יש המון טוב שיוצא מהמצב הנורא הזה, חסד, נתינה, התרוממות רוח ואחדות מיוחדת. אבל נראה לי כי יש מקום לחזק את חובת התפילה דווקא עכשיו.
בגמרא בברכות דף ג: ביחס למלחמות דוד, שהיו מלחמת רשות נאמר כי היה דוד מתייעץ עם הסנהדרין לפני הקרב. מבאר רש"י "ונמלכין בסנהדרין – נוטלין מהם רשות כדי שיתפללו עליהם" הרשות מצריכה תפילה. נאמנים עלינו דברי מרן הרב קוק שבהעדר מלך משפטי המלוכה חוזרים לעם. ממילא הרשות למלחמה הגיעה מכל הציבור ובשל כך האחריות על כולנו להתפלל אחרת .
אין זו דעתו של רש"י בלבד, הרמב"ם בהלכות תעניות מונה חובה הלכתית לזעוק ולהריע בעת צרה , ולא רק הרמב"ם אלא גם הרמב"ן בהשגות שלו לספר המצוות כותב בפרוש שהגם שהתפילה כל יום אינה מהתורה אלא מדרבנן, ישנה חובה מהתורה להתפלל בעת צרה וזה לשונו " ושנתפלל אליו בעת הצרות ותהיינה עינינו ולבנו אליו כעיני עבדים אל יד אדוניהם וזה כענין שכתוב וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' אלהיכם והיא מצוה על צרה שתבא על הצבור לזעוק לפניו בתפלה ובתרועה...." זאת אומרת שבבית כנסת שאומרים תהילים בגלל המצב אחרי התפילה זה קיום מצווה מהתורה.
הנה כי כן דברי רבותנו הראשונים ברורים ביותר ואף שנינו במפורש במשנה מסכת ראש השנה " והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגו' (שמות יז יא).
וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה?
אלא לומר לך: כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים, היו מתגברים...."
דקדוקי העניות שלפעמים מלווים אותנו ביום יום לא יכירם מקומם בעת מלחמה ובעת צרה שכזו לגודל אסונינו כל כך הרבה שבויים יש מעמנו, ילדים קטנים ילדות קטנות קשישים וחיילים ואנחנו חייבים לזעוק לה' שיחוס וירחם יחמול ויושיע. חובה זו איננה רק בימות החול, גם בשבת קודש חובה לזעוק. מפורש בשוע אורח חיים רפח סעיף ט.
בקהילות רבות מתקבעים נוסחים שמקומם יפה ונכון בשגרה אבל לא בחרום. למשל, השבת הזו ( חיי שרה) אני מניח שבהרבה קהילות לא אמרו את תפילת אב הרחמים כי היתה זו שבת מברכים האם זה ראוי? לדידי ברור כי עד לשחרור מוחלט של כל השבויים וסיום המלחמה חובה לומר אב הרחמים, הרצי"ה זצל ציווה לומר אחרי השואה כל שבת אב הרחמים. אז עוד דקה לתפילה כדי לזעוק לה' בעת מחלמה זה קשה לנו? שומה על כל אחד להתפלל כעת איש איש עפ"י צחות לשונו, ובציבור יש לכל קהילה להחליט מה מוסיפים ולפחות להשתדל לומר פרקי תהילים ואבינו מלכינו.
זו האחריות שלנו לעת כזו לא לחשות אלא להתפלל ויהי רצון ששמוע קול תפילות ובכיות, ירא בעוני עמו, ודם עבדיו השפוך ויגאלנו גאולה שלמה.