השבוע, בזמן שהעסקה בין ישראל לחמאס לשחרור חלק מהחטופים קרמה עור וגידים ופרטיה הלכו והתבהרו, דיצה אור, אמו של החטוף אבינתן, לא מצאה מנוח. "אני עם תחושות קשות. מה שנשאר לי זה בעיקר להתפלל", אמרה בכאב. בנה אבינתן בן ה־30, השני בשבעת ילדיה, נחטף מהמסיבה ברעים יחד עם חברתו נועה ארגמני. בסרטון שהופץ בטלגרם באותו היום תועד אבינתן כשהוא מובל רגלית בידי חוטפיו לתוככי עזה וחברתו מובלת לצידו על גבי אופנוע כשהיא מפוחדת וזועקת לעזרה.
סרטון החטיפה הופץ ברחבי העולם והפך ויראלי. "מישהו ראה את הסרטון הזה ושלח לבן שלי, וככה בעצם גילינו שאבינתן נחטף. מאז אותו יום ארור לא שמענו עליו כלום. הוא נבלע בחשיכה", היא נאנחת. "אבינתן הוא בחור מדהים ויפה. בחור גבוה וחזק, עובד בחברת הייטק בתל אביב. בחור עם לב ממש טוב", מספרת האם בגעגוע.
את העסקה לשחרור חלק מהחטופים בלבד היא שוללת מכול וכול. על פי העסקה ישוחררו 50 חטופים, נשים וילדים, בפעימות. בתמורה תשחרר ישראל ביחס אחד לשלושה אנשי טרור מהכלא הישראלי ותנצור את האש במהלך ימי השחרור. עוד התחייבה ישראל במסגרת הפסקת האש שלא תבצע מעקב אווירי במשך שש שעות בכל יממה, וכן תאפשר הכנסת דלק, מזון וציוד לרצועה. עוד פורסם כי ישראל הודיעה כי תהיה מוכנה להאריך את ימי הפסקת האש בתמורה לשחרור חטופים נוספים.
"אנחנו נגד עסקה כזאת", מבהירה אור. "ברגע שאנחנו עושים עסקה בעבור קבוצה של חמישים חטופים, הסיכוי להוציא את שאר החטופים בהמשך קטן מאוד. עסקה של חמישים איש זה פשוט אסון לכל מי שנמצא עכשיו חטוף בעזה. זה מאפשר לחמאס להכניס אותם עוד יותר עמוק ולהתארגן נגדנו כמו שצריך, שלא נוכל להשתמש בכוח שיש לנו עכשיו. צה"ל והחיילים הקדושים שלנו נמצאים עמוק בעזה ויש להם המון כוח להוציא את כל החטופים בגאון. לעשות עכשיו עסקה שמאפשרת לחמאס להתחמש, להתארגן ולהתאושש זה פשוט לסכן את מאתיים החטופים שנמצאים בעזה וזה לסכן את החיילים שעושים שם עבודת קודש וזה לירוק לכל המשפחות השכולות בפרצוף".
מה כן הייתם מצפים מהמדינה?
"אנחנו מצפים מהמדינה להמשיך בכל הכוח, לא לוותר ולהשתמש בכל העוצמה שיש לצה"ל. אנחנו מצפים מהמדינה לא להתחשב בצרכים ההומניטריים שלהם. אין מצב שהמדינה שלנו שולחת דלק לתוך עזה כשיש שם חטופים, זה לא יכול להיות. זה לא הגיוני. אנחנו מצפים מהמדינה לעמוד איתן מול הלחצים הבינלאומיים שמופעלים עליה ולומר: עד שאחרון החטופים לא נמצא פה איתנו בטוח ושלם - לא נסכים לשום סיוע הומניטרי, ואנחנו דואגים קודם כול לאזרחים שלנו שנחטפו באכזריות. אני מאמינה שזה גם בשם כל מי ששלח את הבן שלו להילחם. אנשים נפלו בקרב והם לא נפלו כדי שחמאס יוכל להתארגן מחדש".
