יסכה כהן, מיוזמות "נשות המגויסים יהודה ושומרון"באדיבות המצלם

תושבות מיישובי יהודה ושומרון, שבעליהן נמצאים בימים אלו במילואים, פונות למערכת הביטחון בדרישה להחזיר את תחושת הביטחון לאזור.

הדרישה מגיעה על רקע התופעה הגוברת של פיגועים בצירי יהודה ושומרון וכן המסיק סביב גדרות היישובים השונים.

מספר נשים מפורום 'נשות המגויסים יהודה ושומרון' יצאו בקריאה פומבית למערכת הביטחון לשנות את התפיסה גם ביהודה ושומרון ולא להתעלם מתמרורי האזהרה כפי שהיה בדרום לפני מתקפת חמאס.

יסכה כהן תושבת הישוב מגדלים שבשומרון, אמא לשלושה ויוזמת הפורום, מספרת על תופעת מסיק הזיתים שמתרחשת מטרים ספורים מילדי הישוב. לדבריה, "גם בעלי התגייס למלחמה על מנת להיאבק על המדינה והבית. כבר לפני המלחמה חשנו פה, ביהודה ושומרון, חוסר ביטחון ביישובים ובכבישים, לאור אירועים ביטחוניים רבים שקרו. ביום ראשון בבוקר, קמנו נשות הישוב לגלות לתדהמתנו מסיק זיתים צמוד לגדר של הישוב, סמוך לילדים וצמוד אלינו, בעורף, שנשארנו לבד. היום כולם מבינים, ועשו שינוי בתפיסה, שגם אם מדובר בערבי תמים - דבר כזה יכול להסתיים אחרת. זה יכול להסתיים באסון".

"הבנו שאנחנו לא לבד. הבנו שנשים רבות ביהודה ושמרון דורשות את החזרת הביטחון עוד יותר בימים אלו, כאשר בעליהן מגויסים והן נשארו לבד בבית. יצרנו פורום של נשות המגויסים ביהודה ושומרון, ויצאנו בעצומה שיש בה עד כה 3,500 חתימות, ואנו דורשות ממערכת הביטחון, מהדרגים המדיניים, מהדרגים הגבוהים, לעשות שינוי בתפיסה. להחזיר לנו את הביטחון שנוכל להמשיך לגור פה ביהודה ושומרון. אנחנו לא נוותר, אנחנו נשים לביאות, ואנחנו לא מוכנות שישאירו אותנו בעורף לבד ושנמשיך לפחד. אנחנו הולכות לדרוש את זה, ובגדול" מוסיפה כהן.

תושבת נוספת מהשומרון, שרח ליסון מהישוב רחלים, מצטרפת גם היא לקריאת נשות המגויסים. "אנחנו נשות המגויסים, ששלחנו את בעלינו להילחם בחזית, נשארנו נשים וילדים לבד בכל יישובי יהודה ושומרון בעורף. אנחנו צריכות להחזיק על כתפינו את כלכלת המדינה ולהמשיך לעבוד, אך אנחנו חוששות לחיינו ולחיי ילדינו. אין לנו ביטחון. כרגע מערכת הביטחון מאפשרת לערבים להמשיך למסוק צמוד וסמוך לבתינו, לגני הילדים ולבתי הספר. זה לא הגיוני שאנחנו נצא לעבוד ובכבישים נחשוש לחיינו ונחווה פחד. אנחנו מבקשות מכל מערכת הביטחון, ולכל מי ששותף להחלטות ביהודה ושומרון, להבין שכרגע גם פה ביהודה ושומרון אנחנו במלחמה, לא רק בעזה".

בתיה, אמא לחמישה ילדים ותושבת הישוב עלי שבבנימין, מוסיפה כי גם אצלם נעלמה תחושת הביטחון. "גם בעלי מגויס בצו שמונה החל מה-7.10, כמו הרבה גברים פה בישוב, ונלחם למען ביטחונה של מדינת ישראל בחזיתות השונות. אני קוראת למערכת הביטחון להבין שאותו אויב אכזר שקיים בעזה, וטבח במתיישבי העוטף, קיים בתוככי מדינת ישראל. האויב הזה שמח וחגג למראות הטבח בדרום, והוא התחמש לאורך השנים באמצעי לחימה. הוא גם לא מפסיק לנסות להרוג אותנו, זריקות אבנים, בקבוקי תבערה, ופיגועי ירי - קיימים פה כל הזמן".

"אני קוראת למערכת הביטחון לפעול ביד קשה מול האויב הזה. אין מקום למדיניות הכלה. לא יכול להיות שבימים האלה של הלחימה אנחנו נדרשות לצאת למאבק כדי למנוע מסיק ערבי בתוך הישובים שלנו, עד סמוך לקו הבתים. לא יכול להיות שאין פה ביטחון בכבישים וגם לא ביישובים. ההתיישבות היהודית פה, ביהודה ושומרון, וגם הנוכחות הצבאית בשטח, הן אלו שמאפשרות לאורך השנים למתיישבי ערי המרכז לחיות בביטחון. אנחנו, הנשים והילדים, נמשיך להיאחז בחבל הארץ היפיפה הזה והחשוב כל כך למדינת ישראל. אני דורשת ממערכת הביטחון לדאוג לביטחון שלנו", מוסיפה בתיה.

לדברים מצטרפת גם פדות הולנד, תושבת הישוב תקוע שבגוש עציון. "אנחנו מרגישים עלייה בשנאה מצד השכנים בכפרים הערבים. אנחנו שומעים את ההסתות מהמואזין, רואים את צלבי הקרס שצוירו על גדר בית הספר בכפר הסמוך, וחווים צמיגים בוערים בדרכים. מבחינתנו, המדיניות של הכלת הדבר הזה היא התרת דמים, ואנחנו מבקשות לעבור מהכלה ושמירה על שקט, למצב של הרתעה. מדובר כאן בחיים שלנו, בחיים של הילדים שלנו. יש פה נשים לבד, בלי הגברים בבית, וכל עוד הגישה תישאר כזאת אף אחד לא מבטיח לנו ביטחון אמיתי".

קריאתן של הנשים למערכת הביטחון מגיעה כחלק מפעילותו של פורום "נשות המגויסים יהודה ושומרון" שהוקם בימים האחרונים, ואליו הצטרפו נשים מגוש עציון, בנימין ושומרון. הפורום הוקם תוך פחות מעשרים וארבע שעות לאחר שפניותיהן של הנשים לאלוף פיקוד המרכז ולגורמי בטחון שונים שלא לאפשר את מסיק הזיתם - לא נענו. עד כה חתמו על העצומה של הפורום למעלה מ-3,500 נשים מיהודה ושומרון. בעצומה נכתב בין היתר, "אנו דורשות לפעול באופן אקטיבי על מנת להחזיר את הביטחון בכבישים ולהחמיר משמעותית את התגובה על כל זריקת אבנים, הבערת צמיגים או ירי בכבישים. אנו דורשות לממש את זכותנו הבסיסית לחיים וביטחון במרחב שאמור להיות המוגן ביותר עבורנו, אך כבר תקופה ארוכה שאיננו".