לאכול, להתפלל

בשבוע שעבר כתבתי כאן על שיחה שניהלתי עם חברתי מיכל. היא שיתפה אותי בקושי שהיא מרגישה מאז תחילת המלחמה, תחושה של חוסר אונים, ביקורת ואשמה, שגורמת לה לאכול הרבה שטויות ולהשמין. היא דיברה איתי על הכישלון והאשמה התמידית שהיא חשה, וכפועל יוצא מכך - על חוסר הטעם שהיא מרגישה באוכל. ביקשתי ממנה לזהות את המבט הביקורתי שבו היא מסתכלת על עצמה, ולהסכים להודות שהתמונה מורכבת מצבעים נוספים פרט לשחור. כעבור כמה ימים השיחה בינינו נמשכה.

המפקחת מגיעה לאכול

"המשימה שנתת לי הייתה מאוד משמעותית בשבילי", חייכה מיכל לעברי. "באמת חוסר היכולת שלי להתמודד עם המלחמה ועם הפחדים שהיא מעוררת בי, יחד עם התגובה של הזלילות הליליות - הכניסו אותי ללחץ. המון אשמה, המון תחושות קשות שהתעוררו בי בעקבות חוסר ההצלחה, ובעיקר זיהיתי שאין לי מספיק רצון לזה. כאילו משהו בתוכי מתמרד, רוצה להקשיב לחדשות ולצפות באולפנים ימים שלמים, רוצה לאכול בלי הגבלות כל מה שאני רוצה, כי זה לפחות משהו שנעים לי לעשות. ולגבי הסוכרת? גם נגד זה התמרדתי. אין לי כוח לראות את כולם נהנים ואני צריכה להצטמצם כל כך. למשך תקופה - בסדר, אבל לכל החיים?"

הבנתי והזדהיתי עם הדברים. "אני חושבת ששני הדברים די קשורים. הצריכה המאסיבית של החדשות והזלילה – שניהם מאפשרים לך לברוח. החדשות הן בריחה מהפחדים כי הנה, תכף תשמעי משהו שיעודד אותך. למרות שבעצם את סופגת הכול, גם דברים הרבה פחות מעודדים. והזלילה מאפשרת לך לא להתמודד עם תחושת האשמה שלך, את פשוט מדחיקה אותה בעזרת משהו טעים. אבל באמת, אני חושבת שזה נובע דווקא מאחריות היתר שלך ומההרגשה שרק אם תעשי את הדבר הנכון את תהיי שווה".

"נכון, ממש כך".

"ואז כשאת באה לאכול את לא באה בתור מיכל, אלא בתור המפקחת של מיכל, זו שבודקת אם היא בסדר או לא. האוכל נהיה סוג של מבחן, וברור שכשאת אוכלת את מרגישה רגשות קשים כלפי עצמך. אז עכשיו נעשה צעד אחורה, תפסיקי להיות אחראית".

"מה?" מיכל קפצה. "נראה לי שלא הבנתי אותך. אם אני לא אהיה אחראית על מה שאני אוכלת, אז מי כן?"

"את יודעת, לבעלי קרה פעם משהו ממש מוזר ומצחיק, אבל אמיתי לגמרי. הוא לקח בחור צעיר טרמפ. בתחילת הנסיעה הבחור שאל אם הוא יכול לנהוג איתו, ומיד הוציא הגה פלסטיק מהתיק והחזיק אותו כל הנסיעה. בעלי בקושי התאפק לא לצחוק, הוא הבין שזה לא בחור רגיל. אבל אחר כך כשהוא סיפר לי על כך, הוא אמר לי: עם כל הצחוק שבעניין, גם אנחנו בדיוק כך. מישהו אחר מסיע אותנו ואנחנו מוציאים הגה מפלסטיק ומדמיינים שאנחנו הנהג. אם את יכולה להבין שהשידוכים, הפרנסה, הבריאות, ההצלחה – הכול מהשם, למה כאן את חושבת שאת השולטת?"

מיכל חייכה, מבינה לאן אני חותרת. "את בעצם מציעה שאחזיר את האחריות על האוכל שלי להשם?"

"כן, בדיוק. לפעמים אנחנו שוכחים את הדבר הפשוט הזה שנקרא תפילה, וגם אם לא שוכחים, לא הכי מאמינים בו. תפילה זה בסדר, אבל העיקר זה ההשתדלות הטבעית שלי, מה גם שאני לא מתייחסת אליה כהשתדלות אלא כדבר החשוב ביותר שחייב להצליח בכל מחיר".

"את צודקת", הנהנה מיכל. "באמת אני בעיקר עסוקה בלהיות בסדר בכוח או לכעוס על עצמי אם אני לא בסדר. זה הנושא היחיד שאני מתייחסת אליו".

