ראש הממשלה, אריאל שרון, הבהיר היום באזכרה הממלכתית לחללי מלחמת יום הכיפורים, כי ישראל תכה את אוייביה בכל מקום ובכל דרך.
ראש הממשלה, התייחס, בין היתר, לתקיפה בסוריה ולמצב המדיני-בטחוני. שרון אמר, כי "ישראל לא תרתע להגן על אזרחיה ותכה את אויביה בכל מקום וכל דרך. עם זאת, לא נחמיץ הזדמנות להגיע להסדר עם שכנינו לשלום".
שרון הוסיף ש"הלקח הלאומי שלמדנו במלחמת יום כיפור הוא שחטאנו בגברות הלב, אך יותר מכל שאין לסמוך על הערכות מתוחכמות - לא על הרתעה ולא על הסכמים. ישראל צריכה להיות ערוכה ודרוכה בכל עת, כאילו מצויה המלחמה הבאה מעבר לפינה".
נשיא המדינה משה קצב אמר בטקס כי "צהל ומערכת הביטחון לא ילכו עוד שולל אחר קונספציה ולא יתנו לאף אחד לסונר אותם.
יש עדיין ארגונים ומדינות שרוצים לפגוע בנו ואין קדושה בשום קונספציה. כל קונספציה נראית לכאורה מובנת מאליה. אך היא מובילה לכהות חושים ולעיוורון. היא תחילה נראית סבירה. אבל איננה מבטיחה חסינות מטעויות. משמעת צבאית איננה אטימות ויש לעודד את הביקורתיות והספקנות.
כאשר אנו בודקים כיצד לא קראנו את הכתובת על הקיר מדוע עצמנו עינינו ואוזנינו אנו עושים זאת מתוך כוחות ותעצומות נפש מתוך נכונות לעמוד מול האמת כדי דווקא למנוע מלחמות. מתוך אחריות ללוחמים וכבוד לאלה שלא זכו לראות אור יום, מתוך הצורך להפיק לקחים כדי ללמוד כיצד לנהוג, מתוך אחריות לגורל העם היהודי.
המסקנות היו כואבות, אבל זה כוחנו. מתוך היגון והשבר והדם הרב שהקזנו, עלינו לקום ולהלחם. עלינו לתקן ולנצח. צהל הוא היום צבא איכותי יותר מאז. רבים שמפקדים היום בצה"ל לא לבשו מדים אז, אבל הם לא יניחו לסדק הזה לתפוס אותנו שוב. הכאב עדיין צורב. כשבא הסתיו ובא יום הכיפורים התמונות חוזרות. כולנו מרכינים ראש וכואבים וזוכרים. הפצע לא מגליד לאחר שלושים שנה".
הנשיא ביקש להתמקד בעתיד ולא לנבור במלחמה ההיא. "על כולנו, אזרחי ישראל והמנהיגות, להפסיק לחטט בפצעי מלחמת יום הכיפורים. להשאיר להיסטוריונים את המחקר ההיסטורי. להשאיר למטה הכללי את הפקת הלקחים. על אזרחי ישראל לראות את מלחמת יום הכיפורים כמלחמת הצלה, מלחמת גבורה, ולהתייחד עם זכר הנופלים. גם בימים הקשים שמדינת ישראל עוברת כעת התקווה והאמונה נותנת לנו את הכוח להמשיך ללכת הלאה".
בפנייתו למשפחות השכולות אמר הנשיא כי "מורשתם של הנופלים לא נשכחה. שורות של חיילים מתחנכים ברוח גבורתם של לוחמי יום הכיפורים. הם שסללו לנו את הנתיב שבו אנו הולכים ושבו נמשיך ללכת. בדם הלוחמים נכתבו פרטי הסכם השלום עם מצרים. משפחות שכולות, ליבנו אתכם, לכולנו ברור שדבר לא ישלים את האובדן הנורא ולא ימלא את החלל וימחק אלפי ימי כאב ולילות של דמעות. אבל הלוחמים הם מופת לעם היהודי דוגמא לאנושות מופת של עוז רוח ואמונה".
הנשיא הוסיף שאין להימנע מביקורת. "האבדות הכבדות, הדם הרב שהותז, המחדל הנורא של ההערכה המודיעינית, הצלחת האויב בתוכנית ההונאה וההסתרה והצלחתו לבלבל את צהל. הזעזוע שפקד אותנו עם תחילת המלחמה ממנו לא התאוששנו עד היום מראה שאסור לנו להיות מופתעים כיום. שמלחמה זו ומלחמה כזו עלולה להוביל לאיום קיומי.