על רקע הדיווחים על עסקה אפשרית נערכה בתחילת השבוע (שני) פגישה בין נציגי משפחות החטופים ובין ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון גלנט בקריה בתל אביב. אור נטלה חלק בפגישה, ואף הביעה בפני ראש הממשלה את תחושותיה הקשות בנוגע לעסקה המתרקמת, אך חשה כבר אז שהפור נפל. "שמענו מהם שמה שיכריע את גורל החטופים הוא הלחץ שיופעל על החמאס באופן שיכאב לו. רק זה יכריח אותם להחזיר לנו את החטופים שלנו, אז איך יכול להיות שבמקביל מעבירים להם סיוע?" היא מלינה. "התרשמתי שהקבינט כבר היה תמים דעים לבצע עסקה. יש משפחות שיש להן שם ילדים ואנשים חולים והן בעד העסקה ואין לי מילה רעה להגיד עליהן חס וחלילה, זו סיטואציה נוראית, אבל אני כן מצפה ממקבלי ההחלטות לעשות את השיקול הנכון לכל המדינה. זו עסקה חלקית ומצומצמת מאוד ולעומת זאת החמאס זוכה בה להרבה מאוד. מי שמסכים לעסקה הזאת חורץ את גורלם של מאתיים החטופים שיישארו מאחור".
תודעה כלל־ישראלית
ימים לא פשוטים עוברים גם על צביקה מור. כבר יותר משישה שבועות שהוא לא פגש את בנו איתן, שנחטף לעזה, והגעגוע כבד מנשוא. "איתן בן ה־23 הוא הבן הבכור שלנו מתוך שמונה ילדים", הוא מתאר בערגה את הבן. "הוא גדל בקריית ארבע ולמד תקופה בישיבה גבוהה ואז התגייס לצבא. לב זהב שעוזר לכולם ועם כיבוד הורים שאין כמותו. בעיקר אני מתגעגע לחיוך שלו, לחיבוק, לצחוק ולשיחות העמוקות איתו בשולחן השבת. זה קשה מאוד, אבל כנראה שיש לאדם יכולת הסתגלות", הוא מסביר מאין הוא שואב כוחות. "אני מסתכל על הדור שעבר את השואה ולומד ממנו שיש לאדם יכולת הסתגלות לתנאים קשים מאוד, וגם התודעה שאתה ממלא את עצמך בה מכריעה מה קורה איתך בימים מטלטלים כאלה. אני בהחלט בוכה. אני בוכה כי אני מתגעגע לבן שלי וגם כי כואב לי על עם ישראל. בימים הראשונים אחרי שמחת תורה נכנסתי לקבוצת טלגרם של חמאס בחברון, כי אמרו לי שעלו שם סרטונים של החטופים. חיפשתי כל מידע על הבן שלי. אמרו לי שאני חייב להיכנס כדי לנסות לאתר אותו. נחשפתי לכל הזוועות, אבל את הבן לא מצאנו".
אז איך נקבע שהוא חטוף?
"לצבא יש את הדרכים שלו לדעת. הם כל הזמן מתנצלים שהם לא יכולים לשתף אותנו בפרטים ואנחנו מבינים. אין לנו שום טענות", הוא מציין, "אנחנו לא חיים בתרבות המגיע לי. ראש הממשלה לא חייב להיפגש איתי מתי שבא לי. אנחנו בוכים ואנחנו מתגעגעים, אבל אנחנו באמת מפנים הרבה מקום בתודעה שלנו למען עם ישראל שנמצא כרגע במלחמה".
אני לא יודעת אם כאמא היו בי את כוחות הנפש לומר שהבן שלי יקר ואהוב אבל הכלל קודם לו.
"גם כששולחים את הבנים לצבא למעשה אומרים את אותה אמירה. הם נלחמים ומסכנים את חייהם למען הגנה על הארץ".
האמירה של מטה משפחות החטופים היא אחרת, הם דורשים שחרור עכשיו.
