רס"ן משה ידידיה לייטר הי"ד, בן 39 מעין צורים, שנפל בקרב ברצועת עזה הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הוא הותיר אחריו אישה ושישה ילדים, הקטן שבהם בן פחות משלושה חודשים.
סא"ל ארז טנצר ספד לו בשם צה"ל: "לאורך כל שירותך הצבאי מילאת את תפקידך בצורה הטובה ביותר. היית מפקד חדור מוטיבציה - כל כך קשה לדבר עליך בלשון עבר".
"נכנסת ראשון לגדוד בראש החטיבה. הלוחמים ראו בך לוחם עז נפש הבקיא במקצוע הצבאי. לחמנו לצדך כתף על כתף וידענו בעיניים עצומות שיש על מי לסמוך".
"אין מילים בפי איש שיכולים לתאר את הכאב העצום. בשעה זו אנחנו, צבא ההגנה לישראל מבקשים להשתתף בצערכם - נתגעגע לחיוך הכובש, למסירות והצניעות".
"היית מפקד חדור מוטיבציה להגן על אזרחי מדינת ישראל. לייטר תמיד הלכת ראשון בראש החץ. תמיד ידענו שיש על מי לסמוך. נמשיך לחנך את החיילים בדרכך".
מפקדו של לייטר אמר: "משה היית איש של חיבורים רעיוניים ומעשיים ואנושיים. לא ראית קטבים ראית אנשים. תמיד עם החיוך הכובש שלך והצניעות המאפיינת אותך".
"אנחנו ממשיכים להילחם למען עתידנו למען ארצנו, למען כל אזרחי ישראל למען העם היהודי. נלחמים כדי להיות מדינה יהודית חופשית. זו הזכות וזו החובה שלנו. זו המשמרת שלנו אנחנו נלחמים על הבית. משה היה זן נדיר. סמל ודמות וראש בראשונים ותמיד מקדימה. לייטר חי כאדם ונפרד מאיתנו כדמות השראה".
רעייתו ציפי ספדה: "על אהבתנו הגדולה לא אספר כי היא תמיד תישאר. על גבורתך הגדולה לא אדבר. מה לי ולי ולגבורות. כל חיי ביקשתי שקט ומצאתי אותו בליבך הגדול".
"20 שנה של נישואים אהוב. נפלת מות גיבורים. מותם של אנשים שחיים מעבר לזמן והמקום. מציאות הפיזית תמיד הייתה קטנה בשבילך. שוש, כל כולך היית אור גדול ועכשיו האור התפזר לרסיסים קטנים. חני ויחיאל תודה שהענקתם לי את בנכם תלכו זקופים בעולם".
"אני נשבעת לכם ילדיי האהובים שנמשיך לחיות חיים מאושרים. יכאב לנו מאוד, אבל נרכיב את השברים לאט לאט".
"משה עטף אותי באנשים הטובים ביותר והסתלק לבית עולמו. תודה לכם. לכו קטפו לכם מהטוב שהתפזר בעולם מלכתו - היה שלום אלוף נעוריי".
הבת כרמי ספדה: "הערכתי את הידע שלך, את הצניעות, את הנתינה האין סופית. למדתי ממך לא להתייאש. תמיד הרגשתי מוגנת לידך - הרגשתי שאתה משדר רוגע".
"אבא, השארת לנו חלל עצום שלא משנה מי ינסה הוא לא יצליח למלא אותו אבל אנחנו ממשיכים כי אנחנו יודעים שזה מה שאתה רוצה. קשה לנו עכשיו אבל בסוף יהיה טוב".
רב קיבוץ עין צורים הרב ליאור שיליאן ספד: "היה בך משהו ממגנט. כל כך הרבה אנשים הרגישו שיש להם קשר מיוחד אליך".
"היית אדם מתפעם, מכל דבר גדול וקטן - בעל לב גדול, עדינות, כמה הייתה חשובה לך התפילה, כמה הייתה חשובה לך ההלכה, הלימוד, הלימוד עם ילדיך. כמה היית דואג עם ציפי רעייתך ללמוד עם ילדיך".
"קראתי לך מוישה כי היית מחובר לעולם חסידי יידשקייט, לעולם חרדי שהיתה לך הערכה גדולה אליו והתחברת אליו גם דרך גיוס חרדים ורכישת מקצוע".
"אנחנו יודעים שנפילתך היא אבן דרך בדרך לניצחון, להולכת עמנו קוממיות לארצנו - של להיות אור לגויים. להאמין שהקומה הרוחנית של עמנו היא גם עוד תבנה".
חברו יענקלה ספד: "התיישבתי למשימה הקשה בחיי לאחר הבשורה, להכניס את משה למילים לכמה משפטים. האותיות והמילים הם מצמצמות ואתה אינסופי".
"בשיחת צוות בטירונות לפני כמעט 20 שנה ביקשתי להגיד כמה מילים, להגיד סחתיין למשה שסיים ראשון בתרגיל. אתה היית איש של רוח, אדם של ערכים, רוח של פיתוח אנשים, רוח סערה. אתה היית רוח הסערה עצמה".
"אתה היית המצפן וכולם היו אחריך. המשפחה, הצוות, החברים הלוחמים שלך וגם המפקדים שלך הלכו אחריך".
חברו נעם לניר ספד: "אהבת את החיים והיית מוקף אהבה אין סופית. היית מוכן לכל הרפתקה. אבל תמיד היית צריך לבקש מציפי רשות שזה לא מכביד".
"בנית לי חוג מכרים וחברים שממלאים את חיי היום. הייתי מגיע למקומות ומספר שאני חבר של משה לייטר והייתי מקבל עיניים בורקות כאילו מאשרים אותי".
