דודו סעדה מארח את רחלי אנקרי, דודתה של תפארת לפידות ז"ל שנרצחה במסיבת נובה ברעים במתקפה האכזרית של חמאס בבוקר שמחת תורה.
"תפארת אהבה לטייל בעולם. עבדה בחקלאות, באה לחופשה קצרה לארץ לפני ראש השנה, והייתה אמורה לחזור לאוסטרליה, יומיים לפני שנקברה. באה ממש להיפרד. בליל שמחת תורה הייתה בבית, קמה ב-12:30 בלילה ואז הם החלו באיסוף חברים לקראת המסיבה ברעים. הם הגיעו לקראת זריחה בערך ב5:30 בבוקר, וב- 6:30 כבר התחיל הבלאגן, טילים וצבע אדום".
"היו אנשים שהתחילו לצאת אבל היא נשארה עם עוד חברה - חיכו שהמצב יירגע קצת, אבל אז הגיעו המחבלים. תפארת ועוד חברה עלו על אוטו וניסו להימלט, ואז היא ראתה שחברה שלה נמצאת לבדה ברכב קרוב ורצתה לעבור אליה כדי שלא תישאר לבד. הרכב ממנו ירדה היה רכב שטח והצליח לצאת דרך השדות. הרכב אליו עברה היה כלוא בכניסה הראשית - המחבלים חסמו את היציאה, זרקו פצצות לרכבים והן ברחו לשדות.
תפארת ניסתה להתקשר לסלולארי אבל המשפחה דתיה ולא היו זמינים בשבת, ואז היא התקשרה לטלפון בבית. בפעם השנייה אמה שרית ענתה לה, ותפארת דיברה איתה בקור רוח, אני חושבת שכסוג של כיבוד הורים בשביל לשמור עליה, היא ידעה שאמה היא אחות שכולה ושלא תעמוד בפרידה, והתקשרה לשתף אותה. היא אמרה לה 'אני נמצאת בפיגוע, יש מחבלים, יורים עלינו. זהו, רק רציתי לספר לך'. הקשר ניתק ובעצם עשרה ימים תפארת היתה נעדרת. בהמשך הטלפון שלה אוכן בעזה ולכן נחשבה כחטופה".
דודה של תפארת, אשר זגורי ז"ל, נרצח בנצרים כשתפארת היתה בת שנה וחצי. "בדקנו וזה ממש כמה קילומטרים מאיפה שתפארת נהרגה. אביה, אוהד השתתף בפגישה של משפחות החטופים יחד עם ראש הממשלה ואמר לו: 'אל תשחרר רוצחים בתמורה לבתי'. אסור לחזור על אותה טעות, אל תשחררו מחבלים כדי שלא ימותו עוד יהודים.
היינו בתודעה שהיא חטופה ומתוקף זה היה לנו המון תקווה, שתחזור. עשינו מיזמים של תפילה והפרשות חלה בכל הארץ והעולם. תפארת נרצחה יומיים לפני יום ההולדת ה- 23 שלה, ובכל הארץ חגגו לה יום הולדת. כתוב 'קול רינה וישועה': כשאתה רוצה למשוך ישועה - אז תהיה בשמחה. אחרי עשרה ימים קיבלנו הודעה שגופתה זוהתה. היא היתה שלימה לגמרי".
"אני עובדת על אות מופת אזרחי, שזה בעצם סוג של סיכה שיהיה כתוב עליו 'הנני', שתינתן ע"י משפחות שנעזרו - למי שעוזר ותומך. הרעיון הוא בעצם להכיר בעשייה. כשחייל משתתף במלחמה - הוא מקבל אות מלחמה. אני חושבת שבמלחמה הזו נורא בולט שהעורף הוא גם החזית. אנחנו החזקנו מעמד רק בזכות הקהילות שלנו, חריש ופרדס חנה, שדאגו לנו בכל. החל מבייביסיטרים, כביסות, וניקיונות וקניות ואוכל - לא היינו מצליחים להחזיק את המתח יחד עם עומס החיים. אני חושבת שכל דבר במלחמה הזו אפילו הכי קטן שנעשה - ראוי להערכה גדולה.
אנחנו רוצים שיחיו את תפארת. בכניסה לבית המנחמים של הרב אוירבך כתוב שכשאדם נפטר כל המידות שלו הופכות להפקר, כל רוצה יבוא וייטול. אני חושבת שמה שאנחנו עושים כרגע זה להביא כמה שיותר מהמידות של תפארת. שהרוח שלה תמשיך לפעום פה. מה שאני רוצה לקחת מתפארת זה חמלה ואמת. מה שמנחם היום את המשפחה זה שמכניסים שבת מוקדם, וששרים 'יה אכסוף' - שזה השיר שתפארת הכי אהבה".
יהי זכרה ברוך.