סערה בוועדה לביטחון לאומי: רבש"צים וחברי כיתות כוננות שהשתתפו בדיון טענו כי זעקו בפני המדינה במשך שנים ארוכות - וזעקתם לא נשמעה.
איתי הופמן, יו"ר ארגון הרבש"צים, אמר בזעם: "אין הבדל בין כיתת כוננות צבאית או משטרתית. צריך לעשות סדר בעניין הזה. צריך שרכזי הביטחון יפעלו תחת גוף ביטחוני. אזרחים לא צריכים לעסוק בהגנה. צריך להיות גוף מסודר שהמדינה תאחד אותו וכך תיקח אחריות על ביטחון האזרחים. הפקרתם אותנו. התרענו בפניכם על המצב".
"איך יכול להיות שכולכם ישבתם ושתקתם", תהה הופמן והוסיף: "לא יכול להיות שפקידים אומרים לי שלא צריך כיתות כוננות".
חבר כיתת הכוננות בקיבוץ סופה, ניר אלון, אמר: "באתי לדבר בשם עידו חוברה ז"ל מהקיבוץ שלי. בכיתת הכוננות של סופה היו שישה רובי M16 ארוכים שמתוכם שניים תקולים. אני הייתי בלי נשק. ארבעה נשקים שכיתת הכוננות יצאה להילחם איתם בגבורה. בנוסף לזה, מי שפינה את עדו חוברה, היה אבא שלו נהג האמבולנס. כך נודע לו שהבן שלו נהרג. אנחנו זועקים כבר שנים על כיתות הכוננות. אני לא יודע מי אחראי אל המחדל הזה - אבל 1,400 נרצחים על הידיים שלו".
קולו נשבר כשתיאר את אירועי ה-7 באוקטובר. "היינו בממ"ד אשתי, אני, שני ילדי בני שלו ושש, ההורים של אשתי ואמא שלי. אני לא מאחל לאף אחד את תחושת חוסר האונים של להיות בממ"ד ולסייע לאמא שלי בצרכים ולראות את עיני הילדה שלי שמביעות פחד ואין לי מה לעשות ואני רק עם סכין ביד".
הוא תקף את חברי הכנסת. "אתם כל היום יושבים פה ומבלבלים את המוח. לשר שלכם קוראים במועצה שלנו 'השר הנעדר'. אף אחד לא בא ודיבר איתנו. אתם חברי הכנסת - רדו למפונים כי מגיע להם. אתם שנים מזניחים אותם. עדו חוברה היה יכול להיות בחיים אם הייתה קסדה נורמלית ולא משנת 1978. תפסיקו לדבר ותתחילו לעשות".