עמוד הרוח

בשנה האחרונה הגעתי פעמים מספר לפגישות חינוכיות עם צוות המורים של בית הספר "פלך" בנים בירושלים.

זכיתי לגלות שם צוות מופלא, שעמל במסירות אין קץ על מלאכת החינוך. מורות ומורים מסורים שמתמודדים עם קהל תלמידים מגוון מאוד, מכל המינים והסוגים, ומעניקים לכולם מענה חינוכי, רגשי ונפשי משמעותי, באהבה ובאמונה. את מנהל התיכון יוסי הרשקוביץ הי"ד, לא זכיתי להכיר במפגשים ההם, אך הדמות שנשקפה לי מן ההספדים בהלוויה, האירה לי מחדש גם את הצוות המיוחד שאיתו נפגשתי.

צוות שהיה מעין משפחה שנייה של יוסי. בדברים הבאים אבקש, כמו בפעמים אחרות בתקופה הזאת, להדהד את דמותו כפי שהיא משתקפת מדבריו שלו ומדברים שאמרו עליו אוהביו, מתוך תחושה עמוקה שדמותו יכולה וצריכה להיות מצפן ערכי לכולנו.

***

אביו של יוסי, יעקב, ייבדל לחיים ארוכים, הקריא בהספדו מכתב ששלח להם זמן לא רב לפני שנפל: "אבא ואימא שלום, מה שלומכם? ברוך ה' אני בסדר גמור ובחסדי ה' זוכה לקחת חלק לשמור על עם ה' המושפל, שכעת יכול להתחיל להרים ראש אל מול כמות ההרס והחורבן שהנוראים הנאצים מקבלים כעת... מהלכים על הריסות אנחנו, מנצחים ומשמידים.

"לא פשוט להיות שם בעורף... אני מרגיש שהתפילות שלכם עליי מסייעות המון... המשיכו להתפלל בכל הכוח, כי ניסים גדולים קורים כאן. חינכתם אותי לתת בלי לקחת, ולא מתוך הרגל. ברוך ה' אני זוכה לקחת חלק מעם מדהים ומאנשים מדהימים שנותנים את כל הנשמה למען העם.

"כמה לשון הרע נאמר על העם הזה בשנה האחרונה וכמה הכול שקר וכזב. כמו מעמד הר סיני. אני שמח שחינכתם אותי כך והתוויתם לי דרך שבה השאלה היא לא מה מגיע לי, אלא איך אני, בכל רגע ורגע, יכול לתת יותר למען העם והמדינה. אוהב ומתגעגע, יוסי". המכתב הזה מצטרף לסרטון ששלח בתחילת המלחמה לצוות החינוכי ולתלמידיו בבית הספר.

לא להגיד לשון הרע

"לסיום, אני מבקש בקשה. הולכת להיות תקופה לא קלה ואני מבקש בבקשה מכל אחד פה – לא להגיד לשון הרע על עם ישראל. אל תגידו מילה רעה. לא לחזור על מה שהיה לפני, כלום. אין שמאלני, אין ימני, אין חרדי, אין כלום. יש יהודים. החמאסניקים הנאצים לא הפרידו, לא עניין אותם במה בחרת ומה אתה חושב. וזה חשבון הנפש שצריך כל הזמן לשים לנו בראש. לא להגיד לשון הרע.

"בתקופת אחאב ישראל ניצחו את כל המלחמות שלהם בזכות שלא אמרו לשון הרע אחד על השני. להתגבר בזה. פה, כשמישהו אפילו מצית איזו שיחה בעניין, כולם משתיקים אותו. אנחנו לא מדברים על זה. אנחנו מדברים על כמה אנחנו טובים. כמה בחרנו בטוב.

"הרבו בטוב, עשו צדקה, תתפללו, תפילות שלנו לא חוזרות לארץ. הקדוש ברוך הוא לא ישיב אותן ריקם. הן נכנסות למעיינות הדמעות של כל האנשים המסכנים שנרצחו. יש כל כך הרבה זכויות עכשיו לעם שלנו, כל כך הרבה גיבורים שנתנו את נפשם. תהיו חזקים. ובעזרת ה' אנחנו נתראה בקרוב אחרי ניצחון מאוד מאוד גדול וישועה מאוד גדולה. אוהב מאוד את כולכם, ומתגעגע. שבת שלום".

עמוד הרוח

אחיו של יוסי, עידו, אמר: "יוס, אחי היקר, הייתה לי הזכות לפגוש אותך בשבועיים האחרונים, לפני שנכנסת לקרב... קפצתי אליך כמעט כל ערב עם איזה משהו, ישבנו, דיברנו, צחקנו, עישנו. אמרתי לך באחת הפעמים: יא'מטומטם, אתה בן 44, שיחקנו במשחקי המלחמה האלה כל כך הרבה כולנו... יצאנו משם, די, תשאיר את זה לצעירים. ואמרת לי: 'אח יקר, גם אם אני רוצה ללכת אחורה, אני לא יכול. אני עמוד הרוח של הפלוגה הזאת. כולם נושאים את המבט שלהם אליי. אם אני נופל ברוח, כולם יפלו אחריי...'".

