
בפער של תשעה ימים, נפלו ברצועת עזה שניים מתלמידיו של שלמה מוזס, שהיה אז מחנך בישיבת 'אור תורה נווה שמואל' של רשת אור תורה סטון: סמ"ר יהונתן יצחק סמו מכרמי צור לוחם חטיבת הצנחנים ואיתן דישון, לוחם סיירת גבעתי הי"ד.
בראיון לערוץ 7 מספר מוזס על השניים ועל ההתמודדות האישית כאדם וכמחנך עם נפילת השניים. את דבריו הוא פותח בסיפורו המשפחתי של יהונתן יצחק סמו שנהרג לפני כשבוע וחצי: "מדובר בבחור חמד ממשפחה נפלאה ויוצאת דופן בכל קנה מידה. ההורים עלו ארצה עם קהילת יהודי אתיופיה והשתלבו בארץ בצורה נפלאה. האב למד בכפר הראה ואחר כך בישיבת קריית שמונה, למד משפטים והיום עורך דין במשרד מבקר המדינה. האימא עוסקת בטיפול והוראה. הם הקימו בית נפלא, וכל הרוח הגדולה שהביאה יהדות אתיופיה השורשית ארצה הם המשיכו הלאה ועל רקע זה צמח יונתן תלמידנו היקר שהגיע לישיבת נווה שמואל והשתלב בצורה נפלאה".
מוסיף מוזס ומספר על יהונתן ז"ל כנער "חברותי ברמות. מדובר בישיבה פנימייתית עם עשייה חברתית ענפה ויהונתן, פיקח מאוד וחכם מאוד וכל שעשה עשה בצורה נפלאה ביותר. הוא היה דומיננטי מאוד. זו אבדה שקשה מאוד להכיל אותה לכל החברים. ללוויה שלו הגיעו אנשים משדה הקרב עצמו שהצליחו בדרכים שונות לצאת ומה שהם סיפרו היו מרגשים ביותר".
על איתן דישון ז"ל, מספר מוזס כ"תושב שכונת נוף ציון שבירושלים, בחור שקט ועדין". ההיכרות של מוזס עם המשפחה מתחילה עוד מדודו של איתן, שגם אותו לימד מוזס לפני שנים רבות, וכך גם הכיר את אביו, סבו של איתן. "האבא עלה ארצה לפני חמישים שנה בזמן מלחמת יום הכיפורים מפילדלפיה וההלוויה שודרה לתלמידים במסגרת ישיבה לבני חוץ לארץ ושם הוא דיבר וסיפר עד כמה הוא גאה בצעד שהוא עשה כשעלה ארצה למרות המחיר העצום שהמשפחה שילמה במות הנכד, איתן דישון".
"איתן היה תלמיד מצטיין עם חשיבה בהירה ומדויקת. היה חשוב לו להיות מעורב בעשייה ציונית וזה בא לידי ביטוי בהדרכה בסניף בני עקיבא בארמון הנציב. הוא היה הולך מדי שבת ובאמצע השבוע מנוף ציון דרך שכונת ג'אבל מוכבר לסניף. לאחר הישיבה שאותה הוא סיים בהצטיינות הוא בחר ללמוד בקרית שמונה למרות הצעות מיחידות ייחודיות בצבא, הוא אמר שנפשו חשקה בתורה. שם הוא זכה להערכה רבה מראשי הישיבה שכתבו ודיברו על מעלותיו והצלחותיו בתחום הלימודי ובתחום החברתי מנהיגותי. הוא היה משולב בתכנית ניסויים של הצבא ששילב תלמידי ישיבות בסיירת גבעתי, ובמסגרת זו הוא נפל כמו חברו יהונתן בקרב גבורה במערכה שאין צודקת ממנה ברצועת עזה".
