בימים כתיקונם שמו של בית הספר התיכון הדתי הימלפרב עולה בהקשר הצבאי, מפני ששניים מבוגריו נמצאים בחוד החנית של הצבא, הרמטכ"ל הרצי הלוי ומפקד אוגדת איו"ש תת־אלוף אבי בלוט.
אבל במלחמה הנוכחית שמו של הימלפרב בולט בנסיבות כואבות במיוחד, שכן ארבעה מבוגריו נפלו בקרב: ענר שפירא הי"ד, שנלחם בגבורה בידיים חשופות במסיבה ברעים, הדף שבעה רימונים חיים ובכך הציל את החברים במיגונית עד שנפגע מרימון שלא הצליח להדוף בזמן; אריאל רייך הי"ד, קצין שריון; שחר פרידמן הי"ד, לוחם בצנחנים; ודביר ברזני הי"ד, גם הוא לוחם בצנחנים.
תורמים לעם בצורה טבעית ופשוטה
"הם רצו להגן על המדינה שלהם, אין יותר נעלה מזה", אומר הרב ירמי סטביסקי, מחנך בתיכון הימלפרב ומנהלו עד לאחרונה. "יש אמירה שכנראה התלמידים קולטים אותה, שאדם שיכול לתרום לחברה ולמדינה שהוא חי בה, צריך לעשות את זה אם יש לו היכולות והכלים. התלמידים קודם כול התחנכו בבית, יש להם הורים, אבל כנראה האמירה הזאת נתפסת אצל התלמידים שלנו בצורה טבעית ופשוטה". את הפשטות הזאת, אומר הרב סטביסקי, חי גם הרמטכ"ל הנוכחי הרצי הלוי, בוגר הימלפרב. "גם הרמטכ"ל הרצי הלוי הוא בוגר הימפלרב. הרצי איש צנוע ועניו, מסור כל כולו לעם ישראל. התלמידים שלנו, כך אני מרגיש, הם צנועים, לא עושים מעצמם גיבורים, יש שם איזו פשטות, תום וניסיון להקשיב לקולות השונים בעם ישראל, להיות חלק מהסיפור הגדול".
לצד המכנה המשותף מדגיש הרב כי יש שוני בין התלמידים. "כל אחד הוא עולם ומלואו, כל אחד שונה. בבית הספר יש מגוון גדול של תלמידים, הן מבחינת הבתים שהם באים מהם והן מבחינה דתית. אנחנו מנסים לקבל את התלמידים פחות או יותר כמו שהם, ולא ללחוץ עליהם להיות משהו שהם לא. יש בבית הספר דגש גדול על דרך ארץ, שלפני אידאולוגיה, ציונות ודתיות אדם צריך להיות אדם. זה מאוד חשוב לנו".
זה בא לידי ביטוי בשדה הקרב?
"אני לא יודע להשיב על כך", עונה הרב בכנות. "דיברתי עם תלמידים שלנו שנפצעו בקרבות, ומעשי הגבורה שלהם פשוט לא יתוארו. באמת דבר מדהים איך הם כאלה מסורים וגיבורים. אני עצמי משתומם על הדבר הזה. זו ענווה פשוטה. דיברתי עם חבר'ה שנלחמו כמו אריות. יש משהו בפשטות ההימלפרבית הזאת שכנראה מולידה אנשים, שאני פשוט משתומם מהעוצמות שלהם. כשאני מסתכל על ארבעת התלמידים שנפלו, ענר, אריאל, שחר ודביר, הם באים בענווה גדולה".
