בשנים האחרונות מתגוררת המוזיקאית יעל קבסה עם משפחתה בישוב בני-דקלים שבמזרח-לכיש, ישוב חדש בּסְפַר-המדבר שהוקם לפני כעשור על ידי מתיישבים שגורשו מהישוב נווה-דקלים שבגוש קטיף.
"אני מסתובבת בישוב, פוגשת את העוצמות המיוחדות של התושבים הותיקים ולומדת להכיר את יכולת התקומה המופלאה שלהם: במקום לשקוע לייאוש וחידלון, להישאב לכעס על הפגיעה האנושה וחורבן המפעל החקלאי והלאומי המפואר שהקימו - הם בחרו לקום מחדש, לחזור להאמין ולבנות, להפוך מר למתוק".
את השיר "בְּאֵר" היא כתבה ממבט אישי בהשראת דמותה של מרים הנביאה, אשת החזון והגאולה. "מרים הנביאה ידעה לא להתעלם מן הכאב והצער אלא לעבור דרכו ולשאוב מן התהום מרפא ונחמה: להחיות את ברית האהבה בין איש לאשתו, בין אישה לרעותה, בין אם וביתה, בין אדם ואדמה - גם אחרי חורבן".
"אני מקווה ומתפללת שבימים האלו שבהם כל המציאות שהכרנו משתנה ומתהפכת מול עינינו נשכיל לדלות את הכוחות העמוקים שבנו ונתחבר בחזרה לשורשים כדי להמשיך לבנות ועוד יותר כדי ליצור מציאות חדשה, גם בחיים הפרטיים וגם בחיי האומה".
ימים הולכים, ימים באים
בתוך עינייך מתחלפים צבעים
בואי ילדתי, אתן לך יד
זה לא קל אבל את לא לבד
מול מעיין כאב נלמד לשתוק
כבר ראינו מר הופך מתוק
אני אשיר לך:
עֲלִי בְּאֵר, עֲלִי
מן התהום הביאי לי
להרוות את הצמא
מי-מרפא ונחמה