"הלא אם תיטיב שאת" – מה בין קין לעשיו? ומה עושים כשהחיים לא הוגנים?

אחד הפערים הגדולים שחווים לומדי התורה בין הפשט לבין הדרש הוא בהערכת דמותו של עשיו.

מפשט הפסוקים אפשר לומר שגם יעקב וגם עשיו הם אנשים עם חוזקות וחולשות, נאבקים על דברים חשובים בחיים ומתמודדים זה עם זה. לצד העובדה שאנחנו דווקא צאצאיו של יעקב, מדוע דורות ישראל ראו בעשיו תמצית של רוע?

אמנם, תמיד חשבתי שחז"ל דנים את עשיו על שם סופו - על שם האופן שבו הנביאים דנים את עשיו לאורך הדורות. ממלכת אדום פגעה בעם ישראל שוב ושוב, ניצלה את חולשותיהם והצטרפה לאויביהם הקמים עליהם. אפשר לומר שחז"ל מזהים את הזרעים הללו באישיותו של עשיו עוד קודם.

אבל אפשר גם לומר שחז"ל דנים את עשיו על שם סופו - על שם האופן שבו הוא הגיב לגניבת הברכות. היה ניתן להניח שהברכות היו צריכות להגיע ליעקב, לאחר שכבר קנה את הבכורה, וממילא עצם התרעומת של עשיו לא היתה מוצדקת. אך גם ללא ההנחה הזאת, אפשר להציע שחז"ל מזהים שני סוגי תגובות שאנשים נוקטים בהם כאשר דברים לא הולכים כמו שהם רוצים.

כמו קין, שהרגיש אכזבה כשמנחתו לא התקבלה, ובחר להרוג את אחיו, גם עשיו בוחר להרוג את יעקב בעקבות הברכות שיעקב קיבל. אינני סבורה שעשיו רק מאמין שצריך להעניש את יעקב על רמאותו. אלא יש כאן הבנה שזו התגובה האוטומטית של עשיו לאכזבות שלו בחיים. כשיצחק אמר "גם ברוך יהיה" הוא חתם על הברכות הללו שנתן ליעקב, ומבחינת עשיו הברירה היחידה שנותרה לו היתה להרוג את 'בעל הברכות הלזה'.

אם נחזור לסיפור קין, כשם שה' אמר לקין "אם תיטיב שאת" ונתן לו את הבחירה כיצד להתמודד עם האכזבות שלו, כך גם לעשיו היתה הבחירה כיצד להתמודד עם חוסר ההוגנות של העולם (בעיניו). במקום לשפר את מעשיהם, שניהם מפנים את הכוחות שלהם ואת הזעם שלהם כלפי חוץ ומנסים לפתור בעיה אחת באמצעות רצח.

סיפורי בראשית מלאים באנשים שעשו להם עוול, או לכל הפחות חשים כך בתודעתם הסובייקטיבית. קין ועשיו הם שניים מתוך אלו, אבל הם לא היחידים.

קשה לומר שהחיים של אברהם היו "הוגנים". מלכים זרים לקחו את אשתו, ההבטחות הא-להיות בוששו לבוא, והוא אף נדרש להסכים לעקוד את בנו. גם יצחק התמודד שוב ושוב עם אנשים שלקחו לו את בארות המים וגזלו את ההשקעה שהשקיע. אם יש אדם אחד שאפשר לומר שפגעו בו בצורה לא הוגנת שוב ושוב זה יוסף.

ובכל זאת, כל האנשים הללו, לצד הידיעה מתי נכון לעמוד על שלהם, לא הפכו לרוצחים (פוטנציאלים). אמנם גם אחיי יוסף נגררו למקום כזה ונראה שבשל כך חשוב לתורה להציג את החרטה שלהם על כך. אך אצל עשיו לא נראית חרטה כזאת. גם אם כשראה את אחיו לאחר שנים רבות התנהג איתו בצורה סבירה, איננו יודעים מה היו כוונותיו לכתחילה, ובוודאי שלאורך הדורות, אנשי אדום בחרו שוב ושוב להילחם בריב לא להם.

התורה לא מבטיחה לנו חיים קלים, וגם אף פעם לא קבעה שהחיים הוגנים, ועם זאת, היא באה אלינו בציפיה תמיד להיטיב, לעשות את הדבר הנכון ולא להפוך לרוצחים זועמים כתגובה לאכזבה. התורה לא מספקת מידע למה קורים דברים רעים בעולם, אלא מצפה מאיתנו להתמודד עם הדברים הללו באורך רוח, ובבחירת הטוב (תוך כדי לחימה עיקשת ברע כשצריך).

הכותבת היא ראש החוג לתושב"ע במכללת אפרתה, מרצה במת"ן ובמדרשה בבר אילן