הרב ירמי סטביסקי, מנהלו המיתולוגי של תיכון הימלפרב בירושלים, הוא גם מחנך שכול ש־17 מתלמידיו נפלו במלחמות ישראל, וגם אבא של אלמנה טרייה: חתנו רב־סמל ינון פליישמן נפל בהתהפכות טנק בגבול לבנון. "יש לי חתן בוגר הימפלרב שנמצא כעת בצפון, ויש אנשים מקסימים ונפלאים שלמדו במוסדות אחרים, זה עצמו חלק מהשקפת העולם. כמו החתן שלנו, ינון פליישמן הי"ד, שלמד בישיבת מקור חיים ואחר כך בישיבה בירוחם, לימד בישיבה בתקוע ועשה דוקטורט בהיסטוריה באוניברסיטת תל אביב", הוא מתאר את חתנו. "התכונה העוצמתית ביותר של ינון הייתה שהוא ידע להקשיב כשדיברת איתו. הוא היה קולט את מה שאתה אמרת ומהדהד אותו, ומתייחס לעצמו אחרת כי הוא הקשיב לך הקשבה עמוקה. זו באמת תכונה שלצערי נדירה למדי ונפלאה כל כך. התלמידים שלו אהבו אותו. הוא לימד ילדים צעירים בתלמוד תורה בתקוע והיסטוריה במכון הרטמן וכן בישיבה הגבוהה בתקוע. כנראה הוא היה גם חוקר אקדמי מופלג שהצליח ליצור".
התקופה הזאת, מטבע הדברים, אינה פשוטה לרב סטביסקי. "כולם היו נפלאים בדרכם ונפלאים בענווה, בצניעות ובמסירות עמוקה לעם ישראל. זו תקופה עצובה, לי באופן אישי. אריאל היה מאורס, שחר דיבר על חתונה, וגם אצל ענר הייתה חתונה ברקע, ודביר היה צעיר. יש פה עולמות וחיים שפשוט נגדעו, וזה כאב לב גדול כי יהודים אוהבים חיים", הוא מתאר את גודל השבר. "המאבק הגדול של היהדות הוא נגד המושג של מולך ושהיד, כי היהודים הם עם אוהב חיים. בשל כך אני נפעם אפילו יותר מיכולת הלחימה שלהם. יש פה הרבה מאוד לוחמים שהם אנשים של חיים ושלום, והם יכולים לתת כבוד גם לעמים אחרים ולאנשים אחרים, אבל הבינו שעכשיו הם באים לכלותינו, ואין לנו ברירה אלא להילחם בעוצמה. ינון, החתן שלי, היה איש של שלום, והוא הבין שיש פה מלחמת מצווה. זה היה נגד האינטואיציות הבסיסיות שלו להילחם, אבל הוא הבין שזה מה שעם ישראל צריך עכשיו, אחרת באמת אוי ואבוי לנו".
בית ספר שמחנך לאהבת הארץ
התיכון התורני הימלפרב הוא התיכון הגדול ביותר והמבוקש בירושלים לבנים דתיים בכיתות ז'-י"ב, וכיום לומדים בו כ־900 תלמידים. נתוני הגיוס שלו מרשימים ביותר, עם כמאה אחוזי גיוס ליחידות השונות בצה"ל, יחידות שקופות, יחידות מובחרות, חי"ר, שריון, תותחנים ואגפי המודיעין השונים, והמיצוי לקצונה עומד על 25 אחוזים.
"מדובר בבית ספר שהוא אחד המובילים בירושלים, מאות בנים שלומדים שם ותמיד מצטיינים בבגרות ובצבא. זהו בית ספר שאנחנו גאים בו כל השנים", אומר ראש העיר ירושלים, משה ליאון. "רבע מהבוגרים בהימלפרב הולכים לקצונה. אין ספק שזה בית ספר שיש בו חינוך לאהבת ארץ ישראל, ולצערי הרב במלחמה הנוכחית הם שילמו מחיר כואב של ארבעה בוגרים שנהרגו". ליאון מדגיש כי הם יתמכו בתיכון ככל שיצטרכו. "אנחנו בעיצומה של מלחמה, ועוד לא נכנסנו לעומקם של דברים, אבל כבר יש יועצים ופסיכולוגים ועוד לתלמידים שלומדים שם. אחרי המלחמה אנחנו נצטרך להיכנס יותר ולבחון במה עוד ניתן לסייע".
