כוחנו ביהדותנו

הקריאות לאחדות בעם נשמעות בימים אלה מכל כיוון, יחד עם הבקשה להשאיר את המחלוקות השונות לסיום המלחמה.

רבים מייחלים להניח לכל הוויכוחים והמריבות הפוליטיים והאידיאולוגים שבערו פה לפני שמחת תורה ומבקשים לשכוח מהם, לפחות לעת עתה.

השאיפה לאחדות היא משאלת לב מוצדקת והאחדות אכן נצרכת וחיונית בכדי לנצח במלחמה. הבעיה היא שהקריאה לאחדות מתעלמת מהעובדה שאי אפשר לייצר אחדות באופן מלאכותי. אחדות בעם ישראל הינה ברת קיום רק כשהיא תוצאה של תודעה משותפת ותחושות הזדהות, אחווה ושייכות.

כשאלה נעדרות - אין אפשרות לייצר אחדות. אחדות הינה פועל יוצא של שותפות במובנה העמוק, שותפות גורל, שותפות מרצון ובבחירה. השייכות לעם ישראל קיימת אמנם אצל כל יהודי אבל בשייכות הזאת גם צריך לבחור בכדי שהיא תשפיע על התודעה, על השאיפות ועל המעשים.

לצערנו, יש חלקים בעם ישראל שבמקום לבחור בשייכות הזאת הם בורחים ממנה ואף מנסים לעקור אותה מתוכם. היהדות טומנת בחובה ייעוד, אחריות וחיבור למה שמעבר למציאות החומרית ולכן יש הרואים בזה נטל כבד. אנשים אלה מתעבים את התזכורות שמספקים להם בני עמם המתעקשים על זהותם היהודית ומבקשים להעצים אותה. אנשים אלה, המבקשים לשלוט בזהותם ולעצב אותה כרצונם, נלחמים בכל מה שמאלץ אותם להיזכר בזהות היהודית שלהם שאותה לא ניתן לשנות.

לצערנו, עם אלה שבורחים מיהדותם במקום לבחור בה לא יכולה להיות אחדות, היות והם אינם מעוניינים בה. מכיוון שניתנה לאדם בחירה חופשית, אין דרך בה מישהו, זולת היהודי עצמו, שיכול להביאו לבחור בשייכות שממילא קיימת בו ולהפוך אותה למרכיב מרכזי בחייו.

אם נעצום עיניים ולא נבין שיש חלקים קטנים אבל חזקים ועקשניים בתוכנו שנלחמים בשייכותם אלינו, לא נוכל להתחיל תיקון. אסור לנו לייפות את המציאות אם ברצוננו לתקנה. החלקים בתוכנו שאינם רוצים לחלוק עימנו זהות ושייכות הם גם אלה שסחפו רבים וטובים לתמוך בהסכמי אוסלו, בגירוש מגוש קטיף – תהליכים שחלק מהמטרות שלהם היו להשיל את המטען היהודי מהחיים במדינת ישראל. אותו קומץ המתנכר ליהדותו מצליח לגרום לרבים בעם להאמין בתפיסות מוסר מעוותות. ההשפעה של דחיית השייכות היא הרסנית כיוון שהיא מעצבת תודעה מעוותת ומובילה לתהליכים אסוניים.

בכדי באמת לטפל בבעיה עלינו לפעול בדרך של 'סור מרע' ו'עשה טוב' ורק אז נוכל 'לבקש שלום ולרדפהו':
ה'סור מרע' הוא ההכרה בבעיה, יחד עם חשיפה והוקעה של פעולות המזיקות לעם ישראל. אסור לנו בשם האחדות להתעלם מנזקים שגורמים לנו אלה המבקשים למחוק כל תזכורת לזהות שממנה הם בורחים. מחובתנו לחשוף את הינדוס התודעה ואת הנזק שהוא מביא עימו, ולהסביר בכל מקום שידינו מגעת מדוע ההתנכרות והמלחמה בזהות היהודית טומנת בחובה אסון.

ה'עשה טוב' הוא ריבוי פעולות של חיזוק הזהות והשייכות לעם ישראל וליהדות בחינוך, בתקשורת, בחקיקה, בתרבות ועלינו לעשות זאת מבלי להתנצל או לחשוש. זו התשובה האמיתית והתרופה היחידה כנגד הרוחות הזרות שמנשבות בתוכנו, וכנגד המוסרנות והצביעות שהעולם נוקט כלפינו.

כולם מבקשים היום לדבר ערבית. אני טוענת שעלינו לדבר "יהודית". חיילי צבא ההגנה לישראל כבר מדברים ב'יהודית', ויוצאים לקרב כשהם מניפים גבוה את מסורת ישראל ואף נושאים אותה על גופם. חיזוק הנקודה היהודית, ביטויים כמו "אור לגויים", "עם הנצח", "הארץ המובטחת" ו"אלוקי ישראל" חייבים להיכנס לתודעה.

הגאווה בזהות היהודית והיחס החם כלפי מסורת ישראל אינם פריווילגיה, הם חובה עבור כל יהודי במדינת ישראל כי בהם טמון עוז רוחנו. רק ההשתייכות העמוקה לעם היהודי, ללא תנאי או ערעור, השתייכות שממלאת את החיים במשמעות, תוכל לכבות את האש הזרה ולהביא לתודעה שממנה יגזרו הפעולות שיגנו עלינו באמת - בבטחון, בדיפלומטיה, במדיניות.

הזהות שלנו מעניקה לנו כוחות מופלאים של אוצרות רוח. כנפי רוח. עלינו להסביר לעולם שיש לו את הזכות לבחור להיות בצד של המוסר האמיתי השייך לעם הנצח. רק כך נוכל באמת לנצח ולגרום גם לרבים מאחינו, שכעת בורחים מהזהות במקום לבחור בה, להצטרף להשבת הרוח ולהעצמתה.