דיברו הרבה בימים האחרונים על יוסי הרשקוביץ ז"ל, איזה אדם מוכשר, איש ספר וחינוך, מנגן בכינור כדי לשמח ילדים וחולים.
אני רוצה לספר שני סיפורים ששמעתי בשבעה - שמספרים הכל.
אמא של יוסי סיפרה לי שהוא ממש נהיה חולה בשנה האחרונה מהקיטוב והפילוג בעם. פיזית חולה. הדבר שהיה הכי חשוב לו זה אחדות עם ישראל, לעצור את הפילוג והקיטוב ולהימנע מלשון הרע. אז בואו בשביל יוסי ננסה לכבד אחד את השני. גם כשקוראים ציוץ מעצבן של מישהו - להתאפק.
יוסי היה עם החבר הכי טוב שלו אלישע מדן במילואים (הוא נפצע קשה אבל מתאושש ונתפלל כולם לשלומו) ועם משה לייטר ז"ל שהוא סמך עליו בעיניים עצומות. הם היו מהראשונים שנכנסו לעזה. ויחד הם עברו שבועיים מבית לבית, טיהרו את הבתים ובכל בית שהם היו בו תקעו דגל ישראל. הם ידעו שננצח. הם האמינו בעם ישראל, בצבא ההגנה לישראל ובאחדות ישראל.
שנהיה ראויים להם.
יהיה זכרם ברוך.