היחס המיוחד של תיכון הימלפרב לצה"ל הוא לא דבר חדש. הרב דולי בסוק, שהיה מנהל התיכון בחטיבה העליונה בהימלפרב במשך כשבע שנים וסיים את תפקידו לפני כ־15 שנים, מעיד כי זה עמוק בדי־אן־איי של המקום והאנשים. "בהימלפרב ישנה מוטיבציה גבוהה מאוד לגיוס וליחידות קרביות. בערך חצי מהתלמידים או קצת יותר הולכים למכינות, שבהן זה מועצם עוד יותר". הרב בסוק מדגיש כי למרות זאת, אין במקום רוח מיליטריסטית. "נדמה לי שאין שם רוח מיליטריסטית, קרי רוח של סגנון צבאי כזה, אלא סגנון פשוט של חיבור לחיים, של ילדים טובים ואנשים שרוצים לעשות רק טוב בעולם. הסיסמה של הרב ירמי שהוא רוצה שתהיו ילדים טובים, שתיתנו פרחים לאמא ביום שישי ותגידו תודה לנהג האוטובוס – זו רוח הדברים. לא התלהמות כזו של 'מי יותר גבר' אלא של אנשים שרוצים להיות בסדר ולעשות את מה שצריך וראוי. התמקדות במה חובתי ואעשנה, מה אדם בריא צריך לעשות בחייו, איך אפשר לתרום ולעזור בכל הזדמנות".
הרב בסוק נזכר בימים שבהם היה חלק מצוות התיכון: "ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, בכל פעם שהייתי מדבר עם התלמידים הייתי רועד ממש. דיברתי איתם על הגיוס, על קצונה ועל קרביות. זה האקלים של בית הספר ומה שאנחנו מחנכים אליו, ואני כל פעם חושב מה צופן העתיד לבוגרים שלנו, מה יקרה. הם מרגישים את כובד האחריות ואת המשימה המוטלת על הדור".
בימים אלו משרתים מאות בוגרי תיכון הימלפרב בהגנה על מדינת ישראל בצפון, בדרום ובאיו"ש. אחד מהם, אלון בנטאטא (27), סיים רק לפני שבועיים וחצי שירות קבע של שבע וחצי שנים בחיל הים, וכעת מגויס למילואים. "הייתי קצין בחיל הים, ואני זוקף חלק מהבסיס ביחס לצה"ל להימלפרב", הוא מציין. "מאוד הסתדרתי ואהבתי את הישיבה, ומאוד הסתדרה היכולת שרכשתי בהימלפרב לשלב בחיים גם וגם. גם הצד התורני, הלימודי, הרב קוק והציונות הדתית, ומצד שני גם הממלכתיות ואהבת הארץ. ערכים מאוד ממלכתיים וישראליים, בלי שום סתירה ובלי ניסיון לחנך זה את זה. מחנכים לחיות ערכים בתוך עצמך. זה נותן כלים שמאפשרים לך להסתדר גם פה וגם פה, ולחיות את זה בצורה גדולה של 'הבו גודל לאלוקינו'. בכל מקום שתהיה פה - יהיה לך ארץ ישראל, תורת ישראל ועם ישראל. כל שפה שתרצה לדבר - תצליח לדבר בזכות הימלפרב".
