היוצרת והזמרת דיקלה משתפת פעולה עם מקהלת ילדי בתי הספר היסודיים באריאל ולהקת צעירי אריאל בשיר מיוחד שהלחינה למען השבת החטופים.
השיר, שיוצא כחלק כחלק ממיזם של עיריית אריאל והמרכז הקהילתי גוונים, נולד במטרה להעלות את המודעות הארצית והעולמית להשבת החטופים והנעדרים לביתם, ולכן הוא נכתב ומושר בשפה האנגלית כדי להגדיל את החשיפה הבינלאומית, למציאות הקשה שנכפתה עלינו בעקבות האסון של ה-7 באוקטובר. להעביר באמצעות מוזיקה את התחושות והחוויות שעוברות על אזרחי מדינת ישראל, תוך דגש כי מדינת ישראל כולה על כל אזרחיה מאוחדת ונחושה שלא להפסיק עד שהחטופים והנעדרים יחזרו הביתה בשלום.
"כולם מדברים על ה-7 באוקטובר, מבחינתי יש גם את ה- 8 וגם את ה- 9 וה- 10 לאוקטובר ולמעשה עד עצם היום הזה", אומרת דיקלה, "החל מאותו היום ארור, כל עוד החטופים אינם חוזרים לביתם אנחנו כל יום חיים מחדש את אותו היום השחור".
"כשאני מעזה, מבעד לפחדיי, לחשוב על אותו התינוק בן התשעה חודשים כשהוא מסתכל במבטו התמים במי שאוחז בו בשבי (אמן ויש כזה) אני נטרפת מתמימות ליבו וממבט עיניו, שמחפשות מישהו שיחזיר אליו חיוך כשהוא מחייך אליו".
"אני לא צריכה להסביר לעולם שאסור לעשות מעשים שכאלו. אני לא שרה כדי להזכיר לעולם ולאנושות כולה או לשכנע מדוע פשעים שכאלו כנגד האנושות אסורים, אלא כדי לשתף את העולם בכאב ובאימה האינסופיים, ולהדגיש את הזיכרון, הכמיהה, הפחד, הגעגוע והחשש על הילדים והילדות שלנו - שאסור שישכח לרגע".
"בנוסף לכך אני כאן לתבוע את עלבונם של החטופים ואת עלבונה של התמימות ועלבונה של השכינה. זה המעט שיכולתי לעשות במצב חסר אונים שכזה".
במקור השיר נכתב על ידי הגברת דינה שליט, אז מנכ"לית קרן אריאל לפיתוח, עם הסרת "מסך הברזל" שאיפשר את עלייתם של יהודי בית המועצות לשעבר לישראל לפני כ- 30 שנה.
עם פרוץ מלחמת 'חרבות ברזל', חברי להקת צעירי אריאל לקחו את הטקסט המקורי והתאימו את השיר המרגש והנוגע למציאות הנוכחית על מנת שיהיה רלוונטי מתמיד.