(יב) וַיִּזְרַ֤ע יִצְחָק֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיִּמְצָ֛א בַּשָּׁנָ֥ה הַהִ֖וא מֵאָ֣ה שְׁעָרִ֑ים וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ יְקֹוָֽק:
בדומה ליצחק גם אנו בני בניו הגענו תוך תקופה קצרה להישגים אדירים ובלתי נתפסים. במאה שנים הגענו ל100 שערים ואף יותר, איך הצליחה האומה הדוויה הסחופה, והמטולטלת להגיע להישגים ענקיים, תוך זמן כה קצר 'בשנה ההיא'? ליצחק התשובה כה פשוטה ויברכהו ה'.
(יג) וַיִּגְדַּ֖ל הָאִ֑ישׁ וַיֵּ֤לֶךְ הָלוֹךְ֙ וְגָדֵ֔ל עַ֥ד כִּֽי־גָדַ֖ל מְאֹֽד:
לאומה של יצחק יש יכולות כלכלית ביטחונית צבאיות ומדינית בלתי נתפסות, אנחנו חברים במועדון הגרעין (עפ"י פרסומים זרים) ונחשבים למעצמה אזורית בכל קנה מידה.
(יד) וַֽיְהִי־ל֤וֹ מִקְנֵה־צֹאן֙ וּמִקְנֵ֣ה בָקָ֔ר וַעֲבֻדָּ֖ה רַבָּ֑ה וַיְקַנְא֥וּ אֹת֖וֹ פְּלִשְׁתִּֽים:
והנה מגיעים הפלישתים המקנאים, השכנים הפלסטינים הבכיינים והממורמרים; 'זו ארצנו ואתם גנבים' טוענים, עד שבאתם היה כאן מושלם והנה מרגע שהגעתם הפכתם הכל למדבר שממה , אנו רוצים לרצוח את כולכם ולחזור ל"גן העדן" שבו גרנו עוד לפני שהגעתם לפה בהמוניכם.
(טו) וְכָל־הַבְּאֵרֹ֗ת אֲשֶׁ֤ר חָֽפְרוּ֙ עַבְדֵ֣י אָבִ֔יו בִּימֵ֖י אַבְרָהָ֣ם אָבִ֑יו סִתְּמ֣וּם פְּלִשְׁתִּ֔ים וַיְמַלְא֖וּם עָפָֽר:
כל חלקה טובה, כל באר מים חיים שהוקמה כאן במאמץ אדיר במאה שנות הציונות שחלפו להם ביעף, את כל זה מבקשים הפלשיתים/פלסטינים להשמיד ולבזוז, לסתום לחלל לאנוס ולמלא עפר.
(טז) וַיֹּ֥אמֶר אֲבִימֶ֖לֶךְ אֶל־יִצְחָ֑ק לֵ֚ךְ מֵֽעִמָּ֔נוּ כִּֽי־עָצַֽמְתָּ־מִמֶּ֖נּוּ מְאֹֽד:
לכו מכאן, נזרוק אתכם לים או שנשחט אתכם בקיבוצים במושבים בבסיסים, העיקר שתסתלקו מכאן.
(יז) וַיֵּ֥לֶךְ מִשָּׁ֖ם יִצְחָ֑ק וַיִּ֥חַן בְּנַֽחַל־גְּרָ֖ר וַיֵּ֥שֶׁב שָֽׁם:
לאחר שכבר התיישב ברצועת עזה ובנה ישובים נהדרים, יצחק מגורש משם בבושת פנים ומסתפק במגורים בעוטף, אולי שם יניחו לו לנפשו להקים מחדש את החיים בגבולות שוודאי שייכים לו עפ"י קוי 67'.
(יח) וַיָּ֨שָׁב יִצְחָ֜ק וַיַּחְפֹּ֣ר׀ אֶת־בְּאֵרֹ֣ת הַמַּ֗יִם אֲשֶׁ֤ר חָֽפְרוּ֙ בִּימֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יו וַיְסַתְּמ֣וּם פְּלִשְׁתִּ֔ים אַחֲרֵ֖י מ֣וֹת אַבְרָהָ֑ם וַיִּקְרָ֤א לָהֶן֙ שֵׁמ֔וֹת כַּשֵּׁמֹ֕ת אֲשֶׁר־קָרָ֥א לָהֶ֖ן אָבִֽיו: (יט) וַיַּחְפְּר֥וּ עַבְדֵֽי־יִצְחָ֖ק בַּנָּ֑חַל וַיִּ֨מְצְאוּ־שָׁ֔ם בְּאֵ֖ר מַ֥יִם חַיִּֽים:
יצחק לא מתעצל הוא עומל קשה ומקים את הבארות, מפריח את בארי, בונה שכונות חדשות בנחל עוז, בנים ממשיכים בנתיב העשרה, לאחר שכמעט וסתמו לגמרי את הבאר של כרם שלום, הנה היא פורחת שוב עם צחוק של ילדים במדשאות.