"נכון. תפיסת הכלל שהייתה בייסוד המדינה נסדקה מאוד בעשורים האחרונים, עם החינוך לאינדיבידואליזם ושיח זכויות הפרט ופרוגרסיביות", הוא מצביע על לב הדברים לשיטתו, "הכלל לא רק שהוא לא ערך אלא שהוא צריך לשרת את הפרט, ואז היחס למדינה הוא במקרה הטוב כאל חברת סלולר שבעבור 9.90 לחודש חייבת לתת לי כאן ועכשיו את השירות".
הטענה היא שאירועי שמחת תורה הם כישלון חרוץ של המדינה והצבא, ולכן האחריות להשבת אזרחיה בהקדם מוטלת על כתפיה.
"בוודאי שהאחריות להמשיך לשמור על מדינת ישראל היא על המדינה, זה ברור. ובוודאי שהיה פה כישלון גדול מאוד, ולא רק של ראש הממשלה. כולם אחראים על מה שקרה פה, אבל עכשיו אנחנו נמצאים בעת מלחמה ועכשיו הם על ההגה ואין ולא יהיה אף אחד אחר על ההגה, אז צריך לחזק את מי שעל ההגה", הוא מבהיר. "צריך לסמוך עליו ולעודד אותו. בטח שלא להתנהל נגדו וגם לא להפריע לו בעבודה. כל הפגישות הדחופות האלה, 'ראש הממשלה צריך להיפגש איתנו', ושר הביטחון והקבינט וגל הירש כל יום צריכים לתת לנו סקירה. אני אומר: אתם מפריעים להם לעבוד. יש חולה על שולחן הניתוחים, המנתח עמל שעות לנתח ועכשיו המשפחה דורשת מהמנתח לעזוב הכול ולצאת כל שעה כדי לתת עדכון מה קורה. זה הגיוני?!" הוא תוהה.
משחררים באחריות
כחלק מהמאבק להשבת כל החטופים הקים צביקה מור יחד עם משפחות חטופים נוספות, ובהן משפחות ליבמן ועוד, את פורום תקווה. הפורום, אשר מאגד כמה ממשפחות החטופים, פועל במטרה לסייע לשחרורם המהיר של כל החטופים עד האחרון שבהם מתוך אחריות לאומית, ותומך ומאמין בחוסנה של מדינת ישראל. "אנחנו שותפים לכל דבר חיובי שמטה משפחות החטופים עושה", מבקש מור להדגיש. "יחד עם זאת, יש מסרים שאנחנו חושבים שנחוץ להדגיש והם לא מודגשים מספיק במטה. קודם כול, אמון ותמיכה בקבינט המלחמה, שימשיכו הלאה בכל הכוח עד למיטוט הסופי של חמאס. דבר שני, שכל הנושא של השבת החטופים ייעשה מתוך אחריות לאומית. במטה החטופים הקולות שנשמעים הם 'בכל מחיר' ו'כולם תמורת כולם', אנחנו כמובן מתנגדים לזה", הוא מבהיר. "אנחנו באים בתפיסה שמדינת ישראל היא חזקה ועוצמתית והיא זו שצריכה לקבוע את כללי המשחק", הוא דורש.
"קבוצת משפחות החטופים היא בעצם מיקרוקוסמוס לחברה בישראל, ואפילו למאבק שהיה פה בשנה האחרונה. השאלות של זכותנו על ארץ ישראל ושאלות של כלל מול פרט עומדות כעת על הפרק. אנחנו עוסקים בשאלות החיים, וראינו שהמסרים שלנו שונים ולכן הקמנו את פורום תקווה, עם המסר שישראל חזקה ובעלת עוצמות ולא תיכנע לתכתיבים של חמאס. בנוסף לכך, בפורום שמים כמטרה להרים את הרוח בעם. זאת אומרת שאנחנו לא מסתכלים אך ורק על עניין החטופים, אלא מבינים שהבעיה של מדינת ישראל היא בעיה של תודעה ושל רוח ואנחנו רוצים להפיח בעם ישראל רוח אחרת, העצמת החוסן היהודי והלאומי".
