סמל יובל מגדוד 51 בגולני שנפצע במהלך קרב עם מחבלי חמאס בשמחת תורה מאושפז בבית החולים איכילוב בתל אביב. בשיחה עם ערוץ 7 הוא חוזר ליום הפציעה בשמחת תורה בתחילת מתקפת חמאס.
"סגרנו כוננות באותה שבת ובאזור שש וחצי, כשהחלו האזעקות, הקפיצו אותנו לגדר. התריעו שיש המון מחבלים בדרך וחדירות בהרבה מוקדים. כשיצאנו בדרך לשם עשרות טילים פגעו לנו בנמר שהושבת ואז החלו מחבלים לנסות לפרוץ, לטפס על הנמר, להשחיל רימונים ומטענים", מספר יובל.
מתוך כלי הרכב התקול הבינו הלוחמים בדיוק את מצבם. "כשהיינו בדרך לשם, דרך המצלמות מתוך הנמר ראינו פיצוץ מטורף של הגדר, וראינו עשרות מחבלים - חלקם על אופנועים ואחרים ברגל - רצים לשטח הארץ. חלקם התעכבו על הנמר שלנו, ניסו לפרוץ ולהרוג או לחטוף אותנו. מהר מאוד הם השביתו לנו את האש כי הם פוצצו לנו את המאגים והיינו במצב מאוד חסר אונים, תקועים בתוך הנמר, מול עשרות מחבלים, בלי יכולת להשיב אש. ניסינו לעלות מול הגורמים הרלוונטים, אבל לא באמת היה לנו קשר עם העולם החיצוני".
ועם זאת גם במצב הזה לא אבדה התקווה. "כולם הבינו מה קורה ואפילו תכננו איך נצא החוצה כשנוכל. כל התכנון בפנים היה כדי לצאת ולהתחיל להילחם. לא תכננו לשבת בפנים ולתת להם לעשות מה שהם רוצים. היינו מוקפים במשך מספר שעות בעשרות מחבלים שרק מחכים שנצא. ידענו שאם נצא יחסלו אותנו בלי בעיה".
מבחוץ המשיכו המחבלים בניסיונות לפגוע ביושבי כלי הרכב הממוגן. "בסביבות השעה שמונה וחצי בבוקר זחל מחבל מתחת לנמר והדביק מטען מתחת לנמר במקום שבו ממוקם הכסא שלי. ברגע הפיצוץ, כשעפתי ימינה, הרגל שלי ממש נשארה מקובעת בין הכיסאות, ושם נגרם לי שבר פתוח וכל עצם השוק התרסקה. מהר מאוד התחלתי לדמם. אלו היו רגעים קריטיים ואף אחד לא נלחץ. שמו לי חוסם עורקים ופשוט המשכנו".
"ממש אחרי הפיצוץ שמתי לב שנוצר חור טבעי בגודל של קנה. באותו רגע מהאדרינלין, עוד לא הרגשתי את הכאב ברגל, והצלחתי לדחוף את הנשק לכיוון החוץ ולירות בתקווה לחסל או להרחיק אותם", מוסיף סמל יובל. "
"היה המון רגעים של מחשבה על מה היה קורה אם הדלת נפתחת, אם חוטפים או שוחטים אותנו. אבל העדפנו להיות כמה שיותר חיוביים ולהיות ממוקדים בעשייה ובמחשבה איך להיחלץ או לחסל אותם. באותו רגע אתה ממש פועל כמו באימונים, כמו רובוט. בסופו של דבר, בסביבות השעה אחת הגיע טנק לחלץ אותנו. כולנו נכנסנו לתוך הטנק ומשם הצליחו לפנות אותנו".
"אני מרגיש גאווה בכל אחד שלוקח חלק מהלחימה בעזה. אין ספק, ברור שרציתי להיות עם כל החבר'ה ולקחת חלק איתם בלחימה. זו הזדמנות לעשות היסטוריה ולהשיג נקמה כמו שצריך על השביעי באוקטובר", הוא מסכם.