"לפני יומיים התעוררנו לחלום רע וכואב. אבל המשפחה תהיה חזקה למרות הקושי כי האור שהבאת לא יכבה לעולם. אתה הותרת בנו מטען זיכרון ענק ונאיר בו את משפחתך, את ילדיך, את ציפי, את כל הקהל שנותר כאן".
אחיו דוד ספד: "משה, אחי האהוב המפקד שלי. רק לפני כמה שעות ישבנו מחובקים בבית חנון ודיברנו על המלחמה, הגעגוע למשפחה והגנה על הארץ וחופשת הסקי שנעשה אחרי המלחמה. היית המצפן והאור שלי בחיים. לא משנה מה היה המצב שתמיד יצאת לצאת את האחרים מהמצב בלי רעשי רקע ובלי להתלונן. משה אני מצטער שהייתי לידך ולא יכולתי לעשות כלום".
"אמרת לי שנחזור ביחד בריאים ושלמים. לא חזרנו ביחד אבל אני יודע שאתה איתנו. אתה מחייך מלמעלה עם משקה טוב ביד ומקטרת ביד השנייה. נעשה הכל כדי שהחיים ינצחו. לפני כמה חודשים בארוחת אחים אמרת לנו שצריך להודות על מה שיש. תודה על הזכות להילחם לצידך. אתה אגדה והשראה".
האח עמיקם ספד: "אחי, אתה חסר לי. היית מקור ביטחון של כולנו. התכלית להשמיד את הרשע ואתה נלחמת ברשע בכל הכח. עזרת לי להילחם במערכת כדי שאהיה בקרבי. שעה אחרי שקיבלתי הודעה על מותך אושרתי לקרבי".
אחיו שמואל ספד: "משה אחי היקר הגיבור ואהוב, כילד הייתי גאה תמיד לספר אני אח של משה לייטר. היית מעל החוקים. ענווה פשוטה של לקום ולעשות בלי שאלות. היית אומר עדיף לבקש סליחה מרשות".
"אור ענק ונשמה ענקית שרצתה רק טוב. נמשיך לשיר את מנגינת החיים שלך שקושרת מעלה ומטה, רוח וחומר. תודה על הזכות להיות אח שלך".
אימו חני ספדה: "כל כך הרבה חיים, טוב ויופי פנימי וחיצוני. היית הדבק של המשפחה ותמיד בשמחה. תמיד ראית את הפרטים הקטנים בכולנו. עשית וחלמת בגדול".
"זכות גדולה יש לי שהייתי אמא שלך. משה, ראשך בשמים ורגלייך בארץ. העוז והאמונה לחי העולמים. ענווה ובינה טבעית הייתה בך. בכל מעשה ידיך מצאת ברכה. הוד והדר קרנו ממך. ביקשת לקדש שם שמים תוך כבוד לכל אדם. בשביל הצדק הסתערת אל מול הרוע וניצחת".
האב יחיאל ספד: "אני רוצה לומר לקציני צה"ל - אני מבקש את סליחתכם, הלוויה מתארכת אבל זו פעם ראשונה ואחרונה שאני מספיד ילד. קראנו לך משה ידידיה, ידיד ה'. נלקחת מאיתנו בערב פרשת חיי שרה אחרי עקידת יצחק וקניין מערת המכפלה. זו לא מטפורה - למסור את הנפש למען הקניין. משפחת לייטר תמשיך לעסוק בחיי משה ונקום יחד על פני מתנו. כמו שלימדת אותנו משה - תמיד לקום מתוך נפילה. אנחנו מודים לבורא עולם שהפקיד בידינו 39 את בנינו בכורנו. תמיד באת נקי לכל מפגש עם אנשים ולא שפטת אף אחד. היית מקדש שם שמים בפרהסיה ובסתר. פיו וליבו תמיד היו שווים. כשיהודי מוביל כוח יהודי עם צה"ל זה קידוש ה'. משה היה בטוח בצדקת הדרך. משה נלחם האור מול החושך, מלחמת הרוע מול הטוב, קדושת החיים מול המוות, מלחמה על קיומנו".
"הם רוצים שתמונות בארי ייצרבו בתודעה של עם ישראל ומשה עקר את המזימה הזאת. הגבורה שלך נצרבה בתודעה של עם ישראל. לפני שבועיים בירכתי אותו והוא נתן לי צביטה בלחי ואמר שהכל יהיה בסדר. הכל לא בסדר משה. משה הבין את העיקר העיקרים, המלחמה הזאת היא היסטורית, מלחמת קיום".
האחות צופיה ספדה: "אח שלי הבכור היקר ואהוב. אדם של חיים איך אפשר להספיד אותך. תמיד גיבשתם את המשפחה והיית בשבילי מודל לזוגיות. גאה לך להיות אחותך".
האחות שרה ספדה: "אח שלי, אחי הגדול, האחד הגיבור שהשווצתי בפני כולם. האח של כולם. אישיות מנהיגות וכריזמה ומשפחתיות הפכו אותך לאדם יחיד ומיוחד. תמיד איגדת את המשפחה. תמיד אמרת זמן אף פעם אין, זמן עושים".
"המשפחה והזוגיות היו בשבילך מעל הכל. לא מצליחה לדמיין את החיים בלעדייך. נמשיך להכות את הרוע בצפון ובעזה ושמותך לא יהיה לשווא".
אחיו נריה ספד: "אחי הגדול, גדול בהכל. הכל היה אצלך בגדול. ידעת להקשיב ולשמוע אבל מעל הכל לסלוח. אף פעם לא פחדת וטרפת את העולם. כל כך מתאים לך למות מות גיבורים. כמו שאמרת להמשיך עד הניצחון בלי מצמוץ".
