מאה ארבעים קילומטר לשעה, זו מהירות תעופת הנשר. לסגן אלוף סלמן חבקה, מג"ד שריון 53 בחטיבת ברק, זה לא הספיק. בשמחת תורה בשעה שבע בבוקר הוא יצא מביתו בכפר יאנוח שבגליל המערבי, שנים עשר קילומטר מגבול לבנון, לבסיס צאלים בדרום. מדינת ישראל בסכנה, חיילים ואזרחים נהרגים, והוא חדור מטרה להגיע כמה שיותר מהר אל הטנקים, ולצאת להגנת המדינה.
מנשרים קלו: המד הראה מאתיים קילומטר לשעה. בינתיים הורה להקפיץ את כל הגדוד, מי שבבית, ומי שיכול לצאת מהקו המבצעי של הגדוד בחבל לכיש. החיילים מקבלים טלפונים, והדהירה לצאלים סוחפת את כל הגדוד. מהישיבות, מבתי הכנסת ומהחופשה הביתית, כולם יוצאים אחרי המג"ד. את הבן שלי, שאת חופשת החג עושה בישיבה שלו – מרכז הרב, ההודעה תופסת בשבע וחצי בבוקר. שישה טנקים ראשונים יוצאים עם המג"ד, ומתחילים בנסיעה על הזחלים אל המלחמה. בשעות הצהריים יגיעו הטנקים הראשונים ויצטרפו ללחימה העזה.
מאריות גברו: אריות תוקפים בדרך כלל בקבוצה. הרצון הגדול ביותר של מג"ד הוא שכל הגדוד יהיה צמוד אליו ויפעל תחת הוראותיו הישירות. אבל סלמן מבין מיד שהפעם צריך לפעול אחרת. להגיע עם טנקים לכמה שיותר ישובים ולהכריע את הלחימה בהם. הוא מפזר את הגדוד ושולח שני טנקים לכל יישוב. הוא בעצמו הולך למרכז הקרב, לקיבוץ בארי. הטנקים בתוך היישובים סייעו להפוך את תמונת הקרב, ואפשרו לכוחות לחסל מחבלים רבים ולחלץ את התושבים. טנקים נוספים של הגדוד מגיעים מצאלים, ושוב אחד נשלח לשדרות. האחרים ליישובים בצפון הרצועה. הגדוד פרוס מבארי ועד חוף הים בזיקים, נלחם ומשמיד. אחרי יומיים של לחימה, כשהשטח ריק ממחבלים. הגיע הזמן לאסוף את הגדוד, להתארגן ולהתכונן לכיבוש עזה. כאן מתגלה סלמן גם בחום האנושי שלו. הוא חושב גם על ההורים, ועם משפחתו הוא מארגן מפגש של לוחמים ובני משפחותיהם בדרום. במהלך המפגש הוא עובר משפחה משפחה, לוחץ ידיים ומעודד, פותח את הלב, ובעיקר מקרין ביטחון בחייליו, במקצועיות של הגדוד ובנחישותו.
שבת פרשת לך לך, הגדוד נכנס ללחימה עם חטיבת גולני. פקודת המבצע, כמו תמיד אצל סלמן, מלאה בחוסן, חוזק, וגם פסוקים ורעיונות מהיהדות. אנחנו רגילים. הבן שלנו סיפר כמה פעמים שהמג"ד הדרוזי של הגדוד יודע יהדות יותר מרוב חייליו. במהלך השבוע גדוד 13 של גולני נקלע למארב, ב"ה אף אחד לא נהרג, אך הכלים נפגעו, וצריך לחלץ אותם. סלמן יוצא בראש כוח של טנקים והנדסה כדי לסייע, ונהרג בקרב. הכוחות חולצו, הגדוד שכה אהב וטיפח התארגן וחזר ללחימה מקצועית, כשאפילו לספוד למג"ד האהוב הם לא יכולים, אבל יודעים שזה מה שהיה מצפה מהם לעשות.
במקומם של הבנים יצאנו אנחנו לצפון לנחם. הכפר יאנוח צופה על הנוף הנפלא של הגליל המערבי. ובכפר עצמו, עוצמה ונחישות. כל המשפחה הגדולה וכל הכפר מקבלים את פני המנחמים, מכוונים אותך לחניה, מראים לך את מי לנחם, וכולם עם שני מסרים: אחדות וניצחון. לסלמן יש אח נכה עקב מחלה בילדות, ואנו מתוודעים לעוד צד באישיותו של סלמן, הדאגה והמסירות לכל אדם, והקשר החם למשפחתו. אשתו, מעבר להיותה בעלת תואר שני, מתנדבת ב'כנפיים של קרמבו'. המשפחה כולה שותפה לתקומתה של מדינת ישראל.
בצבאו של דוד המלך היו גם גיבורים מעמים אחרים שכרתו ברית אחים עם ישראל. זכינו בדורות האלו לצמיחת קרן דוד המלך, ובצמיחה הזאת יש מקום של ברית וכבוד, לאחינו בני העדה הדרוזית שלוחמים איתנו כתף אל כתף לתקומתה של המדינה. סגן אלוף סלמן חבקה הי"ד הוא אחד ממובילי הגאולה הזאת.
הכותב הוא ראש הישיבה התיכונית 'אור עתניאל', רב סרן במילואים
***