מור וחבריו אינם חוששים שאם לא ילחצו חזק על הממשלה היא לא "תתאבד" על המשימה להחזיר את החטופים. "הנחת היסוד שלנו היא שהמדינה עושה המון למען החטופים ועושה מהרגע הראשון בשבילם. יש איזו הנחה שכל הזמן חוזרת על עצמה אצל חלק ממשפחות החטופים שהמדינה לא עושה ולכן אנחנו צריכים לעשות במקומה. אני לא מקבל את זה", הוא מתעקש. "אני בטוח שהם פועלים ועושים המון. הם גם מספרים לנו, וגם הקצין שאחראי עלינו מטעם המטה של גל הירש מספר לנו, על אינסוף דברים שנעשים ואני לא יכול לפרט. האם הם לא צריכים תזכורות? האם הם לא צריכים עין פקוחה שתשים להם את הדברים על השולחן? בוודאי שכן", הוא מחדד.
"אנחנו נותנים אמון, אבל אנחנו גם שמים לב למה שנעשה ולא בקטע של ועד עובדים שמתלונן, אלא לשים לב לדברים ולבוא ולהאיר בפניהם נקודות קריטיות. לא הפגנות נגד חתרניות אלא לומר: חבר'ה, יש פה נקודה שאולי לא שמתם לב אליה, הכול מתוך שותפות. הממשלה היא לא האויב שלנו", הוא זועק. "יש משפחות של חטופים שמראש הגיעו עם דעה שלילית על הממשלה. אני כל הזמן אומר להן: נכון, זה הנהג שלשיטתכם הכי דפוק שיש בעיר, אבל כרגע הוא מחזיק בהגה של כולנו ואסור להפריע לו ואי אפשר להחליף אותו באמצע הנהיגה כל עוד האוטובוס נוסע. אז כרגע אנחנו חייבים לתמוך ולסמוך ולעודד, ויחד עם זה לא לחיות בסרט ולהיות עם עין פקוחה ולהתבונן מתוך עין טובה. לצערי הנושא של עין טובה חסר מאוד בשיח".
מה דעתך על הקמפיין של "עסקה עכשיו"?
"רע מאוד", הוא פוסק, "כל המומחים מדברים על זה. זה ממש רע. שאלתי אותם: כשאתם הולכים לקנות קורקינט חשמלי ביד 2 האם אתם תראו לצד השני להיטות? האם אתם תאמרו למוכר 'אני חייב את זה עכשיו בכל מחיר'? בוודאי שלא. אתם רוצים להתמקח בסבלנות ולנהוג בחוכמה. כל הדחיפה הזאת של 'עכשיו' ו'מיד' רק מעלה את המחיר של החטופים", הוא מלין. "זה משרת את החמאס שרוצה לראות אותנו לחוצים יותר ויותר. לצערי ההיגיון אבד מהשיח. יש המון אמוציות ורגש. וכשלוחצים וצועקים בהיסטריה 'עכשיו, עכשיו' זה משחק לידי החמאס. יש כאן אובדן של יכולת החשיבה וניתוח שכלתני של הדברים".
סומכים על צה"ל
השבוע, כאמור, התקיימה הפגישה של נציגי משפחות חטופים עם ראש הממשלה. מור נכח אף הוא בפגישה. "הפגישה ארכה כשלוש שעות. הייתי שם והקשבתי לכל מילה. ראש הממשלה אמר כבר בתחילת הדרך, וחזרו על זה גם שר הביטחון ואחרים מקבינט המלחמה, שיש לנו שתי מטרות: הכרעת החמאס ושחרור כל החטופים, ושתי המטרות כרוכות זו בזו. לא ניתן להפריד ביניהן. אם נחשוב בשכל ישר, אפשר להבין שככל שצה"ל מתקדם ולוחץ על החמאס אז חמאס מאבד מכוחו, מאבד מהאמל"ח שברשותו ומהמוטיבציה שלו ומכוח העמידה שלו, וגם הצבא נמצא בשטח ויכול לאסוף מודיעין וכן הלאה. לכן אי אפשר להגיע לחטופים בלי שמתקדמים חזק במלחמה".
