פ וחוסר היציבות המובנה.
עלינו לגשת לעתיד בבהירות ובריאליזם, מתוך הכרה בתפקיד שמילאה הרשות בהנצחת הסכסוך. כאשר אנו שואפים לבנות עתיד של יציבות ושלום, עלינו לדרוש דין וחשבון גם מאלו שערערו את המטרות הללו בדיוק.
הקהילה הבינלאומית חייבת להצטרף אלינו בהכרה ברשות הפלסטינית כפי שהיא: כוח מערער יציבות, שותף לטרור ולאלימות. עלינו לדחות באופן קולקטיבי כל ניסיון להעניק לגיטימציה או להעצים את הרשות, ובמקום זאת, להתמקד בזיהוי שותפים אמיתיים לשלום.
אומרים "לא" לחמאס, אך גם לרשות. כמו שראש הממשלה היה ברור כשהוא אמר שרצועת עזה לא תהיה תחת שליטתו של החמאס, כולנו צריכים להיות ברורים גם בנושא הרשות הפלסטינית שממשיכה לתמוך בטרור הרצחני. כבר היום צריך להסביר זאת לעולם לפני שיחול לחץ בינלאומי אדיר בנושא. הרשות היא לא פרטנר.