התחלה// נולד לפני 44 שנים בבאר שבע וגדל במושב תלמי ביל"ו. השלישי מחמישה אחים.
הורים// איתן ודינה קלימי. "אמא ילידת הארץ ואבא יליד איראן. מאבא ואמא למדנו ערכים, ציונות ואהבת הארץ. אמא דתייה ואבא חילוני, אבל כשיש כבוד הדדי הכול אפשרי".
לפנימייה// בתיכון למד בכפר הנוער בן שמן. "באזור שלי באותה תקופה לא היה המענה החינוכי שחיפשתי. בפנימייה פגשתי חברים חדשים, רכשתי עצמאות ולמדתי להתמודד לבד עם משברים ואתגרים".
צבא// התגייס למג"ב, ובהמשך שירת ביחידת המסתערבים במשך 16 שנים. "הייתי במגוון תפקידים ביחידה ועשיתי הרבה עבודה מסוערבת ברצועת עזה. בחלק מהמקרים זה היה גילוי וחשיפת מנהרות ברפיח, מעצרים של מבוקשים בעזה, חיסול מחבלים על הגדר וכאלו שניסו להגיע ליישובי גוש קטיף, ומניעת ירי על הצירים". אירוע משמעותי בתקופתו היה חטיפת גלעד שליט. "עד אז המנהרות היו באזור רפיח בעיקר להעברת אמל"ח. זאת המנהרה הראשונה שחדרה לתוך שטח ישראל. החטיפה לימדה אותנו שאנחנו פגיעים".
מסתערב// "התקופה הזאת במסתערבים בנתה אצלי יכולות מבצעיות של מיקוד, ראיית האיום וניתוח מהיר של הסיטואציה. זה גם מה שעזר לי באירוע בשמחת תורה להגיע למקום ודי מהר להבין מה קורה ומה אני צריך לעשות".
החצי השני// איילת (39), מנהלת האגף המוניציפלי במועצה האזורית שדות נגב. "אשתי היא הכול בשבילי, חברה לחיים ועמוד התווך של המשפחה".
הנחת// ארבעה. הבכור הראל ישראל, "עוד מעט חוגג בר מצווה. נולד ביום פטירתו של הבבא סאלי זצ"ל". נויה בת 11, רועי בן שבע וארז החמוד בן 11 חודשים. "הילדים שלי הם האוויר והחמצן שלי".
כפר עזה// כזוג צעיר גרו במשך שנה בכפר עזה. "ביקשנו לעצמנו מקום פסטורלי. נהנינו שם מאוד מהאווירה הרגועה והשלווה, אבל אחרי שנה חיפשנו מושב דתי והגענו למושב תקומה, שנמצא גם הוא בעוטף". מאז הם כבר 14 שנה בתקומה.
לתת את הכי טוב// מכהן כראש זרוע שחר דרום. "היחידה שלי מטפלת בפשיעה חמורה במגזר הבדואי בנגב. כל יום אני קם בבוקר ואומר לעצמי: זה היום הראשון שלי במשטרה והיום אני אתן את הכי טוב שלי. ככה אני מלמד גם את האנשים שלי. התודעה הזאת מאפשרת להסתער קדימה, לחשוב יצירתי ולעשות את המקסימום שאתה יכול".
דורש טיפול// "הטיפול במגזר הבדואי חייב להיעשות בכמה רבדים. אני תמיד אומר שהמפגש עם המשטרה הוא כבר נקודת הפיצוץ. זה חשוב, אבל זה לא מה שמוביל לפתרון עומק. הפתרון צריך להיות בכמה רמות: בחינוך, בתשתיות, בהקניית כלים להשתלבות בחברה וכמובן באכיפה ובהחמרת הענישה. אנחנו עושים עבודה מטורפת, ואני מקווה שבעוד כמה שנים נראה את הפירות".
שבת בבוקר// "בשבת בבוקר של שמחת תורה אנחנו מתעוררים לאזעקות צבע אדום. מספר האזעקות היה עצום והן לא פסקו. היו בומים חזקים. הבנתי שקורה כאן משהו אחר. העברנו את הילדים לממ"ד, עליתי על מדים והתחלתי להתארגן ליציאה".