מור מספר שחלק ניכר מהמפגש עם ראש הממשלה נסוב סביב דיון על מטרות המלחמה והיכן ממוקמת המטרה להשבת החטופים: "היה הרבה מאוד שיח סביב העניין הזה של יעדי המלחמה, מה המטרה הראשונה, מה המטרה הבלעדית", מביע מור את ביקורתו על התנהלות חלק מהמשפחות. "כשחוזרים שוב ושוב, גם ראש הממשלה וגם שר הביטחון וגם בני גנץ, כולם, מדגישים שצריך להתחזק חזק במלחמה כדי לשחרר את החטופים. מה לא מובן?" הוא תוהה.
"אני חושב שיש איזו הנחת יסוד, גם בקבוצת הווטסאפ של המשפחות, שהמדינה לא עושה מספיק בשביל החטופים. אני לא מקבל את זה. אני גם שואל אותם: אתם חושבים שהם רוצים להפקיר את החטופים? ברור שלא". מור מציין כי הוא סומך על צה"ל שעושה לילות כימים לחילוץ החטופים באמצעות לחץ מסיבי על חמאס ועל ארגוני הטרור בעזה. "אנחנו מחזקים את חיילי צה"ל הפועלים בעוז ובעוצמה ברצועת עזה ונותנים להם גב במלחמתם העיקשת לחילוץ כל החטופים. אנחנו רואים את מסירות הנפש של החיילים שלנו ואת אומץ הלב שלהם. הם עושים הכול, יש מאמצים מודיעיניים ומבצעיים כבירים שנעשים גם מאחורי הקלעים. כנראה שמי שנכנס לפגישה הזאת בקריה בחוסר אמון - אז כל תשובה שיקבל כבר לא תעזור".
מה דעתך על העסקה הנוכחית?
"האמירה שלנו בפורום תקווה היא שכל הנושא של הטיפול בחטופים ייעשה מתוך אחריות לאומית, לא רק מתוך התחשבות במשפחות החטופים היקרות והחשובות אלא מתוך הסתכלות לאומית. יש עוד שבעה מיליון יהודים בארץ ישראל, ושאלת החטופים היא לא שאלה רק של המשפחות אלא של כל העם היושב בציון".
כאבא, אתה לא חושש שעסקה במתכונתה הנוכחית תכריע את גורל הבן שלך ושאר הבנים הצעירים?
"יש חשש כזה שהבנים יהיו אחרונים בשרשרת המזון, אבל אני אומר שוב: השאלה היחידה שצריכה להיות מונחת על השולחן היא טובת המדינה ועם ישראל", הוא אומר בהחלטיות. "אנחנו מבינים שאולי אנחנו נידרש למסירות נפש. גם אם איתן לא היה היום חטוף בעזה אז הוא היה לוחם, וגם אז היינו נדרשים למסירות נפש. זה המצב שלנו כרגע".
זה נשמע כמעט לא אנושי.
"כל אמא שהבן שלה נמצא בעזה או בגבול הצפון מבינה שהבן שלה מסכן כרגע את חייו. מי שמחפש לחיות בשקט כדאי לו לחיות בניו זילנד או בכל מקום אחר. במה אני שונה ממשפחה שהבן שלה נמצא עכשיו בעזה והוא לוחם?!"
הבן שלך נמצא בסכנת חיים ממשית במלתעות החמאס.
"נכון, הוא בהחלט בסכנת חיים והחייל בקרב נמצא בסכנת חיים אחרת. באיזשהו אופן הבן שלי שמור. אני מקווה מאוד שהוא חי והם צריכים אותו חי כדי להתמקח עליו. גם בנים של משפחות אחרות חשופים בסמטאות עזה. כולנו נדרשים עכשיו למסור את הנפש כדי שנוכל לחיות כאן. אם האויב ידע שאנחנו לא פוחדים ואנחנו מוכנים אם צריך גם למות על הארץ הזאת, אז הוא ידע שאין לו מה להתעסק איתנו כי אין מחיר שהוא גבוה מדי בשבילנו כדי לשמור על העם והארץ שלנו. התפיסה הזאת היא הדבר היחיד שיכול להבטיח את קיומנו בארץ".
***