על דמותו ואישיותו של אל"מ אסף חממי הי"ד, מפקד החטיבה הדרומית באוגדת עזה שנפל בקרבות היום הראשון למלחמה שוחחנו עם פקודו בתקופתו כמ"פ, הרב יהונתן ידווב, ר"מ בישיבת לב תל אביב.
"זכיתי להכיר אדם שהוא קודש קודשים. אדם שראה את האחר לפניו", אומר הרב ידווב ומספר: "הגענו פלוגת מסלול למסייעת ואמרו שעוד מעט תכירו את המ"פ האגדי, ואנחנו לא ידענו עד כמה, כי הוא היה אדם עניו וצנוע, שנא מחמאות, אם מישהו היה מחמיא לו הוא היה כועס. הוא היה מעביר כספים לחיילים נזקקים בלי שאף אחד יודע".
"כשהיינו בקו בעזה תמיד אמרו שאם להיכנס עם מישהו אפילו עם ידיים קשורות, אז עם אסף חממי. הוא היה אדם שלא פחד. הייתי נהג אכזרית שלו בפתיחות צירים והקשר נמשך גם אחר כך. הוא שלח אותי לקורס מ"כים. היה לי קשה מאוד לצאת לקורס ובקורס עצמו, אבל הוא האמין בי ודחף אותי ובזכותו דורגתי מהראשונים, מה שעזר לי מאוד בהמשך. היינו בקשר עד ראש השנה האחרון כשהוא התקשר לומר סליחה שאין לו זמן ולא נפגשים".
"עם כולם הוא היה הכי מקצועי והכי אישי. הוא יכול לקחת אותך לארבע שעות אימון עם הקרמי לפני מארב, ואתה חוזר מזיע כאילו חזרת ממלחמה כדי שתהיה מוכן ומצד שני הוא יכול לצחוק ולהיות החבר הכי טוב שלך. היה מאוד רגיש לכולם, תמיד דיבר בגובה העיניים, התרחק מהכבוד ולא הבין את העניין הזה של הכבוד", אומר הרב ידווב ומספר על הסיפורים שהולכים ומתלקטים מאינספור מכריו של חממי, חלקם גם מתקופתו כחייל ולוחם שכבר אז "היה עוזר לכל אחד גם במסלול, נותן לכל אחד מילת חיזוק ודוחף אנשים קדימה. כבר כמ"כ ראו עד כמה הוא צנוע. אנחנו נחשפים לפוסטים רבים ולסיפורים על הצניעות והענווה שלו, לא שינו לו הדרגות. זכינו לאחד מגדולי ישראל. לא סתם הדמות שלו להערצה הייתה אלי כהן, כך סיפר אחד הלוחמים שלו. הוא העריץ אדם שמסר את הנפש. הוא לא פחד. בעזה תמיד הוא היה מוציא את הראש מהאכזרית לחפש צלפים. לא חשב מה עלול לקרות אלא מה יכול לקרות אם הוא לא יעשה בשביל עם ישראל".
הרב ידווב מציין כי לא הופתע לשמוע על נפילתו של חממי בקרב. "אני לא מופתע שהוא רץ ראשון להציל את קיבוץ נירים והסתער על עשרות מחבלים, לא עשר או עשרים אלא עשרות. היה ברור שזה אדם שאין מצב שייפול בשבי, אין מצב שהוא לא יילחם עד השנייה האחרונה. אדם שלא ראה פחד או גאווה מימיו".
במרוצת השנים ביקר הרב ידווב מספר פעמים בביתו של אל"מ חממי, שם הכיר את רעייתו-אלמנתו, ספיר, אותה הוא מגדיר כגיבורה של ממש. "אי אפשר להבין מאיפה כל הכוחות האלה שלה. בכל השלבים היא ליוותה אותי יותר משאני ליוויתי אותה, כשראתה שאני מאוד רגיש לסיפור שלו".
עוד מוסיף הרב ידווב ומספר על חממי ש"אף פעם לא היה אוכל בשולחן הקצינים. בערב שבת הוא היה מביא אוכל לעמדות במוצבים בעזה ואומר שהוא כבר אכל כשכולם ידעו שהוא לא היה אוכל. היה מחכה לאכול איתנו את האוכל הקר ולא יושב עם הקצינים. תמיד היה עם ההכי נמוך שאפשר".
לדבריו אמנם היה כבר בתחילת המערכה די ברור שככל הנראה חממי נפל בקרבות, אך המידע הגיע בהדרגה ובעיני הרב ידווב "ה' עשה איתנו חסד שידענו את זה בהדרגתיות שמאפשרת את נשיאת הכאב הגדול מאוד, כאב ענק".
"בהתחלה דווח שלא יודעים מה איתו והוא נעדר. התקדמות צה"ל עזרה לאיסוף המידע עד שהגיעה הוודאות הסופים למרות שהייתה רמת וודאות של 99 אחוז, ואז מגיע הכאב הגדול שמגיע אחרי הרבה בכי ודמעות, ואז אמנם כואבים אבל יודעים להכיל את זה. אני רואה בהתנהלות המשפחה שיש השגחה מלמעלה שמאפשרת להם לתפקד בצורה נכונה. בוודאי שהכאב של המשפחה שאבדה אבא ובעל הוא כאב שלא ניתן לתאר אותו, אבל יש כאן כאב עצום לכל עם ישראל שאיבד דמות שאי אפשר לתאר אותה. רבים כותבים 'שום סיפור לא יתאר מי היית' וזה ממש נכון. מי שהכיר, הכיר, ומי שלא לא יצליח לאחוז במשהו".