לאכול וגם ליהנות

"אז עכשיו תנשמי, תרפי, ותחזרי למקום האמיתי שלך. את הניסיונות שולח לנו הקדוש ברוך הוא, גם במצב הנוכחי של עם ישראל וגם בתגובה שלך אליו, והוא גם ישלח לך כוחות למצוא מחדש את הרצונות הנכונים. אנחנו תמיד מתקדמים עם שתי רגליים, אחת עולה, אחת יורדת. זו דרך העולם. אין כזה דבר הצלחה תמידית. לפעמים מצליחים יותר ולפעמים קצת פחות, אבל העיקר שאת בדרך, והכי חשוב שתזכירי לעצמך את הרצון שלך. תכיני לך דף עם כל הסיבות הטובות והנכונות שבגללן את רוצה לאכול אוכל בריא. ומעבר לזה, תתפללי בפשטות. תתפללי שיהיה לך רצון לזה, שתצליחי להירגע ולאכול ממקום אחר. תורידי את רף האחריות הכבדה ותחזירי אותה אליו. ותחזרי לעשות השתדלות, תסתכלי רגע על המילה הזאת. השתדלות זה לעשות מה שאת יכולה!"

"ומה אם אני יכולה יותר ולא מתאמצת מספיק?" היא קפצה.

"נראה לך?" צחקתי. "את באמת לא מספיק מתאמצת??? אולי קצת יותר מדי מתאמצת אם בכלל. כובד הראש של האחריות עושה את הכול הרבה יותר קשה. לכן אני מציעה לך להתחיל ליהנות, להירגע, לשמוח, לקרוא משהו יפה במקום לראות חדשות כל היום, לדבר עם חברה, לטייל קצת – זה לא פחות חשוב לבריאות שלך! ובנוגע לאוכל, פשוט להתפלל אל השם ולסמוך עליו באמת. הוא נמצא איתך תמיד, שומע את כל מה שאת מבקשת ממנו, זה לא בכאילו, והוא ייתן לך כוחות אם רק תבקשי".

"וואו, את ממש נותנת לי כיוון אחר של מחשבה", אמרה מיכל. "באמת גם אם התפללתי זה היה די מתוך ייאוש. מעכשיו אנסה יותר להאמין שהתפילות שלי חשובות. ואיך נהנים באוכל?"

"קודם כול, לא נותנים ביקורת אין־סופית. דבר שני, אוכלים אוכל בריא שהוא גם טעים! זאת הדרך הפשוטה ביותר שהשם נתן לנו כדי לחייך בזמן האכילה. תיהני! תאכלי מה שאת אוהבת. יש המון אוכל בריא שהוא מפנק וטעים, תבחרי בו! תפנקי את עצמך, תכיני דברים שגורמים לך לחייך, והכוח יגיע גם הוא".

מרק אפונה וירקות עם קניידלך

אם אני רוצה להכין משהו קל, מהיר, מנחם ובריא – המרק הזה הוא האפשרות הראשונה. זו הזדמנות לחמם את הלב ואת ההתחלה של החורף עם מרק אפונה עשיר וטעים, שאני אוהבת להוסיף לו קניידלך. פשוט ארוחה בריאה, מושלמת ונהדרת בקערה אחת.

דרגת קושי:

קלה

זמן בישול:

שעה

4 מנות

בצל גדול קצוץ

2 כפות שמן

4 גזרים קלופים

שומר או קולרבי

בטטה קלופה

חבילת עלי סלק שטופה וקצוצה (לא חובה, אבל מוסיף מאוד!)

כוס אפונה יבשה

12-10 כוסות מים

כף אבקת מרק בטעם עוף

חצי כפית חווייג' למרק

חצי כפית פפריקה מתוקה

מלח ופלפל

לקניידלך:

2 כוסות קמח מצה

מלח ופלפל

רבע כוס שמן

2 כוסות מים רותחים

2 ביצים

מטגנים את הבצל בשמן בסיר בינוני על אש בינונית כמה דקות, עד להזהבה. מערבבים מדי פעם. חותכים את כל הירקות לקוביות ומוסיפים לסיר. מוסיפים את האפונה והמים. מביאים לרתיחה, מתבלים במלח ופלפל, אבקת מרק, חווייג' ופפריקה.

בינתיים מכינים את הקניידלך: מערבבים בקערה את קמח המצה, המלח והפלפל והשמן. מוסיפים את המים הרותחים ומערבבים בעזרת כף. מצננים שתיים־שלוש דקות, מוסיפים את הביצים ובוחשים היטב. יוצרים מהתערובת כדורים בקוטר 3 סנטימטרים, מוסיפים למרק בזמן הבישול ומבשלים כ־40 דקות.

לתגובות: [email protected]

***