"הענקת לי את היפות בשנותיי. עשית אותי למאושרת באדם ונתת לי את המתנה הכי מדהימה שיש, את ילדינו - הדר וענברי", כך התייפחה טובה בהט, אלמנתו של ציקי (35) שנרצח בפיגוע שאירע במסעדת "מקסים" בשבת אחה"צ בחיפה, כשספדה לבעלה.
ציקי בהט הובא למנוחות בבית העלמין של קיבוץ אפק אל מול שדות הכותנה והשטח החקלאי שנחרש לקראת החורף, סמוך לעצי הברוש של בית העלמין הקטן.
"האהבה שלנו היתה דבר כל כך מיוחד ונדיר והמשפחה היהת עבורך ערך עליון ותמיד היית שותף מלא בגידול הילדים. כמה לילות עברו עלי ללא שינה כשהיית במילואים והנה בסוף איבדתי אותך ברגע ארור אחד ליד הבית וליד הים שהיה חלק בלתי נפרד מחיינו, במסעדה שנהגנו לאכול בה כל שבת במשך שנים אחרי הים. הדרי שלנו נאבק על חייו. תן לו את הכוח להתגבר, להחלים, תשמור עליו, שם מלמעלה, ותחזיר לי אותו הביתה. תן את הכוחות להתגבר על הכאב והלמשיך בחיים בריאים ומאושרים כמו שידעת לתת לנו כשהיית איתנו כאן. שמור עלינו מכל פגע".
אמו, עדנה, אמרה בדברי ההספד: "איך אפשר להפרד ממך, בני יקירי שכל כך אהבתי, מה אוכל לומר לך. זה לא תפקידה של אם להספיד את בנה. מה קורה פה? איזה מן עולם הפוך ונורא הוא זה שהורים מספידים את ילדיהם, אני מתקשה להבין, מסרבת לעכל וממאנת להנחם.
בני המקסים, מכל המקומות שבעולם בחרת למות במסעדת "מקסים". איזה ציניות יש בצליל המעדה שהפכה למקום תופת, אך באמת היתה המסיבה מקום מקסים בו נהגנו כולנו לבלות את שבת בצהריים של ימי הקיץ, לאחר שעות של בילוי בחוף הים, ואיזה גורל זה שהפריד בינינו השהת. אבא חש בטנו וויתר על הארוחה ומיהר הביתה, לימור ביקשה לנוח עוד מעט וכשהגיעה לקרבת המסעדה אירע הפיצוץ. אתה לא הלכת מעמנו, אתה פה איתנו".
גם אביו אמר דברים לזכרו וכן חבריו לצבא. בתום ההספדים והתפילות הונחו זרים רבים על הקבר הטרי ומאות רבות של בני אדם שהיו בבית הקברות עוד נותרו במקום דקות ארוכות, טרם פנו לדרכם.
(א"ב)
ציקי בהט הובא למנוחות בבית העלמין של קיבוץ אפק אל מול שדות הכותנה והשטח החקלאי שנחרש לקראת החורף, סמוך לעצי הברוש של בית העלמין הקטן.
"האהבה שלנו היתה דבר כל כך מיוחד ונדיר והמשפחה היהת עבורך ערך עליון ותמיד היית שותף מלא בגידול הילדים. כמה לילות עברו עלי ללא שינה כשהיית במילואים והנה בסוף איבדתי אותך ברגע ארור אחד ליד הבית וליד הים שהיה חלק בלתי נפרד מחיינו, במסעדה שנהגנו לאכול בה כל שבת במשך שנים אחרי הים. הדרי שלנו נאבק על חייו. תן לו את הכוח להתגבר, להחלים, תשמור עליו, שם מלמעלה, ותחזיר לי אותו הביתה. תן את הכוחות להתגבר על הכאב והלמשיך בחיים בריאים ומאושרים כמו שידעת לתת לנו כשהיית איתנו כאן. שמור עלינו מכל פגע".
אמו, עדנה, אמרה בדברי ההספד: "איך אפשר להפרד ממך, בני יקירי שכל כך אהבתי, מה אוכל לומר לך. זה לא תפקידה של אם להספיד את בנה. מה קורה פה? איזה מן עולם הפוך ונורא הוא זה שהורים מספידים את ילדיהם, אני מתקשה להבין, מסרבת לעכל וממאנת להנחם.
בני המקסים, מכל המקומות שבעולם בחרת למות במסעדת "מקסים". איזה ציניות יש בצליל המעדה שהפכה למקום תופת, אך באמת היתה המסיבה מקום מקסים בו נהגנו כולנו לבלות את שבת בצהריים של ימי הקיץ, לאחר שעות של בילוי בחוף הים, ואיזה גורל זה שהפריד בינינו השהת. אבא חש בטנו וויתר על הארוחה ומיהר הביתה, לימור ביקשה לנוח עוד מעט וכשהגיעה לקרבת המסעדה אירע הפיצוץ. אתה לא הלכת מעמנו, אתה פה איתנו".
גם אביו אמר דברים לזכרו וכן חבריו לצבא. בתום ההספדים והתפילות הונחו זרים רבים על הקבר הטרי ומאות רבות של בני אדם שהיו בבית הקברות עוד נותרו במקום דקות ארוכות, טרם פנו לדרכם.
(א"ב)