הקפצה// "אנחנו מתחילים להתכתב בקבוצות המבצעיות של המשטרה ומבינים אזעקות רבות בכל הגזרות. פתאום מקבלים דיווחים על חדירת מחבלים מגבול הרצועה. וכשמפקד מג"ב דרום, ניצב משנה תומר אלדר, מקפיץ את כל מג"ב דרום לשדרות, אני מקפיץ גם את הזרוע שלי, כמאה שוטרים, לכיוון".
מחבלים// "יצאתי עם אקדח מתקומה לכיוון שדרות בסביבות השעה שבע ועשרה". כשהגיע סמוך לרמזור של המושב יכיני הוא הבחין בהתרחשות חשודה. "פתאום אני רואה המון רכבים של ישראלים טסים במהירות לא רגילה. בדיעבד מתברר שאלו חבר'ה שברחו מהמסיבה והיו במנוסה. אני מסתכל עליהם ורואה שהם מכופפים את הראש למטה ומבין שיש כאן אירוע חריג, וכנראה בהמשך יש מחבלים".
מזעיק כוחות// "אני עושה פרסה במקום ונכנס לכיוון המושב יכיני. כשלוש מאות מטרים משער הכניסה אני עוצר ומתקשר לקמב"ץ שלי ואומר לו להביא את הכוח לכאן. תכננתי להתארגן במקום ולצאת לשדרות כשאנחנו מוכנים לקרב".
חטופות// "לא עוברת חצי דקה ואני שומע צרחות של נשים מכיוון שער המושב. אני לוקח איתי לוחמת בשם מאי גרשון שהייתה שם ולא הכרתי קודם. מרחוק אני מזהה קבוצה של מחבלים חמושים שמובילה שתי נשים לכיוון הטנדר שלהם. אני מחליט לבצע ירי לכיוונם. אני לוקח ממאי את ה־M16 ויורה. מתנהל קרב יריות במשך כמה דקות. נזרקים לעברנו מטענים ורימונים. תוך כדי הקרב הנשים מצליחות לברוח מהם ומסתתרות בין שני רכבים".
מחולצות// "בקרב אני חוטף כדור לכתף, שלשמחתי לא פגע בתפקוד שלי להמשך הלחימה". בגלל ששער היישוב היה סגור בשל השבת, המחבלים השאירו את הרכב מאחור ונכנסו לתוך יכיני דרך שער הולכי הרגל. "רצתי לכיוון הטנדר הלבן שלהם כדי לסרוק ולוודא שלא נשאר שם מחבל. בטנדר זיהיתי קלצ'ניקוב תקול ומחסניות. את הנשים החטופות שהסתתרו הרחקנו מהאזור".
הסכנה נמשכת// "המחבלים נכנסו למושב. מתוך הניסיון שלי במסתערבים עשיתי הערכת מצב מהירה והבנתי שהמטרה היא להעסיק ולרתק את המחבלים עד שיגיעו כוחות נוספים, וכך למנוע מהם להיכנס לבתים ולטבוח בתושבים. כשהגענו לציר הראשי זיהינו את המחבלים חמישים מטרים מאיתנו. הם כבר הספיקו להרוג שני תושבים. התחלנו לנהל איתם קרב יריות".
נפצע ונלחם// "תוך כדי אני מקבל כדור בברך ימין, ומאי אומרת לי: 'קלימי, אתה פצוע. יאללה, בוא נתפנה לאחור'. אני דורך על הרגל ומבין שאני עדיין מסוגל להמשיך להילחם, ואני אומר לה: 'כל עוד אני דורך על הרגליים ומסוגל לירות - אנחנו נמשיך!' לא הייתה לנו אופציה אחרת. המשכנו להילחם".
פצוע בפעם השלישית// "אמרתי למאי: עכשיו זה רק שנינו ואין לנו כמעט תחמושת, אבל המחבלים לא יודעים כמה אנחנו ומה יש לנו. מה שחשוב זה לנסות לרתק אותם עד שיגיעו הכוחות. ידעתי שהזעקתי את האנשים שלי וקיוויתי שהם בדרך". אחרי כמה דקות של לחימה הוא שוב נפצע מירי, הפעם ברגל שמאל. "זו הייתה פציעה חמורה, הכדור קרע לי את הברך ונגע בעצבים. היו לי כאבי תופת ודימום רציני".