אווירת האופוריה שהשתלטה עלינו לאחר הניצחון המסעיר במלחמת ששת הימים הן בציבור והן במנהיגות הביאה אותנו לטעויות קשות בהערכת האויב. היינו חדורי ביטחון עצמי. הלקח הוא להיזהר משאננות להיזהר מיהירות העליונות הטכנולוגית איננה חזות הכל ומעל לכל אין לראשי מערכת הביטחון ולדרג המדיני את הפריבילגיה לעשות טעויות. במלחמה זו לראשונה נסדק סדק האמון המוחלט בהנהגה המדינית והצבאית התערער אז. בעקבות המלחמה התחולל שינוי גם במצרים. צהל הצליח אמנם לחולל מהפך ולצלוח את התעלה ולהתקרב לקהיר אך לדעת מצרים היא ניצחה במלחמה.
יחד עם זאת, בעקבות הניצחון הדרמטי של צה"ל, החלה מצרים בעקבות המלחמה לחפש דרכים מדיניות לסיום הסכסוך עם ישראל.
מלחמת יום הכיפורים גרמה למצרים להכיר את מגבלות הכוח הצבאי. היא וסוריה יצאו למלחמה בתנאים הטובים ביותר וישראל נתפסה בשתי החזיתות בהפתעה מלאה. למרות זאת עלה בידי צהל תוך כדי לחימה לפגוע קשה בצבאות מצרים וסוריה. המצרים למדו להבין שיותר מכך לא ניתן להשיג בדרך צבאית וניתן להשיג הרבה יותר בדרך המדינית. גם אם הצטרכו לוותר ולהסכים ליחסי שלום עם ישראל. "לא עוד מלחמה", אמר אנואר סאדאת בביקורו בירושלים. רוב מנהיגי ערב שהחרימו את מצרים על הליכתה לשלום עם ישראל קיבלו במשך השנים את התפיסה המצרית שאת הסכסוך הישראלי
ערבי יש לפתור בדרך מדינית ולא צבאית.
"יצאנו מהמלחמה כשידינו על העליונה הודות לחוסן ונחישות וגבורה ותעוזה של הלוחמים . הפצע ממלחמת יום הכיפורים עדיין פתוח ואנו ממשיכים לעשות את חשבון הנפש שהיינו צריכים לעשות לפני יום הכיפורים ההוא. המחיר ששילמנו בקרבות עקובים מדם היה גבוה ביותר. המחשבות לא מרפות. איפה טעינו, היכן מעדנו, מדוע לא ראינו מעבר לאופק. מדוע לא קראנו את התמונה המלאה ומדוע לא היינו מוכנים. מדוע הפיקוד העליון בתחום המדיני והצבאי לא ראו את העיקר. השאלות קשות ובמרחק של שלושים שנה הבית שלנו איתן למרות הכל. אנו נחושים לא לעמוד לעולם בפני מצב ששר ביטחון יאמר שאנו נהיה קרובים לחורבן בית שלישי".
(א"ב)
ראש הממשלה, התייחס, בין היתר, לתקיפה בסוריה ולמצב המדיני-בטחוני. שרון אמר, כי "ישראל לא תרתע להגן על אזרחיה ותכה את אויביה בכל מקום וכל דרך. עם זאת, לא נחמיץ הזדמנות להגיע להסדר עם שכנינו לשלום".
שרון הוסיף ש"הלקח הלאומי שלמדנו במלחמת יום כיפור הוא שחטאנו בגברות הלב, אך יותר מכל שאין לסמוך על הערכות מתוחכמות - לא על הרתעה ולא על הסכמים. ישראל צריכה להיות ערוכה ודרוכה בכל עת, כאילו מצויה המלחמה הבאה מעבר לפינה".
נשיא המדינה משה קצב אמר בטקס כי "צהל ומערכת הביטחון לא ילכו עוד שולל אחר קונספציה ולא יתנו לאף אחד לסונר אותם.
יש עדיין ארגונים ומדינות שרוצים לפגוע בנו ואין קדושה בשום קונספציה. כל קונספציה נראית לכאורה מובנת מאליה. אך היא מובילה לכהות חושים ולעיוורון. היא תחילה נראית סבירה. אבל איננה מבטיחה חסינות מטעויות. משמעת צבאית איננה אטימות ויש לעודד את הביקורתיות והספקנות.
כאשר אנו בודקים כיצד לא קראנו את הכתובת על הקיר מדוע עצמנו עינינו ואוזנינו אנו עושים זאת מתוך כוחות ותעצומות נפש מתוך נכונות לעמוד מול האמת כדי דווקא למנוע מלחמות. מתוך אחריות ללוחמים וכבוד לאלה שלא זכו לראות אור יום, מתוך הצורך להפיק לקחים כדי ללמוד כיצד לנהוג, מתוך אחריות לגורל העם היהודי.
המסקנות היו כואבות, אבל זה כוחנו. מתוך היגון והשבר והדם הרב שהקזנו, עלינו לקום ולהלחם. עלינו לתקן ולנצח. צהל הוא היום צבא איכותי יותר מאז. רבים שמפקדים היום בצה"ל לא לבשו מדים אז, אבל הם לא יניחו לסדק הזה לתפוס אותנו שוב. הכאב עדיין צורב. כשבא הסתיו ובא יום הכיפורים התמונות חוזרות. כולנו מרכינים ראש וכואבים וזוכרים. הפצע לא מגליד לאחר שלושים שנה".
