חרבות ברזל - ההשלכות האזרחיות: על רקע המלחמה קבלנים רבים מתקשים להעסיק ערבים ישראליים מחשש שתושבי השכונות יתקוממו נגדם.
כתוצאה מכך, הם מתקשים לחזור לעבודה. גם רשתות המזון והשיווק שהעסיקו ערבים, הפסיקו כליל להעסיק ערבים.
בימים אלה חזרתם של פועלי הבניה הערביים הישראליים נעשית באופן מדוד מאד בתוככי הערים החרדיות, כשהשכנים ממשיכים להתנגד להימצאותם של הפועלים בסמוך אליהם.
התופעה יצרה פולמוס הלכתי - האם אכן לשכנים זכות לדרוש את מניעת העסקת הערבים הישראליים.
הפוסק החרדי וחבר מועצת גדולי התורה של דגל התורה, הרב יצחק זילברשטיין, התייחס לסוגיה הטעונה והציע כמה פתרונות.
בפתח דבריו הוא הצדיק את פחד השכנים וקרא לתעדף עובדים יהודיים. "נראה שמצווה גדולה מעתה שכל מי שיכול להעסיק יהודי יעסיק יהודים, ותושבי העיר יקנו רק אצל בעלי חנויות שמעסיקים יהודים, גם אם זה עולה קצת יותר שם.
"לא רק בגלל המצוה של ׳וחי אחיך עמך׳, או של ׳וכי תקנה מאת עמיתך׳, אלא גם מפני שבזה שימנעו מלקנות שם, זה ימנע מעוד ערבים להיכנס לישוב שלו, ומי יודע כמה יהודים ינצלו בזכות זה בעתיד".
במקרים בהם עבודת הפועלים הערביים מחויבת המציאות, הציע הרב להציב שמירה להרגעת ביטחון השכנים.
"לגבי מקומות בניה שאין אפשרות להעסיק יהודים כי אינם רוצים לעבוד, הבונה צריך לשכור מאבטח חמוש, שישמור עליהם כל הזמן שהם נמצאים שם, ולאחר מכן המאבטח ילווה אותם עד מחוץ לעיר, ואז מסתבר שזה ירגיע את השכנים, וכנראה יסכימו להמשך הבניה".
בקו 'שיח יצחק' מתורתו של הרב, הובהר כי הוא נשאל על כך שלכאורה עצם הבאת מאבטח צמוד עם נשק ליד אותם פועלים ערבים, עלולה להתגרות בהם ולעורר את כעסם וחמתם על שכביכול חושדים בהם, אך הרב השיב כי אין לנו לחשוש לזה, מכיון ואין ברירה אחרת, שהרי החשש מהעסקת פועלים ערבים ללא מאבטח הוא חשש גדול יותר ומוחשי יותר ומוגדר כסכנה לפנינו בכל רגע נתון, ואם כן זו ההשתדלות המחויבת על פי ההלכה לעשות, וכמובן שיש לשאת תפילה כי הדבר יעבור בשלום, ללא תקלות ואירועים חריגים.