לפני שבוע הלך לעולמו לעולמו אליהו הכהן, חתן פרס ישראל למפעל חיים לשנת תשע"ג (2013), חוקר הזמר העברי ולא רק, איש מלא ידע, צנוע ונעים הליכות שחלק ברצון את ידיעותיו עם כל מי שביקש.

רבות נכתב ועוד ייכתב על האיש החד פעמי הזה, שהזמר העברי והסיפור הציוני היו משולבים בעורקיו. לכמה טעימות מהיידע העצום הזה זכינו בתוכניות טלויזיה ("על הדשא" וסדרת "שרתי לך ארצי"), תכניות רדיו ומאמרים בפורומים שונים. משום מה לא הוציא מעולם ספר, אני תקווה שעכשיו אחרי לכתו יקובצו מאמריו לספר.

ידידו, הפרופ' דוד אסף ההיסטוריון ובעל הבלוג עונ"ש('עונג שבת') שהיה בית למאמריו של אליהו הכהן בשנים האחרונות, אמר על קברו: "ניצחו אראלים את המצוקים. הלא תדעו כי שר וגדול נפל היום בישראל."

בהלווייתו הצנועה לקחו חלק אנשי רוח, סופרים וחוקרים, שדרני רדיו, אנשי מיזם "זמרשת" וגם אוהבי הזמר העברי כמו איריס גרינברג, שתיעדה את המלווים השרים לסיום את השיר שאליהו הכהן הכי אהב: מילותיה של חנה סנש ללחנו של דוד זהבי – הליכה לקיסריה.

אֵלִי, אֵלִי

שֶׁלֹּא יִגָּמֵר לְעוֹלָם

הַחוֹל וְהַיָּם

רִשְׁרוּשׁ שֶׁל הַמַּיִם

בְּרַק הַשָּׁמַיִם

תְּפִלַּת הָאָדָם

את השורות הענוגות הללו כתבה חנה סנש, לוחמת וצנחנית, שהוצאה להורג בהונגריה בתקופת מלחמת העולם השניה, ב-1944, כשצנחה באירופה בניסיון להציל יהודים בשואה, והפכה לסמל של אידאליזם והקרבה עצמית. בכך מיצבה את עצמה בשרשרת הגיבורות בהיסטוריה היהודית לדורותיה.

הנה סיפורה בקצרה: אניקו סנש נולדה בבודפשט שבהונגריה למשפחה מתבוללת, אך גילויי האנטישמיות בבודפשט הביאו אותה להכרה עצמאית משלה וכשהייתה בת 17 כתבה ביומנה: "אינני יודעת אם סיפרתי כבר שהנני ציונית... הכרה ברורה לי שזהו הפתרון היחיד של הבעיה היהודית ושהמפעל הנהדר בארץ ישראל אינו עורבא פרח. אני יודעת שקשה יהיה, אבל הכל כדאי". היא אכן הצטרפה לתנועת נוער ציונית, במסגרתה עלתה לארץ בשנת 1939 ושינתה את שמה לחנה.

לאחר שלמדה שנתיים בביה"ס החקלאי בנהלל, הצטרפה לקיבוץ שדות ים. בשנת 1943 התגייסה חנה סנש לצבא הבריטי ומתוך דאגה ליהודים שנשארו בהונגריה תחת השלטון הנאצי, כולל משפחתה, היא עברה קורס צניחה והתנדבה להצטרף לקבוצת צנחנים שמשימתם הייתה לצנוח על אדמת אירופה ולסייע לפרטיזנים היהודים להציל יהודים הנצורים תחת הכיבוש הנאצי. במרץ 1944 צנחה חנה סנש עם חבריה ביוגוסלביה, קרוב לגבול עם הונגריה, במטרה להצטרף לפרטיזנים בהונגריה. ביוני 1944 חצתה חנה את הגבול להונגריה ונתפסה ע"י חיילים הונגריים, נלקחה בשבי ונכלאה בכלא בבודפשט. היא הועמדה לדין באשמת ריגול בגידה במולדת (כזכור היא נולדה בהונגריה). חרף העינויים שעונתה היא סירבה לשתף פעולה עם חוקריה. שופטיה גזרו עליה עונש מוות והיא הוצאה להורג ביריה.

לאחר מותה מצאו חבריה לקיבוץ מחברת ובה שורות השיר "הליכה לקיסריה". המלחין דוד זהבי הלחין ועד מהרה שרו אותו כולם בארץ הקטנה. עם השנים הפך לסוג של המנון במדינת ישראל, שקמה בשנת 1948 ואחת ממטרותיה להגן על כל יהודי באשר הוא מפרעות ועינויים שהיו מנת חלקנו משך 2000 שנות גלות.

מסתבר שלא ידענו את אשר לפנינו: חלפו 80 שנה ומדינת ישראל קמה בשמחת תורה, 7 באוקטובר 2023, לאסון הנורא בתולדות הציונות בארץ ישראל: אלפי מחבלי החמאס הפתיעו את תושבי הדרום במתקפה רצחנית שכמותה לא ידעה המדינה מעודה. שרפו את שדותינו, בזזו את בתינו, ומאות נרצחו ונטבחו באכזריות קשה. 240 קשישים, גברים, נשים ילדים ותינוקות לקחו אנשי החמאס לשבי בעזה ומאז לא נודע גורלם.

ממש כמו הנאצים שלקחו יהודים בשבי כשלא היתה לנו מדינה, כך, במדינתנו החופשית לקחו אנשי החמאס בשבי את אחינו וגורלם לא נודע....

הזמרת והיוצרת אסתר שמיר מספרת: "הופעתי באחת מקבלות השבת לכבוד החטופים. רציתי לשיר תפילה שתאחד אותנו בקונטקסט ישראלי ונזכרתי בשיר הנפלא הזה ''הליכה לקיסריה''. כתבתי את המילים בידיעה שכשאנשים ישירו אותו הם יתחברו לכל מה שהשיר המקורי אומר. אסון עם תקווה, תפילה של ביחד, רצון לראות את האור מגיח לחשיכה הזו. ככה הוא נכתב. תפילה ישראלית חילונית.

"אלי, אלי

ישובו בנים לגבולם

כל ילדינו

כל אמהותינו

כל תינוקותינו

ישובו כולם

כל מי שנלקח

כל מי שנחטף

ישובו הביתה

ישובו עכשיו"

מי ייתן וכל 240 הקשישים, הגברים, הנשים הילדים והתינוקות ישובו הביתה במהרה בריאים ושלמים.. אמן כן יהי רצון!