(כ) וַיָּרִ֜יבוּ רֹעֵ֣י גְרָ֗ר עִם־רֹעֵ֥י יִצְחָ֛ק לֵאמֹ֖ר לָ֣נוּ הַמָּ֑יִם וַיִּקְרָ֤א שֵֽׁם־הַבְּאֵר֙ עֵ֔שֶׂק כִּ֥י הִֽתְעַשְּׂק֖וּ עִמּֽוֹ:
פלשיתים/פלסטין לא מסוגלים לראות את הצלחתו, תוך זמן קצר מתחילה תרבות 'הסבבים', משוגרות רקטות קטלניות ובלוני נפץ מתעופפים. מתעסקים איתו, ויצחק מפשיל שרוולים יוצא לעופרת יצוקה. כשה לא עוזר וההצקות לא פוסקות יצחק יצא לעוד ועוד סבבים צוק איתן, מגן וחץ ועוד ועוד, ובכל סבב מספרים לו עבדיו שהפלישתים מורתעים, הם מפחדים להילחם בו חזיתית.
(כא) וַֽיַּחְפְּרוּ֙ בְּאֵ֣ר אַחֶ֔רֶת וַיָּרִ֖יבוּ גַּם־עָלֶ֑יהָ וַיִּקְרָ֥א שְׁמָ֖הּ שִׂטְנָֽה:
הפלישתים מבינים שהם צריכים ללכת על זה בגדול, לאחר כמה שנות התחמשות ותמיכה ממקורות חוץ. הם מתכננים ארוע שיצחק לא ישכח לעולם. והוא יושב לו שאנן נסמך על הקונספציה אותה מכרו לו עבדיו- 'האויב מורתע הוא לעולם לא יעז'. הוא לא מדמיין איזו שיטנה עומדת להתרגש עליו. ואז זה מגיע, במהירות ובכאב בלתי נתפס יצחק קולט שזה לא עוד סבב אלא מלחמה כוללת- שיטנה שהשטן בעצמו עוד לא ברא, אכזריות מזוויעה שאפילו מעשה שטן אי אפשר לומר עליה.
גם בתוך ביתו של יצחק ישנו מאבק, מאבק בין אחים 'ולאום מלאום יאמץ' אך בין רגע הבית מתאחד ומבין שזו מלחמה על הבית, אי אפשר להמשיך להלחם האחד בשני יש אויב פלשיתי שחייבים להשמיד, יחד ננצח.
ואכן המלחמה מתארכת וגובה מחירים לא פשוטים, אבל לבסוף ידו של יצחק על העליונה, האויב הפלסטיני מושמד מבלי יכולת תקומה. הוא סוף כל סוף מבין שיצחק לא יזוז מכאן לעולם.
(כב) וַיַּעְתֵּ֣ק מִשָּׁ֗ם וַיַּחְפֹּר֙ בְּאֵ֣ר אַחֶ֔רֶת וְלֹ֥א רָב֖וּ עָלֶ֑יהָ וַיִּקְרָ֤א שְׁמָהּ֙ רְחֹב֔וֹת וַיֹּ֗אמֶר כִּֽי־עַתָּ֞ה הִרְחִ֧יב יְקֹוָ֛ק לָ֖נוּ וּפָרִ֥ינוּ בָאָֽרֶץ:
לאחר המאבק מגיעה פריחה מחודשת. יצחק היה נתון במיצר, והנה מגיעה הרחבה מחודשת, החיים שעצרו בטראומה כה גדולה, מחפשים את הדרך לפרוץ שוב, בדומה למים שנתקלים במחסום אך ממשיכים לפלס נתיבים עד אשר הסכר נפרץ והבאר חוזרת להשקות את השדות.
לאחר המלחמה, גרר ועזה נמחקות והפלישתים בעבר ובהווה מבינים שלא כדי לריב עם יצחק, יש בו השראת שכינה מיוחדת, אלוקים שומר עליו ומברך אותו "וַיֹּאמְר֗וּ רָא֣וֹ רָאִינוּ֘ כִּֽי־הָיָ֣ה יְקֹוָ֣ק׀ עִמָּךְ֒ וַנֹּ֗אמֶר תְּהִ֨י נָ֥א אָלָ֛ה בֵּינוֹתֵ֖ינוּ בֵּינֵ֣ינוּ וּבֵינֶ֑ךָ וְנִכְרְתָ֥ה בְרִ֖ית עִמָּֽךְ" האפשרות היחידה היא כריתת ברית אזורית, יצחק מציע לקרוא ליוזמה על שם אביו הגדול, זוהי הנצחה ראויה לאדם שלא פחד להיות בצדו האחד של העולם כשכולם מהעבר השני. כולם מהנהנים בהסכמה והברית האזורית המשותפת מתהדרת בשם 'הסכמי אברהם'.