הנשיא ביקש להתמקד בעתיד ולא לנבור במלחמה ההיא. "על כולנו, אזרחי ישראל והמנהיגות, להפסיק לחטט בפצעי מלחמת יום הכיפורים. להשאיר להיסטוריונים את המחקר ההיסטורי. להשאיר למטה הכללי את הפקת הלקחים. על אזרחי ישראל לראות את מלחמת יום הכיפורים כמלחמת הצלה, מלחמת גבורה, ולהתייחד עם זכר הנופלים. גם בימים הקשים שמדינת ישראל עוברת כעת התקווה והאמונה נותנת לנו את הכוח להמשיך ללכת הלאה".
בפנייתו למשפחות השכולות אמר הנשיא כי "מורשתם של הנופלים לא נשכחה. שורות של חיילים מתחנכים ברוח גבורתם של לוחמי יום הכיפורים. הם שסללו לנו את הנתיב שבו אנו הולכים ושבו נמשיך ללכת. בדם הלוחמים נכתבו פרטי הסכם השלום עם מצרים. משפחות שכולות, ליבנו אתכם, לכולנו ברור שדבר לא ישלים את האובדן הנורא ולא ימלא את החלל וימחק אלפי ימי כאב ולילות של דמעות. אבל הלוחמים הם מופת לעם היהודי דוגמא לאנושות מופת של עוז רוח ואמונה".
הנשיא הוסיף שאין להימנע מביקורת. "האבדות הכבדות, הדם הרב שהותז, המחדל הנורא של ההערכה המודיעינית, הצלחת האויב בתוכנית ההונאה וההסתרה והצלחתו לבלבל את צהל. הזעזוע שפקד אותנו עם תחילת המלחמה ממנו לא התאוששנו עד היום מראה שאסור לנו להיות מופתעים כיום. שמלחמה זו ומלחמה כזו עלולה להוביל לאיום קיומי.
אווירת האופוריה שהשתלטה עלינו לאחר הניצחון המסעיר במלחמת ששת הימים הן בציבור והן במנהיגות הביאה אותנו לטעויות קשות בהערכת האויב. היינו חדורי ביטחון עצמי. הלקח הוא להיזהר משאננות להיזהר מיהירות העליונות הטכנולוגית איננה חזות הכל ומעל לכל אין לראשי מערכת הביטחון ולדרג המדיני את הפריבילגיה לעשות טעויות. במלחמה זו לראשונה נסדק סדק האמון המוחלט בהנהגה המדינית והצבאית התערער אז. בעקבות המלחמה התחולל שינוי גם במצרים. צהל הצליח אמנם לחולל מהפך ולצלוח את התעלה ולהתקרב לקהיר אך לדעת מצרים היא ניצחה במלחמה.
יחד עם זאת, בעקבות הניצחון הדרמטי של צה"ל, החלה מצרים בעקבות המלחמה לחפש דרכים מדיניות לסיום הסכסוך עם ישראל.
מלחמת יום הכיפורים גרמה למצרים להכיר את מגבלות הכוח הצבאי. היא וסוריה יצאו למלחמה בתנאים הטובים ביותר וישראל נתפסה בשתי החזיתות בהפתעה מלאה. למרות זאת עלה בידי צהל תוך כדי לחימה לפגוע קשה בצבאות מצרים וסוריה. המצרים למדו להבין שיותר מכך לא ניתן להשיג בדרך צבאית וניתן להשיג הרבה יותר בדרך המדינית. גם אם הצטרכו לוותר ולהסכים ליחסי שלום עם ישראל. "לא עוד מלחמה", אמר אנואר סאדאת בביקורו בירושלים. רוב מנהיגי ערב שהחרימו את מצרים על הליכתה לשלום עם ישראל קיבלו במשך השנים את התפיסה המצרית שאת הסכסוך הישראלי
ערבי יש לפתור בדרך מדינית ולא צבאית.
"יצאנו מהמלחמה כשידינו על העליונה הודות לחוסן ונחישות וגבורה ותעוזה של הלוחמים . הפצע ממלחמת יום הכיפורים עדיין פתוח ואנו ממשיכים לעשות את חשבון הנפש שהיינו צריכים לעשות לפני יום הכיפורים ההוא. המחיר ששילמנו בקרבות עקובים מדם היה גבוה ביותר. המחשבות לא מרפות. איפה טעינו, היכן מעדנו, מדוע לא ראינו מעבר לאופק. מדוע לא קראנו את התמונה המלאה ומדוע לא היינו מוכנים. מדוע הפיקוד העליון בתחום המדיני והצבאי לא ראו את העיקר. השאלות קשות ובמרחק של שלושים שנה הבית שלנו איתן למרות הכל. אנו נחושים לא לעמוד לעולם בפני מצב ששר ביטחון יאמר שאנו נהיה קרובים לחורבן בית שלישי".
(א"ב)