הלקח נלמד?

1. מדוע חוזרים ומראיינים את משה יעלון שאומר שוב ושוב אותם דברים נגד שנוא נפשו נתניהו? ומדוע מאפשרים בערוץ 12 לגיא פלג מדי יום ששי להסית בהתלהמות נגד ראש הממשלה?

2. יפה ש"בוגי" הלך לשטח לקטוף עגבניות, אבל איך זה שידעו תמיד למצוא אותו היכן שהוא, ולראיין אותו בפוזה חקלאית כאשר אינו מחדש דבר?

3. אין לקנא בנתניהו באלה הימים הקשים. הוא ניצב בשורת חזיתות: חמאס ועזה, חזבאללה, לחצי ארה"ב, האנטישמיות בעולם, הכלכלה, משפחות החטופים, השנאה נגדו, ואין מניחים לו. וחבל שהוא עושה טעויות מרגיזות עם ציוצים מיותרים.

4. גם אם לא הכריז שהוא לוקח אחריות אישית, נתניהו יודע בסתר לבו כי הוא נושא באחריות-על למחדל 7 באוקטובר. בביוגרפיות המעודכנות שלו ייכתב שהאסון הנורא היה בתקופתו.

5. צודק האב השכול, פוליטיקאי לשעבר, שבנו נפל בעזה, ואמר לי כשטילפנתי לנחמו: זו לא העת לעסוק בנתניהו. עכשיו צריך להתרכז אך ורק במלחמה.

6. השהות במיקלט השכונתי בעת אזעקה, מפגישה שוב ושוב את חסרי הממ"ד הביתי. ככה אתה למד להכיר טוב יותר את השכנים. וגם את – כלבי השכונה.

7. אני מתרשם מאוד מעמדתו המוסרית והאמיצה של ח"כ מנסור עבאס, אשר בליכוד פסלו אותו מלכתחילה כשותף לממשלה. הוא מגלם בעיני את אמירתו של ז'בוטינסקי על בן ערב, בן נצרת ובני, שרווים אושר ונחת במדינת היהודים.

8. כל החולמים על מדינה פלסטינית ביהודה ושומרון, כמו שאול אריאלי ועמי איילון, לא למדו את לקח מדינת החמאס בעזה, שקמה ברוב סיכלותנו ונועדה לשמש קרש קפיצה לחיסולנו.

9. אנחנו זקוקים לנחמה, לרגיעה, וכמובן לניצחון סופי, אבל כבר צופים יותר מדי בתמונות של לוחמים עולצים, מעין שיכרון מנצחים בטרם עת, כאשר עיקר המערכה וההקרבה עוד לפניהם.

10. העיתונאים שניספחים לשעות ספורות אל הלוחמים בתוך שטח הלחימה, עושים שליחות חשובה, אבל לעתים דומה שבצילומיהם הם חשובים יותר ממרואייניהם המיוזעים.

11. גם בזמן הלחימה התופסת את מלוא תשומת הלב, אי אפשר להתעלם מחברים שנפטרים בפתע, וביניהם אליהו הכהן, מרדכי שריג, ד"ר ג'רי ויס, עדי הלפרין. לשניים מהם ספדתי בטקסי הלוויותיהם. עצב נוסף על עצב.