לקיבוץ הגלויות הזה של משפחה שמגיעה מארה"ב ומשפחה שמגיעה מאתיופיה ושני בניהם לומדים יחד ונופלים יחד מתוך תחושת מסירות למען הארץ, מוסיף מוזס ומספר על סבתו של איתן דישון, ילידת המושב נחלה שליד קריית גת ובו עולי תימן.
בהזדמנות זו מזכיר מוזס תלמיד נוסף של הישיבה שנפל גם הוא בקרבות, אלחנן קלמנזון הי"ד שיחד עם אחיו מנחם ואחיינו ירד לקיבוץ בארי, שם חילץ כמאה מתושבי הקיבוץ עד שנהרג מפגיעת כדור שירה מחבל ופגע בראשו.
באשר לבני כיתתם של יהונתן ואיתן ז"ל מספר מוזס כי מרביתם נמצאים בשירותם הצבאי ומשום כך היה לא פשוט עבורם להגיע, ועם זאת, אולי כפועל יוצא של החברתיות והגיבוש המודגשים בישיבה, הגיעו רבים מהם בדרכים לא דרכים להלוויות וחלקם גם לניחום בשבעה אצל משפחת סמו בכרמי צור. "מדובר באנשים עם חיבור עצום וקשר מיוחד שבא לידי ביטוי גם בעיתות שלום".
על התחושה כמחנך המאבד שניים מתלמידיו בפער קטן כל כך של זמן, מדגיש מוזס כי הכאב העצום והישיר הוא בראש ובראשונה של המשפחות עצמן, ההורים, האחים והאחיות, הסבים והסבתות, בעוד החברים נמצאים במעגל השני של הכאב והשכול, אך מהאופן בו מתמודדים בני המשפחה "אני לוקח את תעצומות הנפש".
"אנחנו עם כל צוות הישיבה מייחלים שהבוגרים יגדלו ויממשו את עצמם איש איש בתחומו, וכשהחיים נגדעים בגיל צעיר כל כך זה כואב בצורה נוראה. כשקיבלתי את הטלפון על נפילת איתן דישון זה היה פולח לב. לא האמנתי שאחרי סיום השבעה על יונתן סמו ז"ל תבוא הבשורה הקשה של נפילת מי שהיה ארבע שנים איתו באותה כיתה וישב בסמוך אליו. בהר הרצל ראינו שהם גם קבורים זה בצד זה, חלקות קבר סמוכות זו לזו".
מוסיף מוזס ומספר על התמודדות החברים לכיתה. "עניין החבורה ששניים מבניה היקרים נפלו מערער את כל החבורה כולה ואותנו כאנשי צוות יחד איתם. עוד לפני הלוויה הייתי אתמול עם משפחת דישון, ותעצומות הנפש שראיתי שם מההורים והסבים והסבתות זה דבר שמחזק בצורה יוצאת דופן את כולנו".
לפי שעה עדיין לא גובשה דרך הנצחת השיים ברכב הכיתתי שיחייב התכנסות כלשהי, ומוזס מציין כי התכנסויות מחזוריות מתקיימות גם בעיתות שלום ובוודאי שיתקיימו באירועים שכאלה, אם כי הדרך לעשות זאת והעיתוי עדיין לא הוחלטו. מטבע הדברים החלטה תתקבל בין השאר גם בהתאם להתקדמות הקרבות והיכולת של החברים לצאת מהמערכה בעזה לטובת התכנסות שכזו.
"בוודאי שנמשיך את הקשר גם לשמוע וגם להשמיע, וגם להנציח בדרכים שונות. לדאבוננו הרב, אלו לא הנופלים הראשונים מישיבתנו ודאגנו בדרכים כאלה ואחרות של שיעור קבוע, מפגשים בבתי המשפחות וכו' על מנת גם לקרב את ההיכרות של התלמידים הצעירים יותר בישיבה עם אותם בוגרים שאותם הם פחות הכירו, ולהעמיד אותם על נס כמובילי דרך של תורה, ארץ ישראל ומסירות לעם ישראל".