(כג) וַיַּ֥עַל מִשָּׁ֖ם בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע: (כד) וַיֵּרָ֨א אֵלָ֤יו יְקֹוָק֙ בַּלַּ֣יְלָה הַה֔וּא וַיֹּ֕אמֶר אָנֹכִ֕י אֱלֹהֵ֖י אַבְרָהָ֣ם אָבִ֑יךָ אַל־תִּירָא֙ כִּֽי־אִתְּךָ֣ אָנֹ֔כִי וּבֵֽרַכְתִּ֙יךָ֙ וְהִרְבֵּיתִ֣י אֶֽת־זַרְעֲךָ֔ בַּעֲב֖וּר אַבְרָהָ֥ם עַבְדִּֽי:
לאחר המלחמה יצחק זוכה להתרומם למדרגות מדהימות וגבוהות, הוא זוכה לגילוי נבואי להבטחה אלוקית שאין לו מה לפחד 'כי אתך אני' יצחק מבורך ומובטח שכנגד ה1500 איש שנרצחו ע"י הפלישתים בקרבות בעוטף, הוא יזכה לזרע רב, להמוני ממשיכי דרך שיוולדו בארץ שממנה סולק, ואליהם יצטרפו המוני עולים מכל רחבי תבל שיבינו סוף סוף שהמקום היחיד הבטוח עבורם הינה ארץ הברכה, ארצו של אברהם.
(כה) וַיִּ֧בֶן שָׁ֣ם מִזְבֵּ֗חַ וַיִּקְרָא֙ בְּשֵׁ֣ם יְקֹוָ֔ק וַיֶּט־שָׁ֖ם אָהֳל֑וֹ וַיִּכְרוּ־שָׁ֥ם עַבְדֵי־יִצְחָ֖ק בְּאֵֽר:
במזבח בארי שבו נעקדו מאות ואלפים, מים חדשים מתחילים לפכות, באר חדשה שמקימה לתחייה את העצמות שנשרפו והפכו לאפר. העצמות היבשות קמות לתחייה והופכות שוב למרבדי דשא אינסופיים 'וּרְאִיתֶם֙ וְשָׂ֣שׂ לִבְּכֶ֔ם וְעַצְמוֹתֵיכֶ֖ם כַּדֶּ֣שֶׁא תִפְרַ֑חְנָה'
(כו) וַאֲבִימֶ֕לֶךְ הָלַ֥ךְ אֵלָ֖יו מִגְּרָ֑ר וַאֲחֻזַּת֙ מֵֽרֵעֵ֔הוּ וּפִיכֹ֖ל שַׂר־צְבָאֽוֹ: (כז) וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ יִצְחָ֔ק מַדּ֖וּעַ בָּאתֶ֣ם אֵלָ֑י וְאַתֶּם֙ שְׂנֵאתֶ֣ם אֹתִ֔י וַתְּשַׁלְּח֖וּנִי מֵאִתְּכֶֽם:
הפלשיתים -פלסטינים חיזבאללה ואיראן עושים חישוב מסלול מחדש, נופלת להן התובנה שיצחק הוא מעצמה אזורית בלתי מנוצחת. לעיתים המעצמה נראית חלשה בגלל חיכוכים פנים משפחתיים, אבל בעומק ישנם קשרים חזקים שאף תושבי ישראל עצמם לא תמיד מצליחים להסביר.
(כט) אִם־תַּעֲשֵׂ֨ה עִמָּ֜נוּ רָעָ֗ה כַּאֲשֶׁר֙ לֹ֣א נְגַֽעֲנ֔וּךָ וְכַאֲשֶׁ֨ר עָשִׂ֤ינוּ עִמְּךָ֙ רַק־ט֔וֹב וַנְּשַׁלֵּֽחֲךָ֖ בְּשָׁל֑וֹם
והנה לאחר העוצמה הצבאית והעקשנות של המשך פיתוח החיים, גם האויבים המרים חייבים להודות שיצחק כאן כדי להישאר וחייבים לכרות איתו הסכמי שלום
אַתָּ֥ה עַתָּ֖ה בְּר֥וּךְ יְקֹוָֽק:
הם מגדילים לעשות ואף קוראים לו ברוך ה', ההבנה שאת יצחק מלווה השראת שכינה גורמת להם להניח את נשקם ולברך אותו. אותה ההבנה שהייתה ]שוטה ליצחק מתחילת הדרך, הופכת לנחת כלל העולם.
(לב) וַיְהִ֣י׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא וַיָּבֹ֙אוּ֙ עַבְדֵ֣י יִצְחָ֔ק וַיַּגִּ֣דוּ ל֔וֹ עַל־אֹד֥וֹת הַבְּאֵ֖ר אֲשֶׁ֣ר חָפָ֑רוּ וַיֹּ֥אמְרוּ ל֖וֹ מָצָ֥אנוּ מָֽיִם:
המים חוזרים לזרום בעוצמה בבארות של בארי ניר עוז סופה ונווה דקלים תובב"א.
הכותב הוא רב קהילת קול אליהו בגדרה