לא נעים לדבר על כסף במלחמה. אנחנו מעדיפים לשכוח, לדחות את הדיון בזה ליום שאחרי שנסיים לקבור את מתינו. אלא שהדחיינות הזאת היא הרגל רע. היא הייתה נסבלת בכרוניקת הסבבים שלפני שמחת תורה, אבל את המלחמה הזאת, שכמותה לא חווינו שנות דור, צריך לנהל בעיניים פקוחות בכל היבטיה. צריך לגבש מושג בתשובה לשאלה איך אנחנו רואים את היום שאחרי, וכלכלה היא חלק מהתמונה הכוללת.
במבט שטחי, המצב רע עד כדי ייאוש: היחלשות השקל הולמת בתודעתנו מדי פעם כמו מיגרנה בהתהוות, והודעת סוכנות הדירוג S&P על אופק שלילי לדירוג היא מהלומה שקשה להתעלם ממנה. נוסיף לכך את העלות הישירה של המלחמה, את מאות אלפי הלוחמים שנפקדים ממקומות עבודתם ולכן לא תורמים כעת לתוצר, את הירידה הכללית בהיקף הפעילות המשקית ואת הדפסת הכסף על ידי הממשלה לשם הענקת פיצויים נדיבים למאות אלפי הנפגעים – ובהחלט ניתן לצפות לעתיד קודר ולאינפלציה דוהרת החל בשש ורבע אחרי המלחמה.
אבל זה לא חייב להיות ככה. למעשה, ההיסטוריה מלמדת שישנה הסתברות גבוהה שזה ייגמר אחרת: מאז שמלחמת העולם השנייה הוציאה את כלכלת ארצות הברית מהשפל הגדול, יש קונצנזוס בקרב היסטוריונים כלכליים שמלחמות - רעות ככל שיהיו בכל היבט אחר של החיים - יכולות להשפיע לטובה על הכלכלה.
איך זה קורה? זה מתחיל בתובנה השקרית שכתבתי לפני שתי פסקות, שחיילי המילואים לא תורמים לתוצר. ביטחון הוא חלק מהכלכלה. השקעה בביטחון תורמת לתוצר. האקלים הביטחוני ששרר בישראל ערב טבח שמחת תורה גבה מאיתנו מחיר כלכלי: משקיעים ותיירים, אם יש להם ברירה, בדרך כלל יעדיפו להשקיע את כספם או לבלות את חופשתם במקום שבו לא משוגרות רקטות למרכזי הערים. העובדה שבישראל שלפני המלחמה היו בכלל השקעות זרות ותיירות נכנסת, מלמדת שישראל הצליחה לייצר ערך בתחומים האלה, שגבר על הרתיעה מהסיכון הבטחוני.
בשבוע הראשון של המלחמה אמר שר האוצר סמוטריץ' כי מבחינתו, אם הוא יידרש לאשר בעתיד תקציב למיגון עוטף עזה – המלחמה נכשלה. האמירה הזאת מגלמת תובנה כלכלית עמוקה: לחימת חיילינו בעזה הכבושה היא גם השקעה כלכלית בביטחונה של מדינת ישראל. אם המלחמה הזאת תסתיים כשהאיום הביטחוני הנשקף מרצועת עזה ומחיזבאללה מוגר - כל המיליארדים שמושקעים כעת במלחמה, הפיצויים, הירידה במחזור העסקי והתוצר - מנקודת מבט כלכלית הכול יהיה כדאי, משום ששיפור המצב הביטחוני יביא בהכרח לשיקום מהיר של הכלכלה ולהבאתה למצב טוב יותר מזה שהיה ערב המלחמה.
לעומת זאת, אם בתום המלחמה נמצא את עצמנו במצב ביטחוני דומה לזה ששרר ערב המלחמה – מצב הכלכלה יורע. לא רק בגלל העלויות הישירות של המלחמה, אלא גם בגלל אובדן האמון של גורמים בכלכלה העולמית, ובעצם גם של ישראלים רבים, ביכולתה של ישראל להגן על גבולותיה.
מנקודת מבט כלכלית, ניצחון נמדד בתודעה: כל מי שמקבל החלטה אם לקרב או להרחיק את כספו מישראל, משלב בשיקוליו הנחה תודעתית בדבר השפעת המצב הביטחוני על השקעתו. ניתן להניח שזו הסיבה שבגללה החליט אהוד אולמרט, בסוף מלחמת לבנון השנייה, לשלוח כוחות לעומק לבנון למבצע כושל שנועד ליצור "תמונת ניצחון" בדקה התשעים, ובפועל עלה לנו בחייהם של חמישה לוחמים.
מי שהחליט לצאת למבצע ההוא, שכח אמירה ישנה שטבע אברהם לינקולן: "אפשר לשטות בכל האנשים חלק מהזמן, ובחלק מהאנשים אפשר לשטות כל הזמן. אבל אי אפשר לשטות בכולם כל הזמן". כדי שניצחון במלחמה יצרוב את האפקט התודעתי הרצוי, בכלכלה ובכלל, הוא צריך להתבסס על מציאות אובייקטיבית ובלתי ניתנת לערעור. המנצח, המפסיד והמשקיפים מבחוץ חייבים לדעת, בלי שום צורך בהסבר, מי המנצח ומי המפסיד.
אם ישראל תצליח לקטוף ניצחון מובהק שכזה – הכלכלה תסתדר מאליה. אם ניכשל בכך – ייתכן שהכלכלה תהיה הקטנה שבדאגותינו.
הכותב הוא מנהל החדשות ברדיו גלי ישראל
***