אלון אומנם לא הכיר את הנופלים, אך בשכבה של אחיו, גם הוא בוגר הימלפרב, למד שחר פרידמן הי"ד. אלון מסביר מדוע הוא רואה בהימלפרב מקום שמגדל את התלמיד בטוב. "בתיכון הייתי יחסית מהדוסים של השכבה. רציתי להמשיך לישיבה, והפריע לי שבעיניי השכבה שלי לא הייתה מספיק דתית, ושאלתי על כך את הרב ירמי סטסיבקי. הרב ענה לי ממש בשלווה של מבוגרים שסותרת את ההתפרצות הנערית שאולי אפיינה אותי, שלכל אחד ישנם המקום שלו והזמן שלו והדרך שימצא. בית הספר מניח את התשתית שכל מי שרוצה ימצא את הרצון ללמוד ולהתפלל, אבל שום דבר לא בכוח. בזמנו לא הסכמתי לכך, אבל היום אני מבין וחושב שזה לימד אותי בצורה יותר רחבה, לא רק על הצד הדתי אלא גם ביחס לצה"ל ולכל כיוון שאדם מחפש. בית הספר מעניק את התשתית להיות מה שאתה רוצה, הכול מהכול. כל ילד שמגיע לבית הספר יכול לגדול לאיזה כיוון שהוא רוצה, לא מכריחים אותך להיות משהו שלא תכננת. הימלפרב הוא מקום מדהים לצמוח בו. אני מאוד מעריך אותו והוא לקח אותי לכיוונים טובים בחיים".
מי שנדרש להתמודד השבוע עם הבשורות הקשות שהגיעו הוא הרב שלומי דנינו, מחליפו של הרב סטביסקי בניהול התיכון. וכך כתב באיגרת לתלמידיו הבוגרים: "הנופלים יוצרים טלטלה רגשית עמוקה. כל אחד מהם שונה באופיו, בבית שבו הוא גדל ובדרך הארוכה שעשה בבית הספר. בוגרי בית הספר שנפלו במלחמה הזאת, ענר, אריאל, שחר ודביר, למדו גם במגמות שיש בהן הרבה נשמה ורוח", הספיד הרב דנינו במכתבו.
"ענר ושחר הם בוגרי מגמת אומנות, אריאל בוגר מגמת ספרות ודביר בוגר מגמת קולנוע. ואולי יש משהו בשילוב הזה שמספר את הסיפור של בית הספר שלנו – היכולת לחשוב ברגישות, בעדינות, בשקט, ליצור מתוך עולם הנפש את היצירות הכי אמיתיות וכנות של התלמידים שלנו, ויחד עם זה להיות לוחמים עזי נפש, גיבורים של ממש. בעיניי זה עוד חלק מהסיפור המיוחד של הימלפרב", כתב הרב דנינו. "סיפרתי לתלמידים בכל השבועות האחרונים שלא האמנתי שבימי חיי אשמע סיפורי גבורה כאלה מבוגרים שלנו. אנשים רגילים לגמרי, ששוב ושוב מתגלים רגעי הגבורה שלהם בדבר הכל כך פשוט ואמיתי: הגנה על מדינת ישראל שלנו. ועם הכאב על הנופלים, ועל בוגרי הימלפרב שנפצעים במהלך הקרבות, אני רוצה שתדעו שבית הספר הוא מקום של חיים, ככה אנחנו מחנכים כל השנים".
הרב דנינו סיפר כי אין בתיכון חדר הנצחה. "אין לנו חדר שבו יש תמונות של כל בוגרי הימלפרב, 64 בוגרים שנפלו במערכות ישראל, אלא קיר הנצחה בבית המדרש עם שלטים קטנים, עדינים. בחרנו לשים את השיר הנפלא של נעמי שמר בביצוע יהורם גאון 'לא תנצחו אותי' כצלצול של בית הספר, כי זה שיר שמדבר על ניצחון נוסף: ניצחון של החיים הפשוטים. 'תינוקות של בית רבן עם הילקוט שעל גבם ואנשים לעבודת יומם הולכים', זו אמירה שהיא משמעותית לנו. לראות תלמידים גם אתמול וגם היום משחקים כדורגל וכדורסל יחד, נכנסים לשיעורים, אלו החיים עצמם. ללוות את תלמידי שכבות י"א וי"ב שיצאו עם המחנכים לעבודה חקלאית סיזיפית, אלו החיים עצמם. לשבת עם צוות המורים של בית הספר הבוקר בכינוס קצר, ולהרגיש שייך למקום המיוחד הזה, זה החיים עצמם".
***