יוסי עמוד הרוח. אילו כל אחד מאיתנו היה מסתובב בימים האלה עם התחושה הזאת, שאם חלילה ניפול ברוח, לדבר תהיה תגובת שרשרת שתשפיע על רבים אחרים, איזה אפקט אדיר הדבר היה יוצר. איזו אחריות אדירה המשפט הזה נושא בחובו.

הדס, אלמנתו היקרה סיפרה בהספדה על אחד ממקורות ההשראה של יוסי: "הסתכלתי אתמול בפלאפון שלך, וראיתי שהחיפוש האחרון שלך בגוגל הוא מה הפירוש שהרב זקס נותן על עמלק. היית מחובר לתורתו של הרב זקס עוד לפני שהיה מוכר פה בארץ, ותמיד אמרת שאתה מרגיש שהוא מכוון ומראה לך את הדרך". דבריה עוררו אותי לנסות וללמוד לזכרו של יוסי מדברי הרב זקס על המלחמה בעמלק ועל דמותו של מנהיג.

שיעור במנהיגות

התורה מספרת על פעולתו של משה רבנו, בשעת המלחמה עם עמלק: "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק. וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ. וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב".

המשנה במסכת ראש השנה מעניקה פרשנות לפסוק המתאר את פועלו של משה רבנו במלחמה: "וְכִי יָדָיו שֶׁל משֶׁה עוֹשׂוֹת מִלְחָמָה אוֹ שׁוֹבְרוֹת מִלְחָמָה? אֶלָּא לוֹמַר לָךְ: כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִים כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הָיוּ מִתְגַּבְּרִים; וְאִם לָאו, הָיוּ נוֹפְלִין". (ראש השנה ג, ח)

את דברי המשנה האיר הרב זקס בדברים הבאים: "המשנה ברורה. לא המטה חולל נסים וגם לא ידיו המורמות של משה. המטה והידיים נועדו רק להזכיר לבני ישראל לתלות את עיניהם בשמים ולזכור שה' איתם. ידיעה זו נסכה בהם ביטחון ועוז לְנַצֵּחַ.

"התורה מלמדת כאן שיעור יסוד במנהיגות. מנהיג צריך להעצים את הקבוצה. הוא איננו יכול לעשות את העבודה במקומה. המונהגים חייבים לעשות למען עצמם. אך בה בעת, המנהיג צריך להשרות על הקבוצה בטחון גמור בכך שהיא יכולה לעשות ולהצליח. המנהיג אחראי למצב רוחם של מונהגיו ולמורל שלהם. בשעת מלחמה אסור לו להסגיר שום סימן של חולשה, ספק או פחד. לא תמיד זה קל. ידיו של משה מתעייפות, נעשות 'כבדות'. לכל מנהיג יש רגעים של תשישות. ברגעים אלה המנהיג זקוק לתמיכה – משה נזקק לתמיכת ידיהם של אהרון וחור. אולם בסופו של יום, ידיו המורמות היו הסימן שבני ישראל נזקקו לו – הסימן לכך שאלוהים נתן להם כוח לגבור על האויב. והם אכן גברו עליו..."

להביט כלפי מעלה

דברי הרב זקס מקבלים משמעות רלוונטית ועמוקה דרך דמותו של יוסי. יוסי לא רק הניע תהליכים חינוכיים בסביבתו באופן מעשי אלא נסך בסביבתו השראה, שימש מודל. דמות שאליה היה אפשר לשאת את העיניים כדי ללמוד. בבחינת "מִמֶּנִּי תִרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ". וכך המשיך הרב זקס את דבריו:

"על המנהיג מוטל להפעיל את מונהגיו – אך גם לנסוך בהם השראה. את זאת עשה משה כאשר בעומדו על ראש הגבעה לנגד עיניהם של בני עמו הלוחמים, הרים את ידיו ואת מטהו אל השמים. בראותם זאת, ידעו שבכוחם לְנַצֵּחַ. 'לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי, אָמַר ה' צְבָאוֹת' בפי הנביא זכריה (ד, ו).

"ההיסטוריה היהודית היא סדרה מתמשכת של וריאציות על הנושא הזה. עם קטן המפנה את מבטו תמיד כלפי מעלה, גם לנוכח קשיים, הוא עם שינחל ניצחונות גדולים וישיג הישגים אדירים". ("שיג ושיח", הרב יונתן זקס, כרך א, עמ' 181–185)

תודה רבה רבה יוסי היקר, שהגבהת לכל עם ישראל את המבט כלפי מעלה. הניצחון שננחל על עמלק של ימינו, בע"ה, הוא גם הניצחון שלך.