ממשיכים ויהי מה// "אני מסתכל על מאי ואומר לה: 'אם אנחנו עוזבים עכשיו - הם מתחילים לשחוט פה את כל היישוב. אז כל עוד אני יכול לתפקד - אנחנו ממשיכים'. וככה אנחנו משחקים איתם כדור, כדור. כבר אין לנו כמעט תחמושת, אז כל כדור חייב להיות מאוד מדויק". כך חולפות להן עוד 15 דקות של קרב עיקש.
תגבור// "סיימנו את התחמושת ב־M16. באקדח היו כמה כדורים בודדים, ואז מגיע אלינו כוח מצומצם לסייע, חבר'ה גיבורים שנסעו על הכביש סמוך ליכיני, שמעו שיש מחבלים ופשוט התייצבו להילחם. הראיתי להם בדיוק איפה המחבלים נמצאים, הסברתי להם שהמשימה שלהם היא לרתק אותם עד שיגיעו הכוחות, בעוד עשר דקות בערך". רק בשלב הזה, כשאחרים לקחו את המושכות, הוא הסכים להתפנות.
לבית החולים// "איבדתי המון דם והייתי כאוב וחלש. מאי העלתה לרכב שלי גם את שתי הנשים שחולצו קודם לכן והסיעה אותנו לכיוון בית החולים. בדרך זיהינו אמבולנס, ובו קיבלנו טיפול ראשוני והובהלנו לסורוקה. באותו לילה הטיסו אותי לאיכילוב ושם עברתי שלושה ניתוחים". כיום הוא נמצא בתהליך לא קל של שיקום ופיזיותרפיה.
הצלה ביכיני// "בדיעבד התברר שאחריי הגיעו ליכיני שלושים לוחמי מג"ב וניהלו עם המחבלים קרב של כמה שעות עד שהכריעו אותם לבסוף. אני מניח שאם הכוח הראשוני שלי לא היה נכנס לפעולה, היינו מגיעים ביכיני לאסון נורא כמו שהיה בקיבוצים".
גבורה// "מה שראיתי לנגד עיניי כל הזמן היה איך אני מציל חיים. לא חשבתי על המשפחה שלי אלא רק על תושבי יכיני שחייבים הצלה. מול מטרה עילאית של להציל חיים ברור איפה אני שם את עצמי. היה לי ברור שאני מסתער וחותר למגע כדי להציל חיים. זה האני מאמין של כל לובש מדים".
*** מורשת קרב ***
זכות// "יש לי זכות שאני לובש מדים, יש לי זכות שיש לי נשק ויש לי זכות הכי גדולה להגן על אזרחי ישראל. עכשיו, בעקבות הפציעה, אני מתמודד עם מוגבלות, אבל אני שמח כי אני יודע שהצלתי חיים. מספיק היה לי לדעת שהצלתי תינוק אחד ביישוב וזה עולם ומלואו, ואנחנו זכינו להציל משפחות שלמות - אז זו זכות אדירה".
סימן קריאה// בימים אלו פונה עם יתר משפחות תקומה למלון באילת, שבסמוך אליו שוכנו תושבי המושב יכיני. "היו פה מפגשים מרגשים מאוד. משפחות הגיעו, חיבקו ונישקו. זה מפגש עוצמתי של עם ישראל. אז יש בכלל שאלה אם הייתי צריך לחתור למגע ולהציל חיים?!"
מצדיע// "משטרת ישראל, ומשמר הגבול בתוכו, נתנו מענה מיטבי במסירות נפש למען אזרחי המדינה. בזכותם ובזכות 59 שוטרי ישראל שקיפחו את חייהם - ניצלו חיים של רבים. בשבת ההיא איבדתי המון חברים קרובים שהסתערו קדימה ומסרו את הנפש על הגנת הארץ, ובזכותם לא הגענו לאסון גדול בהרבה. הרוח והגבורה של משטרת ישראל היו באמת יוצאי דופן. המחבלים הגיעו עם שנאה ותחמושת, אבל הרוח ניצחה".
לתגובות:rivki@besheva.co.il
***